השאלה היומית,
יום שישי כ"ז טבת,
בעז"ה כל יום שישי נשאל בענין פרשת השבוע,
השבוע פרשת וארא,
ונשאל בענין מכת דם,
בכדי לשאול את השאלה, צריך להקדים כמה הקדמות,
ידועים דברי הכסף משנה [פ"ח מהל' אבות הטומאה הט"ז],
שגמר הטהרה היא כשהאדם יוצא מהמקווה, ולא כשהוא בפנים,
ונפק"מ אם גר טבל ולא הספיק לצאת מהמקוה עד שמת,
אם נחשב כיהודי או כגוי,
ונ"מ לענין קבורה,
והנה כתוב במשנה במקוואות [פ"ז מ"ב],
שמקוה שיש בו ארבעים סאה מדודות,
וטבלו שני אנשים,
הראשון טהור והשני טמא,
משום שהשני לא טבל במקווה של ארבעים סאה,
שהלא הראשון הוציא עמו כמה טיפות,
והקשה הגר"ח מבריסק,
הלא לדעת הכס"מ,
גם הראשון לא יצא ממקוה של ארבעים סאה,
שהרי יצאו עמו כמה טיפות מים,
וא"כ גם הראשון אמור להשאר טמא?
והתירוץ הוא שאין הבדל אם הוא יוצא מהמקוה,
או שהמקוה יוצא ממנו,
וכעת נחשוב על גוי במצרים שרצה להיות יהודי,
וטבל ביאור לשם גירות,
מספר שניות קודם שהמים נהפכו לדם,
ובאמצע שהוא במים - נהפכו המים לדם,
ומצאו אותו אח"כ מת מדום לב,
יוצא שהוא לא גמר את טבילתו,
והוא נשאר גוי,
אבל אם נאמר כדברי הגר"ח,
שהמקוה כבר יצא ממנו,
מאחר שנהפך לדם,
אז הוא כבר כן יהודי,
ואם הוא כן יהודי,
אז הוא עדיין לא יצא מהמים,
כי בשבילו המים לא נהפכו לדם,
כי המים הפכו לדם רק למצרים,
וא"כ המקוה לא יצא ממנו,
אז זה נקרא שהוא לא טבל ,
והוא נשאר גוי,
ואפשר לפלפל בענין הלוך חזור,
כגלגל החוזר,
ומה הסוף?
יום שישי כ"ז טבת,
בעז"ה כל יום שישי נשאל בענין פרשת השבוע,
השבוע פרשת וארא,
ונשאל בענין מכת דם,
בכדי לשאול את השאלה, צריך להקדים כמה הקדמות,
ידועים דברי הכסף משנה [פ"ח מהל' אבות הטומאה הט"ז],
שגמר הטהרה היא כשהאדם יוצא מהמקווה, ולא כשהוא בפנים,
ונפק"מ אם גר טבל ולא הספיק לצאת מהמקוה עד שמת,
אם נחשב כיהודי או כגוי,
ונ"מ לענין קבורה,
והנה כתוב במשנה במקוואות [פ"ז מ"ב],
שמקוה שיש בו ארבעים סאה מדודות,
וטבלו שני אנשים,
הראשון טהור והשני טמא,
משום שהשני לא טבל במקווה של ארבעים סאה,
שהלא הראשון הוציא עמו כמה טיפות,
והקשה הגר"ח מבריסק,
הלא לדעת הכס"מ,
גם הראשון לא יצא ממקוה של ארבעים סאה,
שהרי יצאו עמו כמה טיפות מים,
וא"כ גם הראשון אמור להשאר טמא?
והתירוץ הוא שאין הבדל אם הוא יוצא מהמקוה,
או שהמקוה יוצא ממנו,
וכעת נחשוב על גוי במצרים שרצה להיות יהודי,
וטבל ביאור לשם גירות,
מספר שניות קודם שהמים נהפכו לדם,
ובאמצע שהוא במים - נהפכו המים לדם,
ומצאו אותו אח"כ מת מדום לב,
יוצא שהוא לא גמר את טבילתו,
והוא נשאר גוי,
אבל אם נאמר כדברי הגר"ח,
שהמקוה כבר יצא ממנו,
מאחר שנהפך לדם,
אז הוא כבר כן יהודי,
ואם הוא כן יהודי,
אז הוא עדיין לא יצא מהמים,
כי בשבילו המים לא נהפכו לדם,
כי המים הפכו לדם רק למצרים,
וא"כ המקוה לא יצא ממנו,
אז זה נקרא שהוא לא טבל ,
והוא נשאר גוי,
ואפשר לפלפל בענין הלוך חזור,
כגלגל החוזר,
ומה הסוף?