השאלה היומית,
יום שני ב' טבת,
יש דין ידוע,
כל קבוע כמחצה על מחצה דמי,
דהיינו, אני לא יכול להכנס לחנות בעיר שיש שם 9 חנויות כשר ואחד טריפה,
ולקחת משם בהסתמכות שזה חנות כשירה,
כי כל קבוע כמחצה על מחצה,
יש דיון באחרונים האם הדין הזה הוא גזירת הכתוב, או שזה מסברא,
ונשאלת השאלה, מה בכלל הצד לומר שזה סברא?
ונמשיל משל להבנת השאלה,
אחד שחייב לאכול עכשיו,
ואם לא הוא מת מרעב,
ויש לו 2 מקררים,
באחד יש 99 חתיכות מורעלות, וחתיכה אחת נקיה,
ובשני יש 99 חתיכות נקיות, וחתיכה אחת מורעלת,
בודאי שהוא יקח מהמקרר השני, ולא מהראשון,
כעת, אם האדם במצב של פיקוח נפש, ויש לו 2 מקררים,
באחד יש 99 חתיכות טריפה, וחתיכה אחת כשירה,
ובשני יש 99 חתיכות כשרות,
ורק חתיכה אחת נבילה,
על פי הלכה אנו אומרים שהוא יכול לקחת מאיזה מקרר שהוא רוצה,
שהרי כל קבוע כמחצה על מחצה דמי,
וא"כ שיש הבדל בין שני המקרים,
מה הצד בכלל לומר שהדין של כל קבוע כו' - הוא סברא?
הרי אם זה היה סברא - אז גם במקרה הראשון היה אדם לוקח מהמקרר הראשון?
יום שני ב' טבת,
יש דין ידוע,
כל קבוע כמחצה על מחצה דמי,
דהיינו, אני לא יכול להכנס לחנות בעיר שיש שם 9 חנויות כשר ואחד טריפה,
ולקחת משם בהסתמכות שזה חנות כשירה,
כי כל קבוע כמחצה על מחצה,
יש דיון באחרונים האם הדין הזה הוא גזירת הכתוב, או שזה מסברא,
ונשאלת השאלה, מה בכלל הצד לומר שזה סברא?
ונמשיל משל להבנת השאלה,
אחד שחייב לאכול עכשיו,
ואם לא הוא מת מרעב,
ויש לו 2 מקררים,
באחד יש 99 חתיכות מורעלות, וחתיכה אחת נקיה,
ובשני יש 99 חתיכות נקיות, וחתיכה אחת מורעלת,
בודאי שהוא יקח מהמקרר השני, ולא מהראשון,
כעת, אם האדם במצב של פיקוח נפש, ויש לו 2 מקררים,
באחד יש 99 חתיכות טריפה, וחתיכה אחת כשירה,
ובשני יש 99 חתיכות כשרות,
ורק חתיכה אחת נבילה,
על פי הלכה אנו אומרים שהוא יכול לקחת מאיזה מקרר שהוא רוצה,
שהרי כל קבוע כמחצה על מחצה דמי,
וא"כ שיש הבדל בין שני המקרים,
מה הצד בכלל לומר שהדין של כל קבוע כו' - הוא סברא?
הרי אם זה היה סברא - אז גם במקרה הראשון היה אדם לוקח מהמקרר הראשון?