בבא בתרא השוני בין דבר שלא בא לעולם לבין קנין דברים (1 צופה)

[דבר היושר]

מבו' בב"ב ג, א שלא מועיל קנין לחלוק [וגם למיעבד הקנאה וליתן ממון לפי רוב הראש'] משום שזה "קנין דברים בעלמא", ובי' רש"י "אין חליפין קונין אלא דבר הנקנה", וכך ביד רמה כ' מעין זה וז"ל: "לא מהני קנין אלא היכא דקנו מיניה אגופא דממונא", וכך לשונות דומים מצינו במאירי, ברמב"ם ועוד, והדברים תמוהים שהרי בדבר שלא לעולם כבר ידועה הפלוגתא הנודעת האם זה חיסרון בגמירות דעת, או שאין לקנין על מה לחול ותלו בזה בנפקויות רבות, אמנם - ניכר ברבותינו האחרונים כגון הגרא"ו [קו"ש ב"ב רעו] הגרש"ש [בכו"כ מקומות] והגר"ח [נדרים] שפסקו והוכרע אצלם כדבר מוחלט שהחסרון בקנין של דבר שלא בא לעולם הוא בגלל שאין דבר הנקנה [וכך בכתובות נט, א הדברים מוכרחים בהדיא וכן כל דיני דבר שלא בא לעולם מוכיחים כן ואכמ"ל] ובהתאם לכך אמרו שהגם שקנו מידו, מכל מקום אין לחליפין כח להחיל דבר בגוף שקיים רק תיאורטית.

ובא השואל ושואל, מה החילוק בין קנין דברים לדבר שלא בא לעולם, וכי תיסיק אדעתין שבקנין דברים יהו סברות כמו עבידי דאתי או הגוף בעולם? וכי תיסיק אדעתין שאליבא דרבי מאיר - מועיל קנין דברים? וכי תיסיק אדעתין שאילו התברר איזה פירות יהו עבורו אזי יועיל הקנין בפירות הדקל כמו ב'קנו ברוחות'?

 

[המביט]

אין מובן הדמיון, בדבר שלא בא לעולם הקנין הוא על הפירות שיבואו, וגם לר"מ עד שבאו לא חל שום קנין ואם מתכוין שהקנין יחול עכשיו ודאי לא מהני כלל, ובזה שפיר יש מקום לחלק אי עבידי דאתו או לא.. אלא דחכמים ס"ל דגם אם עושה הקנין שיחול לכשיבוא לעולם לא דמי לכל קנין לאחר ל' ולא מהני.
בקנין דברים אינו בא להקנות דבר עתידי, אלא מקנה עכשיו זכות שאינה ממון ואינה בהקנאה. וכשקונה ברוחות הרי הקנין הוא בקרקע ואינו דברים אלא קנין רגיל.

 

[איצי]

מבו' בב"ב ג, א שלא מועיל קנין לחלוק [וגם למיעבד הקנאה וליתן ממון לפי רוב הראש'] משום שזה "קנין דברים בעלמא", ובי' רש"י "אין חליפין קונין אלא דבר הנקנה", וכך ביד רמה כ' מעין זה וז"ל: "לא מהני קנין אלא היכא דקנו מיניה אגופא דממונא", וכך לשונות דומים מצינו במאירי, ברמב"ם ועוד, והדברים תמוהים שהרי בדבר שלא לעולם כבר ידועה הפלוגתא הנודעת האם זה חיסרון בגמירות דעת, או שאין לקנין על מה לחול ותלו בזה בנפקויות רבות, אמנם - ניכר ברבותינו האחרונים כגון הגרא"ו [קו"ש ב"ב רעו] הגרש"ש [בכו"כ מקומות] והגר"ח [נדרים] שפסקו והוכרע אצלם כדבר מוחלט שהחסרון בקנין של דבר שלא בא לעולם הוא בגלל שאין דבר הנקנה [וכך בכתובות נט, א הדברים מוכרחים בהדיא וכן כל דיני דבר שלא בא לעולם מוכיחים כן ואכמ"ל] ובהתאם לכך אמרו שהגם שקנו מידו, מכל מקום אין לחליפין כח להחיל דבר בגוף שקיים רק תיאורטית.

ובא השואל ושואל, מה החילוק בין קנין דברים לדבר שלא בא לעולם, וכי תיסיק אדעתין שבקנין דברים יהו סברות כמו עבידי דאתי או הגוף בעולם? וכי תיסיק אדעתין שאליבא דרבי מאיר - מועיל קנין דברים? וכי תיסיק אדעתין שאילו התברר איזה פירות יהו עבורו אזי יועיל הקנין בפירות הדקל כמו ב'קנו ברוחות'?

לחץ כדי לכווץ...

קנין לחלוקה הוא קנין על קנין דהיינו התחייבות לעשות קנין וממילא לעולם יהיה דברים בעלמא משא״כ דשלב״ל הדבר הנקנה הוא דבר ממשי רק שהוא אינו בעילם