מבו' בב"ב ג, א שלא מועיל קנין לחלוק [וגם למיעבד הקנאה וליתן ממון לפי רוב הראש'] משום שזה "קנין דברים בעלמא", ובי' רש"י "אין חליפין קונין אלא דבר הנקנה", וכך ביד רמה כ' מעין זה וז"ל: "לא מהני קנין אלא היכא דקנו מיניה אגופא דממונא", וכך לשונות דומים מצינו במאירי, ברמב"ם ועוד, והדברים תמוהים שהרי בדבר שלא לעולם כבר ידועה הפלוגתא הנודעת האם זה חיסרון בגמירות דעת, או שאין לקנין על מה לחול ותלו בזה בנפקויות רבות, אמנם - ניכר ברבותינו האחרונים כגון הגרא"ו [קו"ש ב"ב רעו] הגרש"ש [בכו"כ מקומות] והגר"ח [נדרים] שפסקו והוכרע אצלם כדבר מוחלט שהחסרון בקנין של דבר שלא בא לעולם הוא בגלל שאין דבר הנקנה [וכך בכתובות נט, א הדברים מוכרחים בהדיא וכן כל דיני דבר שלא בא לעולם מוכיחים כן ואכמ"ל] ובהתאם לכך אמרו שהגם שקנו מידו, מכל מקום אין לחליפין כח להחיל דבר בגוף שקיים רק תיאורטית.
ובא השואל ושואל, מה החילוק בין קנין דברים לדבר שלא בא לעולם, וכי תיסיק אדעתין שבקנין דברים יהו סברות כמו עבידי דאתי או הגוף בעולם? וכי תיסיק אדעתין שאליבא דרבי מאיר - מועיל קנין דברים? וכי תיסיק אדעתין שאילו התברר איזה פירות יהו עבורו אזי יועיל הקנין בפירות הדקל כמו ב'קנו ברוחות'?
ובא השואל ושואל, מה החילוק בין קנין דברים לדבר שלא בא לעולם, וכי תיסיק אדעתין שבקנין דברים יהו סברות כמו עבידי דאתי או הגוף בעולם? וכי תיסיק אדעתין שאליבא דרבי מאיר - מועיל קנין דברים? וכי תיסיק אדעתין שאילו התברר איזה פירות יהו עבורו אזי יועיל הקנין בפירות הדקל כמו ב'קנו ברוחות'?
