מצינו בכמה מקומות בתורה שיש עניין מסוים בנקמה לדוגמה: "בת בבל השדודה וכו" "נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים" "קל קנא ונוקם ה" ובעוד כמה מקומות.
וצריך ביאור שהרי לכאורה נקמה זה דבר שמשולל היגיון מבחינת התועלת שבו, ולפעמים הנקמה אף הורסת אז מה העניין בכל הממקומות האלה שהתורה מצווה לנקום או שהקב"ה אומר שהוא ינקום
אולם לכאורה נראה שנקודת ההבדל היא שהאיסור לנקום נאמר כלפי יהודי ושאר המקומות נאמרו לגבי מי שאינו יהודי ועדיין לענ"ד צ"ב שכן ביהודי אע"פ שאסור לנקום כתוב "לי נקם ושילם" היינו שהקב"ה עתיד לנקום אף נקמת יהודים וא"כ צ"ב מאי שנא יהודי שכלפיו הקב"ה נוקם מגוי שבכמה מקומות כתוב שעל עמ"י לנקום
וצריך ביאור שהרי לכאורה נקמה זה דבר שמשולל היגיון מבחינת התועלת שבו, ולפעמים הנקמה אף הורסת אז מה העניין בכל הממקומות האלה שהתורה מצווה לנקום או שהקב"ה אומר שהוא ינקום
אולם לכאורה נראה שנקודת ההבדל היא שהאיסור לנקום נאמר כלפי יהודי ושאר המקומות נאמרו לגבי מי שאינו יהודי ועדיין לענ"ד צ"ב שכן ביהודי אע"פ שאסור לנקום כתוב "לי נקם ושילם" היינו שהקב"ה עתיד לנקום אף נקמת יהודים וא"כ צ"ב מאי שנא יהודי שכלפיו הקב"ה נוקם מגוי שבכמה מקומות כתוב שעל עמ"י לנקום
