ויקרא התחנה הראשונה לאחר החגים (1 צופה)

[התורה]

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר (ויקרא א, א). וּמֶה הָיוּ הַפְסָקוֹת מְשַׁמְּשוֹת, לִיתֵּן רֶיוַח לְמֹשֶׁה לְהִתְבּוֹנֵן בֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה וּבֵין עִנְיָן לְעִנְיָן, קַל וָחוֹמֶר לְהֶדְיוֹט הַלוֹמֵד מִן הַהֶדְיוֹט (רש"י).​

יסוד חשוב זה של 'ריוח להתבונן', יסוד חשוב הוא בחיי יהודי, בין בנוגע לקנייני התורה, לעצור בין פרק לפרק, להתבונן במה שנלמד, לסכם ולקבוע הדברים בלבו, ובין בקנייני עבודת ה', לעצור לפעמים את שטף החיים, לתת ריוח לעצמו בין פרק לפרק, לחשב חשבונו של עולם, היכן הוא עומד בעולמו, מה קנה עד עכשיו, ומה בכוונתו לקנות מכאן ולהבא בעזרת השי"ת.

בליל שבת קודש, שבת בראשית, עמד פעם הרה"ק בעל 'דברי חיים' מצאנז זי"ע ומזג את הכוס לקידוש, אך בטרם פתח באמירת הקידוש שקע בשרעפיו כשהכוס בידו, וכך נשאר לעמוד שעות ממושכות, עד שהתעורר מדבקותו וקידש על הכוס. אחר כך הסביר את פשר הדברים:

הנה כשסוחר נוסע ליריד לקנות סחורה, הרי הוא חוטף וקונה סחורות מכל הבא לידו, מכל מה שנראה בעיניו שירוויח, אבל אין לו זמן תוך כדי היריד לשבת עם היועצים הכלכליים ולחשב כמה הרוויח, שהרי כעת הזמן לחטוף כל הזדמנות רווחית. אבל אחרי היריד כשהוא נוסע לביתו, הרי באכסנייה הראשונה שהוא נעצר בה, הוא מתיישב לחשב בדיוק מה קנה ומה הרוויח ומה נשאר בידו. כך גם בכל הימים הנוראים, היינו טרודים ועסוקים לקנות מצוות ללא הרף, סליחות; תפילות; שופר; עשרת ימי תשובה; יום כיפור; סוכה וד' מינים; הושענא רבה; שמחת תורה. בכל החודש הזה לא היה לנו כל כך זמן להתבונן ולחשוב מה קנינו ומה נשאר ברשותנו, אבל כעת בשבת בראשית, התחנה הראשונה לאחר החגים, לקראת היציאה אל ימות החורף, התעמקתי במחשבותיי לערוך חשבון אילו קניינים רוחניים זכינו לקנות בחודש העבר...
תורה שבכתב​