• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

עמוסיך

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
1,177
תודות
6,163
נקודות
443

וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח

הכתוב ציוונו "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר" שמצוות החג היא ההגדה.
התבוננתי בעניין שכתוב 'הגדה' ובהגדה מעודדים אותנו 'לספר'
ועוד צריך להבין את הנוסח "המרבה לספר".

בפרשת וישב, כתוב "וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו... וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו", בתחילה 'הגדה' ואח"כ 'סיפור דברים'.

המלבי"ם בבראשית (לז ה 'התורה והמצווה') ש'הגדה' זו אמירה שיש בה תועלת, אך 'סיפור' הוא דבר שאין בו נפק"מ למעשה.
ולכן בחלום הראשון הייתה תועלת כיון שזו נבואה לעתיד לקרות אותם, אך בחלום השני הוא רק חזר על עצמו - באופן שונה. [לא שחלילה יש תג מיותר בתורה! אך למעשה לא הייתה השלכה מיוחדת בסיפור הדברים.]
וא"כ אומרים לנו חז"ל שהשבח הגדול בלילה זה, הוא למי שכבר יצא ידי חובת 'מגיד', וכעת מספר סיפור דברים בעלמא מתוך רגש של אדם שחווה כעת נס גלוי הרי זה משובח!.

כמו שמסופר בהגדה "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה [- את ליל הסדר הם כבר סיימו לפני חצות] עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם 'רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית'.
לכאורה זהו חלק מציווי חז"ל במשנה (פסחים קטז.) "בכל דו"ד חייב אדם לראות א"ע כאילו הוא יצא ממצרים".
 

וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח

הכתוב ציוונו "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר" שמצוות החג היא ההגדה.
התבוננתי בעניין שכתוב 'הגדה' ובהגדה מעודדים אותנו 'לספר'
ועוד צריך להבין את הנוסח "המרבה לספר".

בפרשת וישב, כתוב "וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו... וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו", בתחילה 'הגדה' ואח"כ 'סיפור דברים'.

המלבי"ם בבראשית (לז ה 'התורה והמצווה') ש'הגדה' זו אמירה שיש בה תועלת, אך 'סיפור' הוא דבר שאין בו נפק"מ למעשה.
ולכן בחלום הראשון הייתה תועלת כיון שזו נבואה לעתיד לקרות אותם, אך בחלום השני הוא רק חזר על עצמו - באופן שונה. [לא שחלילה יש תג מיותר בתורה! אך למעשה לא הייתה השלכה מיוחדת בסיפור הדברים.]
וא"כ אומרים לנו חז"ל שהשבח הגדול בלילה זה, הוא למי שכבר יצא ידי חובת 'מגיד', וכעת מספר סיפור דברים בעלמא מתוך רגש של אדם שחווה כעת נס גלוי הרי זה משובח!.

כמו שמסופר בהגדה "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה [- את ליל הסדר הם כבר סיימו לפני חצות] עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם 'רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית'.
לכאורה זהו חלק מציווי חז"ל במשנה (פסחים קטז.) "בכל דו"ד חייב אדם לראות א"ע כאילו הוא יצא ממצרים".
ישנו עוד חי':
הגדה - היינו דברים בין אדם לאדם, והוא דיבור לאדם אחר, כלומר אינו מתייחס לדבר בעצמו אלא על הצורה של האמירה.

מאידך סיפור - לכאו' הוא הדבר בעצמו והיינו סיפור הדברים, אמנם בד"כ אדם נורמלי אינו מספר לעצמו, אך מה שמספר לאדם אחר אי"ז בעצם תוכן הדברים.
ויל"ע..
 

וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח

הכתוב ציוונו "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר" שמצוות החג היא ההגדה.
התבוננתי בעניין שכתוב 'הגדה' ובהגדה מעודדים אותנו 'לספר'
ועוד צריך להבין את הנוסח "המרבה לספר".
בביאור המילה הגדה יעוי' עוד מה שכתב האבודרהם וז"ל:
ונקראה הגדה על שם (שמות יג, ח) והגדת לבנך ביום ההוא וכו'. ועוד מפני שמגיד בה ענין יציאת מצרים הנסים ונפלאות שעשה עמנו הקדוש ברוך הוא באותו זמן. ויש מפרשים הגדה שהוא לשון הודאה ושבח להקב"ה על שהוציאנו מארץ מצרים כמו שמתרגם בירושלמי הגדתי היום לה' אלהיך (דברים כו, ג) שבחית יומא דין. וכן תרגמו רבינו סעדיה בערב.
 

וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח

הכתוב ציוונו "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר" שמצוות החג היא ההגדה.
התבוננתי בעניין שכתוב 'הגדה' ובהגדה מעודדים אותנו 'לספר'
ועוד צריך להבין את הנוסח "המרבה לספר".

בפרשת וישב, כתוב "וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו... וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו", בתחילה 'הגדה' ואח"כ 'סיפור דברים'.

המלבי"ם בבראשית (לז ה 'התורה והמצווה') ש'הגדה' זו אמירה שיש בה תועלת, אך 'סיפור' הוא דבר שאין בו נפק"מ למעשה.
ולכן בחלום הראשון הייתה תועלת כיון שזו נבואה לעתיד לקרות אותם, אך בחלום השני הוא רק חזר על עצמו - באופן שונה. [לא שחלילה יש תג מיותר בתורה! אך למעשה לא הייתה השלכה מיוחדת בסיפור הדברים.]
וא"כ אומרים לנו חז"ל שהשבח הגדול בלילה זה, הוא למי שכבר יצא ידי חובת 'מגיד', וכעת מספר סיפור דברים בעלמא מתוך רגש של אדם שחווה כעת נס גלוי הרי זה משובח!.

כמו שמסופר בהגדה "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה [- את ליל הסדר הם כבר סיימו לפני חצות] עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם 'רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית'.
לכאורה זהו חלק מציווי חז"ל במשנה (פסחים קטז.) "בכל דו"ד חייב אדם לראות א"ע כאילו הוא יצא ממצרים".
וכעת מצאתי מה שכתב הרא"ם בראשית (פמ"ח פ"א)על הפסוק שנאמר לגבי מה שנאמר ליוסף שאביו חולה 'אחד מן המגידים' כתב הרא"ם במקום אחד מן האומרים, להודיע שפירוש ויאמר ליוסף, ויגד ליוסף, כי על החדשות נופל לשון הגדה ולא לשון אמירה, עכ"ל.
וצ"ל לפי זה דהגדה היינו שצריך לחדש דבר וזה לא נאמר בתיבה סיפור אינובהכרח שהוא מחדש דבר. ומיהו צ"ע האם והגדת לבנך הוה רק דרך חידוש.

ובצידה לדרך הביא לחלק בין הגדה לאמירה באופן אחר וז"ל:
והרב הגדול ר"מ אלשיך ז"ל בפרשת חיי שרה (לעיל כד, כג) כתב חילוק אחר שיש בין לשון אמירה ללשון הגדה וז"ל, אין ספק כי יש הפרש בין אמירה ודיבור להגדה, כי אמירה ודבור הלא יצדק גם על ענין קצר המציאות. אך הגדה לא תצדק רק על דברי ספור נמשך וארוך עד גמר המכוון כולו, עכ"ל. וכן כתב בצרור המור והביא ראיה חזקה על כי ענין לשון הגדה הוא על ספור הנמשך וארוך הרבה, ממה שהתרגום על משכו (שמות יב, כא), הוא נגידו.
ולדבריו אתי שפיר לשון והגדת לבנך.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון