והערב נא (1 צופה)

[הרב מרודוש]

לפני למעלה משבע שנים התנדבתי בארגון קירוב (כמו לב לאחים)
הגעתי בשבוע הראשון שהמדרשיה נפתחה
אותו יהודי שפתח את המדרשיה עמד מחוץ לביה"כ ואסף אנשים שיבואו ללמוד
ועבר שם יהודי בין מסורתי לחילוני, והוא הציע לו לבא לללמוד
הלה הגיב שהוא מאוד ממהר הביתה
אמר לו הרב תבא רק חמש דקות, והוא הסכים
למעשה אני למדתי איתו, ואחרי עשר דקות אמרתי לו שכבר עברו עשר דקות
והוא לא הצליח לקום מהמקום מרוב מתיקות, ונשאר שם ללמוד למעלה מארבעים דקות!!!
[דרך אגב למתענינים למדנו ברכות ב. לא תקפו כהן וכדו'...]
ומאוד מאוד חרה לי המעשה הזה
איך יתכן שאתה לקוח בן אדם מהרחוב מושיב אותו ליד גמרא והוא לא מסוגל לקום ממנה
ואילו אני כבר כמה וכמה שנים לומד ולא זכור לי כמעט כזו הרגשה
אלא מאי צ"ל שהתורה היא מתוקה בעצם
אבל גם הדבר הכי מתוק, כשתכריח מישהו לאכול מזה זה לא יהיה לו טעים
אותו אחד אף אחד לא חייב אותו ללמוד לא כפה עליו ולא עשה טובה לאף אחד
לכן הוא נהנה כי בסך הכל זה מתוק
נעצור כאן
נ.ב. הקטגוריה הכי מתאימה שמצאתי זה חינוך הבנים וד"ל

 

[הלומד מכל אדם]

ייתכן יותר בפשיטות שאנחנו נולדנו עם כפית של דבש בפה ולכן לא מעריכים את זה.

 

[הוגה דעות]

אבל גם הדבר הכי מתוק, כשתכריח מישהו לאכול מזה זה לא יהיה לו טעים
אותו אחד אף אחד לא חייב אותו ללמוד לא כפה עליו ולא עשה טובה לאף אחד

לחץ כדי לכווץ...

ייתכן יותר בפשיטות שאנחנו נולדנו עם כפית של דבש בפה ולכן לא מעריכים את זה.

לחץ כדי לכווץ...

שניכם צודקים!
כי לב הסוגייא היא לא האם "מכריחים" אותנו ללמוד, או אם אנחנו "מעריכים" את זה. אלא הנקודה העיקרית היא האם לימוד תורה נתפס אצלנו כחווייה חיובית וטובה (לכה"פ בדרך כלל), או כחווייה שלילית. וכיון שאיננו מעריכים לימוד תורה כדבעי (שהרי נולדנו עם זה), ועוד שסגנון החיים החרדי "כופה" במידה מסויימת לימוד תורה, (כמו שסגנון חיים חילוני כופה דברים אחרים - כל תרבות מוקירה ומעריכה דברים מסויימים ומזלזלת במי שלא מוכן להשקיע בשבילם), לכן לימוד תורה נתפס לפעמים כחוויה שלילית. (ואולי זה לא נובע מהחברה, אלא מהצורה שבה כפו אותנו כילדים וצעירים מחנכינו (הטיפשים שבהם) ללמוד תורה, כי נראה שפותח האשכול התכוון לגעת יותר בנקודה זו).

כלומר, זה נובע משילוב של שני הדברים שיחד גורמים לזה להיתפס כחוויה לא טובה, האחד שלא מעריכים ונמשכים לזה באופן טבעי, והשני שאדם מרגיש שהוא לא יכול לבחור אחרת והוא "חנוק" בתוך זה (וייתכן גם שחוסר ההערכה היא שגורמת לתחושת הכפייה, כי בזמן שאדם מעריך ורוצה איזה דבר, הוא לא מרגיש כל כך כפוי עליו, גם אם הוא באמת כפוי עליו.)

והעצה הטובה היא ללמוד במקום שליבו חפץ וללמוד דבר שליבו חפץ ככל יכולתו, וכך האדם יכול למצוא את ה"כיף" שלו בלימוד תורה.

 

[הרב מרודוש]

והעצה הטובה היא ללמוד במקום שליבו חפץ וללמוד דבר שליבו חפץ ככל יכולתו, וכך האדם יכול למצוא את ה"כיף" שלו בלימוד תורה.

לחץ כדי לכווץ...

מה תאמר לילד בחיידר ששם הוא מתחיל
ובר"כ זה מה שמלווה אותו לכל החיים

 

[הוגה דעות]

מה תאמר לילד בחיידר ששם הוא מתחיל
ובר"כ זה מה שמלווה אותו לכל החיים

לחץ כדי לכווץ...

אין כל חיוב להיות אברך שלומד כל היום וכל הלילה.
אבל מי שמאמין באלוקים ובמצוותיו מבין שזה הדבר הכי חכם לעשות (בדר"כ).
לא צריך "סיבה" בשביל לעזוב את הלימוד, פשוט לא חייבים, מי שרוצה - הולך.
אני מדבר למי שכן רוצה ללמוד, אבל חוויות ילדות של מלמדים כסילים גורמים לו להרגיש רע כשהוא עושה את זה.
אז אין לי תשובה ברורה לבן אדם כזה מה לעשות. אבל ברגע שהגישה לזה היא כאל "בעייה" שצריך לפתור, ולא כאל תירוץ לצאת מהלימוד, אני בטוח שאפשר לטפל בזה כמו שאפשר לטפל בכל מיני צלקות נפשיות אחרות. (שוב אני מדגיש: לא חייבים... רק אם רוצים!!!)