חנוכה וזדים ביד עוסקי תורתך, למה זה דבר והיפוכו? (6 צופים)

[שירת העשבים]

"מָסַרְתָּ -
גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים
וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים
וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים
וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים"
הבנתי למה הם דבר והיפוכו, אך -
"וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ"
לא הבנתי, א' מה זה "זדים"?
ולמה זה ההיפך מ"עוסקי תורתך"?

 

[דרך המלך]

"מָסַרְתָּ -
גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים
וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים
וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים
וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים"
הבנתי למה הם דבר והיפוכו, אך -
"וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ"
לא הבנתי, א' מה זה "זדים"?

לחץ כדי לכווץ...

מלשון זדון, ביאור- מזיד-לא מתוך הכרח אלא מתוך בחירה ורצון.

ולמה זה ההיפך מ"עוסקי תורתך"?

לחץ כדי לכווץ...

ואולי אפ"ל ש"העוסק בתורה" כל ענינו הוא להשפיל עצמו ולהכניע את רצונו בפני נותן התורה ולא לעשות את מה שהוא רוצה בעצמו.

 

[חויישב]

יעו' בית יוסף או"ח סי' תרפ"ב ס"ק א'

 

[תורה תמימה]

בית יוסף אורח חיים סימן תרפב
וא"ת למה אומר זדים ביד עוסקי תורתך ולא אומר דבר והיפוכו כמו שאמר בכל האחרים וי"ל כי דרך הפסוק לקח דכתיב (תהלים קיט נא) זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי עכ"ל.

אליה רבה סימן תרפב:
גם נ"ל דזדים כוונתו על פריצי ישראל שהיו באותו הזמן כדאיתא ביוצרות, ומצינו בפ"ק דגיטין [ז ע"א] דקאמר השכם והערב עליהם בבית המדרש והם כלים וכו', לכך אמר ביד עוסקי תורתיך.

תורת משה בראשית חנוכה

וזדים ביד עוסקי תורתך. כבר כתבתי במק"א כי טמאים ביד טהורים הוא פי' על רבים ביד מעטים, כי ע"י שמטהרים מנדה המה מעוטים, ורשעים ביד צדיקים, היינו אינם נימולים ביד נימולים היינו גבורים ביד חלשים כמ"ש [ר' ראובן בן איצטרובלי מעילה י"ז ע"א] על מילה שהי' מחלשת,
ואוסיף עתה זדים ביד עוסקי תורתך, כי זד יהיר [לשון הקרא משלי כ"א כ"ד] הוא המתחכם בתחבולותיו כמו כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות י"ח י"א) אשר זדו בהבה נתחכמה לו עליהם, והכא [לא] רצו לומר זדים ומתחכמים ביד חלושי שכל, חלילה לומר כן כי מי בעל שכל וחריף יותר מישראל, אך הם עוסקים בזדם ויהרם, ואנחנו עוסקי תורתיך מבלים זמנינו ושכלינו לעסוק ולהיות עמל בתורה ואין פנאי לנצח.

​

 

[קוצר ברינה]

מי הם הזדים? עי' בערוך השולחן אורח חיים סימן תרע "אך ד' החפץ בעמו ישראל מסר גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים והזדים מישראל שנסתפחו לאנטיוכוס ג"כ נהרגו ונמסרו ביד עוסקי התורה"

 

[תורה תמימה]

האדמו"ר מהרר"י מסטמר זצ"ל פירש (בדברי יואל לחנוכה) מ"ש ב"על הניסים" לחנוכה ג' לשונות כפולים מסרת וכו' "טמאים ביד טהורים" "רשעים ביד צדיקים" "וזדים ביד עוסקי תורתיך", דהנה איתא בתולדות יעקב יוסף (פ' מסעי ופ' ואתחנן) שישנם ג' סוגי גליות: א' גלות היהודים בין הגוים, ב' גלות התלמידי חכמים נגד עמי הארץ ששונאים אותם, ג' גלות הת"ח הלומדים תורה לשמה בין הת"ח הלומדים ע"מ לקנטר ולהתפאר.

ולזה אומרים: "רשעים ביד צדיקים" אלו ישראל בין האומות, שעמך כולם צדיקים, "טמאים ביד טהורים" אלו עמי הארץ שגזרו עליהם טומאה, משא"כ גוי מן התורה אינו מטמא כלל לא בטומאת זיבה, ולגבי טומאת מת אתם קרויין אדם וכו'. "וזדים ביד עוסקי תורתך" אלו התלמידי חכמים הלומדים להתפאר ולנגח שעליהם אמרו כאן הגד לעמי פשעם ששגגת תלמיד "עולה זדון", ביד "עוסקי תורתך" אלו הלומדים תורת ד' לשמה.

 

[תורה תמימה]

עוללות אפרים בעל הכלי יקר

 

[תורה תמימה]

צרור המור דברים פרשת ואתחנן
ועדיין יש לשאול מהו שם חנוכה. עד שנראה לי כי היונים עמדו על ישראל להעבירם על דת. כאומרם בעל הנסים לשכחם מתורתך וכו'. עד שבעונות ישראל כמעט כלים בארץ. עד שהשם העיר רוח החשמונים הם הכהנים המשוחים בשמן המשחה. העוסקים בתורת ה' הנקראת שמן זית זך ואמר לריח שמניך טובים. וזהו טוב שם כשבא משמן טוב שהיא התורה. עד שבסבת התורה והמצוה נמסרו היונים בידם. כאומרם וזדים ביד עוסקי תורתך. וכאן נתקיים בהם ברך ה' חילו. לפי שהם עוסקים בתורה שמתשת כחו של אדם. וזהו מסרת גבורים ביד חלשים.

 

[תורה תמימה]

מי הם הזדים? עי' בערוך השולחן אורח חיים סימן תרע "אך ד' החפץ בעמו ישראל מסר גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים והזדים מישראל שנסתפחו לאנטיוכוס ג"כ נהרגו ונמסרו ביד עוסקי התורה"

לחץ כדי לכווץ...

ערוך השולחן הלכות חנוכה – ויקיטקסט

he.wikisource.org

 

[דוד בן ישי]

"מָסַרְתָּ -
גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים
וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים
וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים
וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים"
הבנתי למה הם דבר והיפוכו, אך -
"וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ"
לא הבנתי, א' מה זה "זדים"?
ולמה זה ההיפך מ"עוסקי תורתך"?

לחץ כדי לכווץ...

בנוסח ישיבתי...
הלומד לאמיתה של תורה חייב להיכנע לדברים הכתובים ומפורשים,
ולבארם במחשבה מרובה,
ולא במחשבה פרועה,
וכדבי' לן רש"י הקדוש (קידושין מט: בד"ה עניות דתורה) דאינה נוחה על גסי הרוח דמתוך גסותו אין משמש כל צרכו ואין מחזר על שמועתו.
וממילא זדים וכדבי' לנו רבינו הבית יוסף, פי' לצנים והיינו אנשים רדודים ואין מחשבתם לאמיתה של תורה
ודבר זה שייך בכל חיי האדם,
ואידך זיל גמור.

 

[נראה לפשוט]

שמעתי מרבינו ר' בונים שיהיה בריא,
שבאירוסי הוריו [הגר"פ זצללה"ה] הפוניבז'ער רוב הפציר רבות בבעל האכסניא החזו"א שישא דברים, לאחר הפצרות מרובות נאות החזו"א לשאול שאלה בתנאי שהרב זצ"ל יענה על התשובה, השאלה היתה, מה הנס הגדול בכך שעוסקי התוה"ק ניצחו, ומה טעם יש שהזדים ינצחו טפי מעוסקי התוה"ק, ותו, מדוע זה דבר והיפוכו, עכתו"ד מרן ז"ל.

 

[דוד בן ישי]

שמעתי מרבינו ר' בונים שיהיה בריא,
שבאירוסי הוריו [הגר"פ זצללה"ה] הפוניבז'ער רוב הפציר רבות בבעל האכסניא החזו"א שישא דברים, לאחר הפצרות מרובות נאות החזו"א לשאול שאלה בתנאי שהרב זצ"ל יענה על התשובה, השאלה היתה, מה הנס הגדול בכך שעוסקי התוה"ק ניצחו, ומה טעם יש שהזדים ינצחו טפי מעוסקי התוה"ק, ותו, מדוע זה דבר והיפוכו, עכתו"ד מרן ז"ל.

לחץ כדי לכווץ...

ומה היה ההמשך.... זה לא מספרים???

 

[בעריש]

ומה היה ההמשך.... זה לא מספרים???

שמעתי ממרן ראש ישיבת קמניץ הגאון הגדול ר' ברוך בער ליבוביץ שליט"א (שהוא כידוע אחיינו של הגאון הגדול ר' פנחס שרייבר זצ"ל).

שהרב מפוניבז' שהשתתף בשמחה תי' כך (כתבתי לפי הבנתי, ואיני אחראי אם לא הבנתי נכון או שהוספתי מדעתי):

הרי בחנוכה עיקר המלחמה עם היוונים היתה מלחמה רוחנית, מלחמה של כוחות הטומאה כנגד כוחות הקדושה, שהיוונים לא באו לאבד את הגוף של כלל ישראל, אלא את הרוחניות של כלל ישראל.

וכמו שאומרים בעל הניסים "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחקי רצונך", לא מזכירים כאן שהיתה מלחמה על הגוף להשמיד להרוג ולאבד, שבאמת לא על זה היתה המלחמה, אלא כל עיקר המלחמה באה על הרוחניות להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך.

ובמלחמה כבדה כזו שהיא כנגד כוחות הטומאה, כדי לנצח בה צריך לבוא בכח הקדושה, ורק מי שאין לו שום שייכות בשום צורה שהיא לטומאה, הוא יכול לבוא להלחם כנגד הטומאה בכל הכח, ולנצחה. כי מי שיש לו איזה שייכות קלה לטומאה, הוא לא יכול להצליח במלחמה הזו, שלא יתכן לגבור ולנצח את הטומאה אם בשורש עדיין יש לאדם הזה איזה קשר לטומאה. וכאן הקב"ה עשה נס לכלל ישראל, והעמיד להם אנשים טהורים, צדיקים ועוסקים בתורה, שאין להם שום שייכות לטומאה, אין להם שום שייכות לרשעים, אין להם שום שייכות לזדים. אלא הם נקיים מכל רבב, אין בהם טיפת טומאה. וכאשר הם יוצאים למלחמה, יש להם את כל הכוחות והסייעתא דשמיא שיצליחו להכניע את הרע, ויפילו וינצחו את היוונים שבאו להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך.

ומעתה כאשר אנו מודים ב"על הניסים" על נס המלחמה, "מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים", מיד אנו ממשיכים להודות על הנס הגדול של הנצחון במלחמה כנגד כוחות הטומאה והרע. ועל זה אומרים, שהניצחון היה מכח זה שהלוחמים היו "טמאים ביד טהורים", כי מי יכול לנצח את הטמאים - רק הטהורים שהם ההפך הגמור מטמאים, טהורים שאין להם שום שייכות לטומאה, הם יכולים לצאת למלחמה כנגד הטומאה ולהכניעה ולבטלה.

"רשעים ביד צדיקים", מי יכול להכניע את כוחות הרשע - רק הצדיקים שהם ההפך הגמור מהרשעים.

"וזדים ביד עוסקי תורתך", מי יכול להכניע את כח הזדים - רק עוסקי תורתך שהם ההפך הגמור מהזדים שמבטלים ומזלזלים בתורה.

וממילא ההודאה הזו שייכת לעיקר נס הניצחון במלחמה, שעי"ז שהקב"ה העמיד בכלל ישראל צדיקים טהורים שעוסקים בתורה, הקב"ה עשה את הנס במלחמה, שבכח קדושתם ביטלו את כחם של היוונים הרשעים והחזירו את הקדושה והטהרה לכלל ישראל.


ולגופו של עניין מה הוא הדבר והיפוכו זדים ועוסקי תורתך, הביא מרן ראש הישיבה הגרב"ב ליבוביץ שליט"א את דברי הרמב"ם סוף הלכות מעילה:

"ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו, ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו, ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול. בוא וראה כמה החמירה תורה במעילה, ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברים בלבד נתקדשו וכל הנוהג בהן מנהג חול מעל בה' ואפילו היה שוגג צריך כפרה, קל וחומר למצוה שחקק לנו הקדוש ברוך הוא שלא יבעט האדם בהן מפני שלא ידע טעמן, ולא יחפה דברים אשר לא כן על השם ולא יחשוב בהן מחשבתו כדברי החול, הרי נאמר בתורה ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם, אמרו חכמים ליתן שמירה ועשייה לחוקים כמשפטים, והעשייה ידועה והיא שיעשה החוקים, והשמירה שיזהר בהן ולא ידמה שהן פחותין מן המשפטים, והמשפטים הן המצות שטעמן גלוי וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה כגון איסור גזל ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם, והחוקים הן המצות שאין טעמן ידוע, אמרו חכמים חוקים חקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן, ויצרו של אדם נוקפו בהן ואומות העולם משיבין עליהן כגון איסור בשר חזיר ובשר בחלב ועגלה ערופה ופרה אדומה ושעיר המשתלח, וכמה היה דוד המלך מצטער מן המינים ומן העכו"ם שהיו משיבין על החקים, וכל זמן שהיו רודפין אותו בתשובות השקר שעורכין לפי קוצר דעת האדם היה מוסיף דביקות בתורה, שנאמר טפלו עלי שקר זדים אני בכל לב אצור פקודיך, ונאמר שם בענין כל מצותיך אמונה שקר רדפוני עזרני"

מבואר מדברי הרמב"ם שזדים הם אלו שצריכים להבין ו'להתחבר' לכל דבר בדעתם, ומנסים להתאים את דברי התורה במחשבתם כפי שחושבים במחשבת החול, להתאים את התורה לדעתם ולא את דעתם לתורה, ומזלזלים בכל מה שלא נראה להם או לא מוצא חן בעיניהם, והתשובה לזה כ' הרמב"ם הוא תוספת עסק ודבקה בתורה כפי שאמר דוד המלך ע"ה. וזהו הדבר והיפוכו התשובה לזדים הוא 'עוסקי' תורתך, עסק ודביקות בתורה.