ומה היה ההמשך.... זה לא מספרים???
שמעתי ממרן ראש ישיבת קמניץ הגאון הגדול ר' ברוך בער ליבוביץ שליט"א (שהוא כידוע אחיינו של הגאון הגדול ר' פנחס שרייבר זצ"ל).
שהרב מפוניבז' שהשתתף בשמחה תי' כך (כתבתי לפי הבנתי, ואיני אחראי אם לא הבנתי נכון או שהוספתי מדעתי):
הרי בחנוכה עיקר המלחמה עם היוונים היתה מלחמה רוחנית, מלחמה של כוחות הטומאה כנגד כוחות הקדושה, שהיוונים לא באו לאבד את הגוף של כלל ישראל, אלא את הרוחניות של כלל ישראל.
וכמו שאומרים בעל הניסים "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחקי רצונך", לא מזכירים כאן שהיתה מלחמה על הגוף להשמיד להרוג ולאבד, שבאמת לא על זה היתה המלחמה, אלא כל עיקר המלחמה באה על הרוחניות להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך.
ובמלחמה כבדה כזו שהיא כנגד כוחות הטומאה, כדי לנצח בה צריך לבוא בכח הקדושה, ורק מי שאין לו שום שייכות בשום צורה שהיא לטומאה, הוא יכול לבוא להלחם כנגד הטומאה בכל הכח, ולנצחה. כי מי שיש לו איזה שייכות קלה לטומאה, הוא לא יכול להצליח במלחמה הזו, שלא יתכן לגבור ולנצח את הטומאה אם בשורש עדיין יש לאדם הזה איזה קשר לטומאה. וכאן הקב"ה עשה נס לכלל ישראל, והעמיד להם אנשים טהורים, צדיקים ועוסקים בתורה, שאין להם שום שייכות לטומאה, אין להם שום שייכות לרשעים, אין להם שום שייכות לזדים. אלא הם נקיים מכל רבב, אין בהם טיפת טומאה. וכאשר הם יוצאים למלחמה, יש להם את כל הכוחות והסייעתא דשמיא שיצליחו להכניע את הרע, ויפילו וינצחו את היוונים שבאו להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך.
ומעתה כאשר אנו מודים ב"על הניסים" על נס המלחמה, "מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים", מיד אנו ממשיכים להודות על הנס הגדול של הנצחון במלחמה כנגד כוחות הטומאה והרע. ועל זה אומרים, שהניצחון היה מכח זה שהלוחמים היו "טמאים ביד טהורים", כי מי יכול לנצח את הטמאים - רק הטהורים שהם ההפך הגמור מטמאים, טהורים שאין להם שום שייכות לטומאה, הם יכולים לצאת למלחמה כנגד הטומאה ולהכניעה ולבטלה.
"רשעים ביד צדיקים", מי יכול להכניע את כוחות הרשע - רק הצדיקים שהם ההפך הגמור מהרשעים.
"וזדים ביד עוסקי תורתך", מי יכול להכניע את כח הזדים - רק עוסקי תורתך שהם ההפך הגמור מהזדים שמבטלים ומזלזלים בתורה.
וממילא ההודאה הזו שייכת לעיקר נס הניצחון במלחמה, שעי"ז שהקב"ה העמיד בכלל ישראל צדיקים טהורים שעוסקים בתורה, הקב"ה עשה את הנס במלחמה, שבכח קדושתם ביטלו את כחם של היוונים הרשעים והחזירו את הקדושה והטהרה לכלל ישראל.
ולגופו של עניין מה הוא הדבר והיפוכו זדים ועוסקי תורתך, הביא מרן ראש הישיבה הגרב"ב ליבוביץ שליט"א את דברי הרמב"ם סוף הלכות מעילה:
"ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו, ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו, ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול. בוא וראה כמה החמירה תורה במעילה, ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברים בלבד נתקדשו וכל הנוהג בהן מנהג חול מעל בה' ואפילו היה שוגג צריך כפרה, קל וחומר למצוה שחקק לנו הקדוש ברוך הוא שלא יבעט האדם בהן מפני שלא ידע טעמן, ולא יחפה דברים אשר לא כן על השם ולא יחשוב בהן מחשבתו כדברי החול, הרי נאמר בתורה ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם, אמרו חכמים ליתן שמירה ועשייה לחוקים כמשפטים, והעשייה ידועה והיא שיעשה החוקים, והשמירה שיזהר בהן ולא ידמה שהן פחותין מן המשפטים, והמשפטים הן המצות שטעמן גלוי וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה כגון איסור גזל ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם, והחוקים הן המצות שאין טעמן ידוע, אמרו חכמים חוקים חקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן, ויצרו של אדם נוקפו בהן ואומות העולם משיבין עליהן כגון איסור בשר חזיר ובשר בחלב ועגלה ערופה ופרה אדומה ושעיר המשתלח, וכמה היה דוד המלך מצטער מן המינים ומן העכו"ם שהיו משיבין על החקים, וכל זמן שהיו רודפין אותו בתשובות השקר שעורכין לפי קוצר דעת האדם היה מוסיף דביקות בתורה, שנאמר טפלו עלי שקר זדים אני בכל לב אצור פקודיך, ונאמר שם בענין כל מצותיך אמונה שקר רדפוני עזרני"
מבואר מדברי הרמב"ם שזדים הם אלו שצריכים להבין ו'להתחבר' לכל דבר בדעתם, ומנסים להתאים את דברי התורה במחשבתם כפי שחושבים במחשבת החול, להתאים את התורה לדעתם ולא את דעתם לתורה, ומזלזלים בכל מה שלא נראה להם או לא מוצא חן בעיניהם, והתשובה לזה כ' הרמב"ם הוא תוספת עסק ודבקה בתורה כפי שאמר דוד המלך ע"ה. וזהו הדבר והיפוכו התשובה לזדים הוא 'עוסקי' תורתך, עסק ודביקות בתורה.
