וישלח ויאמר למה זה תשאל לשמי (2 צופים)

[נדיב לב]

"וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אתו שם". (בראשית פרק לב פסוק ל)
וכתב רש"י על אתר: למה זה תשאל - (ב"ר) אין לנו שם קבוע משתנין שמותינו (הכל) לפי מצות עבודת השליחות שאנו משתלחים:

ויש להעיר כמה הערות:
א. מדוע לא אמר לו את שמו הזמני, נכון לרגע זה?
ב. הנה בספר שופטים (פרק יג פסוק יח) במענה לשאלת מנוח עונה המלאך - "ויאמר לו מלאך ידוד למה זה תשאל לשמי והוא פלאי". ופירש רש"י מכוסה. ומדוע אצל יעקב סתם ולא פירש 'והוא מכוסה'. ובהכרח שיעקב ידע, אלא שאל מה השם שנקבע לשליחות זו, ושוב מה עונה המלאך?

ובאמת רבנו בחיי במקום כתב שלא ענה על שאלתו. וז"ל: הגידה נא שמך. רצה לידע אמיתות עצמו שיודיעהו שם שיורה על מהותו ואיך המושכלות מושפעות עלינו מאתו, ולא הודיעהו זה רק השיב לו למה זה תשאל לשמי, כלומר לא תצטרך לשאלה הזאת כי כבר השגת הרבה ועלית במדריגת השכלים. ואמר אחר כך על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, פירושו לפי שהנפש השכלית ראויה שתמשך אחר השכל הפועל לא יתעסקו תלמידי ישראל בענין התאוות הגשמיות שהמשיל לגיד הנשה:


אצרף לתועלת המעיינים, ממה שכתבו ראשונים ואחרונים על אתר, לפרש בשיח יעקב והמלאך. [ובדקדוק מכמה מהפירושים עולה גם ישוב לשאלות הללו.]


רבי יוסף בכור שור - למה זה תשאל לשמי - כי אני שאלתי שמך כי הנוצח רוצה לפרסם שמו, כדי שתהא הגבורה נזכרת על שמו, אבל הנצוח אינו רוצה לפרסם, דקלון הוא לו, שאומרים - פלוני היה נצוח. ועוד אין דרך המלאכים להגיד שמם, וכן אמר המלאך למנוח. יש אומרים - לפי שאין להם שם קבוע, ויש לפרש לפי שאינם רוצים שידעו אנשים שמם, שלא ישביעום. ויברך אותו שם - ועשה שלום עמו והלך לו:

רמב"ן - למה זה תשאל לשמי אמר, אין לך בידיעת שמי תועלת, כי אין הכח והיכולת בלתי לה' לבדו, אם תקראני לא אענך וגם מצרתך לא אושיעך אבל עתה אברך אותך כי כן צוותי, ולא פירש הכתוב הברכה והקרוב מה שאמרו רבותינו (במדרש אגדה ובזוה"ק תולדות קמד) שהודה לו על כל הברכות שם במקום ההוא על כרחו, כי לא רצה יעקב להמתין לו עד בית אל:

רבנו בחיי - למה זה תשאל לשמי. אין לנו שם קבוע כי שמותינו משתנים לפי השליחות. או יאמר למה זה תשאל לשמי, אין דרכנו לגלותו, שאין מלאך רוצה לגלות שמו שלא ליטול עטרה וכבוד לאמר נס זה עשה פלוני כאילו תלוי בו הדבר, ואינו אלא כעבד עושה שליחותו, וזהו שאמר המלאך למנוח (שופטים יג, יח) למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, כלומר מכוסה אין אנו רוצים לגלותו שלא ליטול עטרה וכבוד, שאין הכבוד כי אם להקב"ה, כענין שנאמר (ישעיה מג, ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, וכתיב (תהלים כט, א) הבו לה' בני אלים הבו לה' כבוד ועוז:
ויש שפירשו למה זה תשאל לשמי ואני מנוצח ודרך העולם שהמנצח מגלה שמו כדי שיתכבד אבל המנוצח אינו רוצה לגלות כדי שלא יתבייש:

חזקוני - למה זה תשאל לשמי - אינך צריך לשאול שמי, נוהג בעולם כשהולכי דרכים נפגשים שלא ראו זה את זה מימיהם הם מרגילים בעת פרידתם דברי אהבה ורעות ושואלים זה לזה מה שמך שאם תשלח שליח מאתך שמזכיר שמך אשלים חפצך. וכן אמר מנוח למלאך מי שמך כי יבא דברך וכבדנוך, וכן עשה יעקב למלאך והמלאך השיבו אינו צריך לכך. ד"א למה זה תשאל לשמי אינך צריך לשאל שמי המלאכים אינם רוצים לגלות שמן פן ישביעום בני אדם, וכן מצינו גבי מנוח למה זה תשאל לשמי והוא פלאי. ד"א שמך שאלתי לשנותו על שם המעשה אבל שמי מה יועיל לך למה תשאלני.

ספורנו - הגידה נא שמך. המורה על צורתך ועל הפעל הנמשך ממנו כדי שאתבונן על מה קמת לשטן ואשוב בתשובה ואתפלל: למה זה תשאל לשמי. כי הצורה האשיית לנו היא מדרגת השכלתנו אשר לא תבואר בשום דבור כאמרו והוא פלא והפעל שלה הוא כפי הרצון האלהי:

העמק דבר על בראשית פרק לב פסוק ל - הגידה נא שמך. ידוע שמות המלאכים אינו אלא לפי כחם ופעולתם שלזה נוצרו ובאו לעולם. וא"כ רצה לדעת מה כחו בפרטות ויהי לתועלת כשתהא השעה נצרכת לזה הפרט:
למה זה תשאל לשמי. מה תהא אתה נצרך אלי הלא אתה מתפלל לפני ה' אשר הוא כח כל הכחות. וע' מש"כ שמות כ' כ':
ויברך אתו שם. כאשר הניחו הודה לו וברכו עבור זה:

אברבנאל פסוק כד-לב - "למה זה תשאל לשמי". והנה אמר זה, לפי שדרך הלוחמים כשינצחו ויתפשו זה את זה, שיהיה המנוצח משתעבד ונכנע למנצח אותו. וכאשר יתן לו המנצח רשות ללכת לדרכו, הנה המנוצח יודיעהו שמו, כדי שיוכל המנצח לקראו בכל עת שירצה, ויהיה המנוצח חייב לבוא לפניו כשיקראהו. ולזה חשש המלאך שמא יעקב היה שואל שמו לזה התכלית, שיוכל לקראו כשירצה והוא יבוא לפניו כעבד לפני אדוניו. ויען לא יאות זה במלאכי עליון, כי איך ישתעבדו אל בני אדם, לכן אמר לו: "למה זה תשאל לשמי", האם חשבת שאבוא כשתקראני, זה בלתי אפשר. ולכן בירך אותו שם, לומר כי לא יבוא עוד אליו לברכו פעם אחרת. או שאמר לו זה, כאומר: התחשוב שאני אשנה את שמי כאשר אני שניתי שמך, אין זה. והרמב"ן פירש: "למה זה תשאל לשמי" - כי אין לך בידיעת שמי תועלת, יען כי אין היכולת בלתי לה' לבדו, אם תקראני לא אענך ומ

אהבת יהונתן - ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל וגו'. נראה לבאר כי עד עתה כל מה שהיה יעקב מבקש הן הבכורה הן ברכה והן צאן לבן הוצרך ללכת בשבילן בעקמימות וערמה להכי נקרא שמו יעקב אבל מכאן והלאה תקח הכל בחזקה. דאל הוא לשון חוזק כדכתיב ואת אילי הארץ לקח כי שרית עם אלקים וגו' ולכך יהיה נקרא שמך ישראל והי' יעקב מסופק אם זה שליחתו לדין להתאבק עמו או עיקר שליחתו לרחמים לברכו בשינוי שם ולכך שאל לו מה שמו כי לפי פעולת השליחות כך שמם של מלאכים ובזה יבחין עיקר טוב שליחות והשיב לו המלאך למה זה תשאל לשמי כי אני שליח לכך ולכך וא"כ יש במלאך פנים של זעם ופנים של רצון ולכך קראו פניאל שני פנים וכן אמר כי ראיתי אלקים פני' אל פנים של זעם ושל רצון ודו"ק:

כתב סופר - וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי וכו'. נ"ל ע"ד הרמז ומוסר, הלא ידוע כי התאבקות עם המלאך מרמז על הגלות, כמ"ש במדרש ורמב"ן. והנה בגולה ישראל מיפים עצמם לפני אומות ושרים, ומכניעים עצמם כדי להקל עול הגלות, וכל זה לא יועיל אם ה' לא ירצה, ואנו אין לנו אלא להתפלל לבעל הרחמים ית"ש, שישגיח עלינו ויתן לנו חן וחסד. והיינו וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך, אין נא אלא לשון בקשה בכניעה ובשפלות ובקשה, ויאמר למה זה תשאל לשמי, אין בידי לעשות כלום הכל תלוי ברצון ה', ויברך אותו שם, היינו במקום שהוא שם במקום הגלות יהיה ברכת ה' מצויה לו, ותמיד עין השגחתו עלינו לטובה, עבדים אנחנו ובעבדותינו לא עזבנו אלקינו, ויט עלינו חסד לפני מלך ושרים, ית"ש ויתעלה זכרו לנצח:

פרדס יוסף - הגידה נא שמך (ל"ב, ל). עיין בחתם סופר [תורת משה וישלח ד"ה למה] בשם הפלאה דשמות מלאכים עפ"י שליחותם, ובמנוח שליחות היה להפליא נדר נזיר את שמשון בנו <מפורש במדרש רבה נשא [במדב"ר י, י"ז]>, לכן אמר למה זה תשאל הלא משתנה בכל פעם, והוא פלאי כי עתה שמו פלא על שם כי יפליא לנדור [נשא ו, ב], ומצינו יו"ד נוספת לתיבה כמו ההופכי הצור אגם מים [תהילים קי"ד, ח] והוא לתפארת הלשון, וכאן היה עיקר שליחות לברך אותו בשם ישראל, וכמו שכתב רש"י שעיקר שליחות היה לשם אודות השם ישראל, ואמר למה תשאל לשמי, היינו שמי עתה לשם פירושו בשביל שם, וזה שמי עתה לשם ויו"ד נוספת, וכן כתב בספר פרפראות לחכמה [וישלח ד"ה מסורה למה] ועיין עוד בבינה לעתים [דרוש י"א ד"ה ויצר]:
ועיין עוד בספר ישועות מלכו [וישלח ד"ה הגידה] דלכאורה קשה דיעקב דהיה רגיל במלאכים ישאל על שמו המורה שהיה סבור שהוא אדם. אך שם הדבר הוא עצמיות הדבר, ור' מאיר דייק בשמא [יומא פ"ג ע"ב], וזה המלאך היה שרו של עשו והיה מלאך גדול, אבל היה בו עירוב רע הכח שעשו יונק ממנו, וזה שהיה פליאה בעיני יעקב, ושאל לו מה שמך מה אתה בעצמותך טוב או רע, והשיבו למה זה תשאל לשמי, זה הוא עצמותו של עשו העירוב טוב ורע, כי ראשו של עשו היה קבור במערה [ילקוט ויחי רמז קס"].

משך חכמה - למה זה תשאל לשמי - הענין על פי הירושלמי (ברכות ספ"ח) כבר מלתך אמורה.
(הביאוהו תוס' חולין מ"ט ד"ה ואברכה גיטין ס"ב) והנה המברך צריך לידע השם שידע על מי יחול הברכה לא כן ביעקב שברכו יצחק מברכיך ברוך (פ' תולדות כז, כט) א"כ המברכו ברוך מן ההשגחה וא"כ המלאך שבירך יעקב כבר הוא מבורך ואינך צריך לברך ולידע השם ויברך אותו שם המלאך ליעקב ודו"ק.

ספר פנים יפות בראשית פרק ה פסוק כב - ויתהלך חנוך וגו'. אחז"ל [יבמות טז ע"ב] שנעשה שר עולם והוא מט"ט ששמו כשם רבו. ויש לפרש בזה מ"ש המלאך למנוח [שופטים יג, יח] למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, משום דאיתא ביו"ד סי' רמ"ב סעיף ט"ו אסור לקרות בשמו של רבו אם הוא שם פלאי, לכך אמר והיא פלאי, וכיון ששמו כשם רבו אין לו להזכיר שמו:

וראה עוד מה כתב האברבנאל.​