ויצא ויכוח יעקב ולבן (1 צופה)

[הצעיר שבחבורה]

מתוך ביאורו של המלבי"ם

"וירב בלבן ויאמר מה פשעי",

ר"ל שהרודף אחר שכירו יהיה באחד מארבעה פנים.


א] אם חטא נגדו איזה פשע גדול, או עכ"פ חטא קטן ורוצה להנקם ממנו, עז"א "מה פשעי ומה חטאתי"

ב] שירדוף אחריו מפני שגנב מכלי ביתו, עז"א "כי מששת את כל כלי", שמן המשוש מבואר שאתה חושד אותי באיזה גנבה "מה מצאת מכל כלי ביתך:"

ג] יצויר שרודף אחריו על אודות דמי השכירות, וזה בשתי פנים, או שלקח יותר מן הראוי ומבקש שיחזיר לו, או שלקח פחות מן הראוי והוא רודף אחריו למלאות לו הטעות,​

• ועז"א על הצד הראשון שתחשוב שלקחתי יותר מן המגיע לי, עז"א "זה עשרים שנה אנכי עמך", ר"ל חשוב מצדך, הנה יוכל לאמר שהיה השכירות יתר על הראוי ושמגיע לך דברים ממני בארבעה פנים.​
• א] אם לא עשיתי עבודתי כראוי בשמירת הצאן, ועי"כ שכלו את הולדות מחסרון השגחה כראוי לרועה נאמן אשר בזרועו יקבץ טלאים עלות ינהל. עז"א "רחליך ועזיך לא שכלו".​
• ב] אם אכל מצאנו יותר כפי הקצוב לפועל, לקחת למאכל ביתו. עז"א "ואילי צאנך לא אכלתי", שלא אכל כלל אף מה שהותר לפועל לאכול כפי המנהג.​
• ג] אם לא שמר הצאן מטריפת זאבים, עז"א "טרפה לא הבאתי אליך", אף הטרפה שהיה מוטל עליך כפי הדין, כי החזרתי אותה משלי.​
• ד] אם לא שמר מגנבה ואבדה שחייב כדין שומר שכר. עז"א" אנכי אחטנה גנבתי יום מידי תבקשנה וגנבתי לילה", שהנגנב ביום הייתי אנכי החייב ושלמתי בעצמי כדין שומר שכיר, וגם הנגנב בלילה בשעה שאין דרך הרועה לשמרם בכ"ז אתה תבקשנה מידי על שלא לנתי אצל הצאן, עד שהייתי מוכרח להיות אצל הצאן ביום ובלילה "וביום אכלני חרב וקרח בלילה",​

ומכ"ז ברר לו שאין לו שום טענה שירדוף אחריו מצד שלקח שכירות יותר מן המגיע לו.

אולם ד] על הצד האחר שתאמר שרדפת אחרי מפני שמגיע לי עוד שכירות ממך וטעות בחשבון ואתה רוצה להחזיר לי, עז"א "זה לי עשרים שנה בביתך".
ר"ל אולי עלה בלבך טובתי, יען שהייתי עשרים שנה בביתך ולא נהגת עמי כראוי לשלם לפועל נאמן בית שעבד באמונה עשרים שנה. ועז"א זה לי, ר"ל מה שנוגע לי לטובתי,
וגם ע"ז אראך חשבון ברור העול שעשית לי, "הנה עבדתיך ארבע עשרה שנה" בלא שום שכר, רק "בשתי בנותיך", וזה עולה אחת מהרמאות שעשה שנתן לו לאה עד שהוצרך לעבוד י"ד שנה בחנם,
[עולה שניה] כי רק "שש שנים עבדתי בצאנך ותחלף את משכרתי עשרת מנים", ואיך תאמר שבאת אלי להשלים שכרי הלא היה בהפך,
והראיה לזה. כי "לולי" וגו' "אלהי אברהם" וגו' "היה לי כי עתה ריקם שלחתני". הרי מבואר שהיה בדעתך להרע לי ולקחת כל אשר לי, רק שיראת מאלהי אברהם, ופחדת מיצחק אבי שהוא שר וגדול.
ומה שהוכחת ממה שאמר לך אלהים השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע, שמזה מבואר שיש לך טענות להרע לי, שע"כ הזהיר אלהים אותך, מזה ראיה להפך, כי "את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש", שאלהים הוכיח שאני הצדיק בריבי ועשה משפט לעשוקים וע"כ הזהיר אותך:​

 

[הצעיר שבחבורה]

וגם בזה, לא נשאר לבן חייב וענה בטענה קצרה וקולעת

וַיַּ֨עַן לָבָ֜ן וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַבָּנ֨וֹת בְּנֹתַ֜י וְהַבָּנִ֤ים בָּנַי֙ וְהַצֹּ֣אן צֹאנִ֔י וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לִי־ה֑וּא וְלִבְנֹתַ֞י מָֽה־אֶעֱשֶׂ֤ה לָאֵ֙לֶּה֙ הַיּ֔וֹם א֥וֹ לִבְנֵיהֶ֖ן אֲשֶׁ֥ר יָלָֽדוּ

ומפרש זאת המלבי"ם

השיב לו שלא רדף אחריו לעשות לו רעה רק מטעם אחר, שאחר "שהבנות והבנים הם בנותי ובני", וכל אשר י"ל הוא משלי, שהרוחת אצלי, ואני ירא שתקח נשים אחרות על בנותי, ויגיעי וכספי יסוב לזרים, שהם הבנים שתוליד מנשים אחרות. לכן רדפתי אחריך לכרות עמך ברית ע"ז, שלא תבגוד בנשיך לקחת צרות עליהן.

והכל כמובן מ"דאגתו" הכנה לבנותינו ולנכדיו.

ועל כן הוא דורש מיעקב
​

וְעַתָּ֗ה לְכָ֛ה נִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה וְהָיָ֥ה לְעֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ׃

וגם כאן, נראה שלבן ניצח את יעקב בטענותיו, הלא דבר הוא.