ויכוח עתיק יומין בין בעלי הרגש לבעלי השכל

[חקירה ישיבתית]

במחילה מכל הכותבים.
אין אדם שאין לו רגש, ואין אדם שאין לו שכל.
כיום יודעים היטב שהרגש והשכל הם שני אזורים במוח, ששניהם יחד מרכיבים את כל הפעולות והתגובות של האדם.
לפעמים הרגש גובר על השכל, ולפעמים השכל גובר על הרגש. צריך לדעת לאזן בין הדברים

לחץ כדי לכווץ...

הדברים פשוטים עד מאוד
אך כאן הדיון הוא באופן יחסי בין בני אדם שכלתניים יותר לבין אלה הרגשיים יותר.

 

[איש חסיד היה]

הדוגמא הראשונה היא דיון שכלי טהור, שמכריע בין הצורך הריגשי ללמוד דבר מסויים, והעניין לכבד את אותו צורך ריגשי הוא משום שע"י כך יותר יתרכז בלימודו. זהו טיעון שכלי שאין טהור ממנו. זה שאין לו הסבר מדוע נמשך ללימוד מסויים, זה לא הופך את ההכרעה להיות לא שכלית, יש כאן הכרעה מנומקת מאד.
הדוגמה השנייה -כפי שציינת בעצמך- אינה של הכרעת ספק כל שהוא, ולכן אינה שייכת לדיון. הרי ברור שאין חולק על כך שיש רגשות ועל כך שיש חשיבות לקיום הרגשות הללו, וכן על כך שהרגשות לא כפופים להיגיון שכלי. כל הטענה היא שוויכוח או כל דיון שכלי מוכרע ע"י שכל בלבד, ואם יש אדם שכנה עם עצמו ויודע שהסיבה שנוקט בעמדה מסויימת הוא מחמת שהוא בעל רגש, ברור הדבר שסביר להניח שבעל השכל הוא הצודק בוויכוח.

לחץ כדי לכווץ...

א. כנראה לא פירשתי טוב את כוונתי.
אני מדבר באופן מצוי שאדם מרגיש שזה יהיה לו יותר טוב, הוא לא יודע להסביר בשכל למה ככה נראה לו.
וממילא השכל מתנגד לאמירה הזו, הוא טוען: שטויות, זה סתם דמיון וכו'. נכון שבסוף אנו אומרים לו להחליט לפי הרגש כי כך הוא נמשך, אבל הכח המחליט הוא לא השכל, אלא האדם - המוח שבו - מחליטים לפי השכל והרגש, ועוד נתונים.
לדוגמא: אדם שקם בבוקר ורואה שבוקר בחוץ, אבל לפי חשבונות שהוא עושה אמור להיות עכשיו לילה. האם כשהוא 'יחליט' בדעתו שבוקר זה לפי השכל? לא. כי השכל מורה לו שלילה עכשיו [וגם אם השכל לא טועה, בא נניח מי שהלך לישון בימי יהושע בגלגל ביום והוא היה עם שעון - שלא היה כזה דבר - והוא ישן כך וכך שעות וממילא הוא יודע שהוא קם בלילה, הוא לא מעודכן בעובדה שהשמש נעמדה בלי לזוז. כך שהחשבונות שלו נכונים, אין בהם שום טעות, ובכל זאת אם הוא 'יחליט' שעכשיו לילה הוא יטעה, משום שהוא רואה בעיניים שעכשיו יום, וזה חזק יותר מהשכל. וזו הכרעה לא שכלית, אלא חושית.
אותו דבר הכרעה ע"פ רגש לא מוסבר, כמו בדוגמא הנ"ל, זו לא הכרעה ע"פ שכל טהור אלא ע"פ רגש [להבדיל ממקרים שבהם הרגש הוא מוחשי יותר וסברתי יותר, כמו אדם שטעם משהו טעים, שאז השכל 'יודע' שזה טעים בגלל ההרגש, אבל הוא מחשב את זה כבר כסברא.

ב. הרגש שלי אומר, שלמרות שנראה לי שאני משכנע מאוד, כנראה שאתה לא תסכים עם הדברים, וממילא נשאר חלוקים בענין. וטוב שכך, כי אחרת היה די משעמם. אבל רק כדי לצאת יד"ח אומר שאני לא מסכים עם האמירה שבעל השכל הוא הצודק, ובפרט לפי מה שאתה טוען שהשכל משתמש עם הרגש בשביל להחליט.
ובזה 'בלי נדר' סיימתי לומר את דברי.
ועדיין אשמח לראות את דבריך המחכימים.