במחילה מכל הכותבים.
אין אדם שאין לו רגש, ואין אדם שאין לו שכל.
כיום יודעים היטב שהרגש והשכל הם שני אזורים במוח, ששניהם יחד מרכיבים את כל הפעולות והתגובות של האדם.
לפעמים הרגש גובר על השכל, ולפעמים השכל גובר על הרגש. צריך לדעת לאזן בין הדברים
הדברים פשוטים עד מאוד
אך כאן הדיון הוא באופן יחסי בין בני אדם שכלתניים יותר לבין אלה הרגשיים יותר.
 
הדוגמא הראשונה היא דיון שכלי טהור, שמכריע בין הצורך הריגשי ללמוד דבר מסויים, והעניין לכבד את אותו צורך ריגשי הוא משום שע"י כך יותר יתרכז בלימודו. זהו טיעון שכלי שאין טהור ממנו. זה שאין לו הסבר מדוע נמשך ללימוד מסויים, זה לא הופך את ההכרעה להיות לא שכלית, יש כאן הכרעה מנומקת מאד.
הדוגמה השנייה -כפי שציינת בעצמך- אינה של הכרעת ספק כל שהוא, ולכן אינה שייכת לדיון. הרי ברור שאין חולק על כך שיש רגשות ועל כך שיש חשיבות לקיום הרגשות הללו, וכן על כך שהרגשות לא כפופים להיגיון שכלי. כל הטענה היא שוויכוח או כל דיון שכלי מוכרע ע"י שכל בלבד, ואם יש אדם שכנה עם עצמו ויודע שהסיבה שנוקט בעמדה מסויימת הוא מחמת שהוא בעל רגש, ברור הדבר שסביר להניח שבעל השכל הוא הצודק בוויכוח.
א. כנראה לא פירשתי טוב את כוונתי.
אני מדבר באופן מצוי שאדם מרגיש שזה יהיה לו יותר טוב, הוא לא יודע להסביר בשכל למה ככה נראה לו.
וממילא השכל מתנגד לאמירה הזו, הוא טוען: שטויות, זה סתם דמיון וכו'. נכון שבסוף אנו אומרים לו להחליט לפי הרגש כי כך הוא נמשך, אבל הכח המחליט הוא לא השכל, אלא האדם - המוח שבו - מחליטים לפי השכל והרגש, ועוד נתונים.
לדוגמא: אדם שקם בבוקר ורואה שבוקר בחוץ, אבל לפי חשבונות שהוא עושה אמור להיות עכשיו לילה. האם כשהוא 'יחליט' בדעתו שבוקר זה לפי השכל? לא. כי השכל מורה לו שלילה עכשיו [וגם אם השכל לא טועה, בא נניח מי שהלך לישון בימי יהושע בגלגל ביום והוא היה עם שעון - שלא היה כזה דבר - והוא ישן כך וכך שעות וממילא הוא יודע שהוא קם בלילה, הוא לא מעודכן בעובדה שהשמש נעמדה בלי לזוז. כך שהחשבונות שלו נכונים, אין בהם שום טעות, ובכל זאת אם הוא 'יחליט' שעכשיו לילה הוא יטעה, משום שהוא רואה בעיניים שעכשיו יום, וזה חזק יותר מהשכל. וזו הכרעה לא שכלית, אלא חושית.
אותו דבר הכרעה ע"פ רגש לא מוסבר, כמו בדוגמא הנ"ל, זו לא הכרעה ע"פ שכל טהור אלא ע"פ רגש [להבדיל ממקרים שבהם הרגש הוא מוחשי יותר וסברתי יותר, כמו אדם שטעם משהו טעים, שאז השכל 'יודע' שזה טעים בגלל ההרגש, אבל הוא מחשב את זה כבר כסברא.

ב. הרגש שלי אומר, שלמרות שנראה לי שאני משכנע מאוד, כנראה שאתה לא תסכים עם הדברים, וממילא נשאר חלוקים בענין. וטוב שכך, כי אחרת היה די משעמם. אבל רק כדי לצאת יד"ח אומר שאני לא מסכים עם האמירה שבעל השכל הוא הצודק, ובפרט לפי מה שאתה טוען שהשכל משתמש עם הרגש בשביל להחליט.
ובזה 'בלי נדר' סיימתי לומר את דברי.
ועדיין אשמח לראות את דבריך המחכימים.
 
ה @רב פאל והרב @לולא דמסתפינא שטענתם בנחרצות שהייתם מוציאים את הכסף, בבקשה תדמיינו את עצמכם בסיטואציה, ובוחרים את הבחירה הזו.
לא אמרתי שאתם לא צודקים, אבל לידיעתכם - או שאתם צעירים, או שאתם בעלי מומים. נקודה.
אלוקים ברא את האדם ישר, יש כאלו שעקומים, ויש כאלו שפשוט נוסעים הפוך.
ויש כאן בנותן טעם לציין לאשכול זה:
בוא נתחיל מזה שמכאן ועד לומר שזה כמו להרוג תינוק בידיים הדרך ארוכה ואי"ז קשור לנושא של עמלקי
"או שאתם צעירים או שאתם בעלי מומים" למה לא הוספת או שאתם אנשים שעושים את מה שצריך לעשות
כי ברור לי שכל החיים יהיה לי רגשות ע"ז שעשיתי את זה
אבל לא תמיד קל לעשות את מה שנכון
אני בטוח שאם אתה לא תעשה את זה אתה תיתבע בשמיים ע"ז כמו אם הלכת אחרי תאוות אחרות זה גם רגש
ויש מקרים שאתה צריך לדעת להתגבר עליו וללכת אחרי השכל
 
מי אמר?
מותר האדם מן המחשב אין?
ואגב, אנ מאמין שכמעט ואין אנשים שכלתניים בדור.
היה פעם ארגון כלשהו שקידש את השכל לעניין מסויים, ואכמ"ל.
עכ"פ בפאנל מסויים אחד ממבקריהם הציג לאחד מהמייסדים את השאלה הבאה:
"אתה עומד בבניין שעומד לעלות באש. בחדר אחד יושן לו בשלווה תינוק קטן וחמוד, שאם לא תוצי אותו ברגע זה מהבניין הוא יישרף באש. בחדר ליד יש בכספת עשר אלף דולר, שבסכום זה אתה יכול להציל את חייהם של שני ילדים. אתה יכול להוציא רק אחד מהם, מה תעשה?"
השכל מחייב להוציא את הכסף. חייו של ילד אחד עדיפים על פני חיי שניים.
אבל משום אני משוכנע שתשעים אחוז מאלו שמגדירים את עצמם 'שכלתניים', בשעת המבחן יוציאו את התינוק.
לידיעתך [!]
במקרה זה בוודאי שהשכל מחייב להוציא את התינוק !!!

מהסיבה הפשוטה, שהתינוק הצלתו עומדת ומוטלת עליך, כיוון שהוא לידך ואתה לידו, וממילא הצלתו תלויה ומחוייבת עליך.
משא"כ הכסף, שאה"נ שהוא יכול להציל שני ילדים, אך הצרה בעצמה אינה מוטלת ומחוייבת עליך, אלא רק אופן ההצלה. וברור הדבר, שמה שמחייב את האדם אינו יכולת ההצלה גרידא שיש לו, אלא מה שמחייב אותו להציל, וזה האדם שבצרה. ובוודאי שהאדם שבצרה הקרוב אליך מחייב אותך יותר משני אנשים שבצרתם אינה קרובים אליך, אלא רק באופן הצלתם.
הדברים פשוטים, ולא רק בראי ההלכה - אלא השכל מחייבם !
 
לידיעתך [!]
במקרה זה בוודאי שהשכל מחייב להוציא את התינוק !!!

מהסיבה הפשוטה, שהתינוק הצלתו עומדת ומוטלת עליך, כיוון שהוא לידך ואתה לידו, וממילא הצלתו תלויה ומחוייבת עליך.
משא"כ הכסף, שאה"נ שהוא יכול להציל שני ילדים, אך הצרה בעצמה אינה מוטלת ומחוייבת עליך, אלא רק אופן ההצלה. וברור הדבר, שמה שמחייב את האדם אינו יכולת ההצלה גרידא שיש לו, אלא מה שמחייב אותו להציל, וזה האדם שבצרה. ובוודאי שהאדם שבצרה הקרוב אליך מחייב אותך יותר משני אנשים שבצרתם אינה קרובים אליך, אלא רק באופן הצלתם.
הדברים פשוטים, ולא רק בראי ההלכה - אלא השכל מחייבם !
שומע סברא מענינת
מנ"ל
 
שומע סברא מענינת
מנ"ל​
מה "שמחייב" אדם להציל את חבירו, אינו משום ש'יכול' להצילו, - יכולת אינה דבר המחייב, מפני שמה יש בזה שאני יכול, מדוע זה מחייב אותי [?!],

בוודאי שהטעם לכך שאדם 'מחוייב' להציל את חבירו, היא מפני סיבה שקדמה - והי.ינו שכיוון שיש חיובי ערבות וכדו', אדם הנמצא ליד מי שבצרה, הרי הוא מחוייב בהצלתו בכל אופן שיוכל, ואז בדרך ממילא אם יכול להוציאו מן האש, הרי הוא מחוייב בזה, לא מפני ש'יכול' להצילו, אלא מפני שקודם להצלה קדם חיוב הצלה בכל אופן שיוכל.
הדברים פשוטים ואי"צ לפנים.​
 
בוודאי שהטעם לכך שאדם 'מחוייב' להציל את חבירו, היא מפני סיבה שקדמה - והי.ינו שכיוון שיש חיובי ערבות וכדו', אדם הנמצא ליד מי שבצרה, הרי הוא מחוייב בהצלתו בכל אופן שיוכל, ואז בדרך ממילא אם יכול להוציאו מן האש, הרי הוא מחוייב בזה, לא מפני ש'יכול' להצילו, אלא מפני שקודם להצלה קדם חיוב הצלה בכל אופן שיוכל.
הדברים פשוטים ואי"צ לפנים.
מנ"ל שקירבה פיזית אמורה להשפיע על החיוב
לכאורה השכל לא אומר כך אלא שהערבות שווה ולא קשורה לבחינת מיקום
ומה המשמעות שקודם ההצלה קדם חיוב הצלה למעשה חיוב ההצלה על שני סוגי הילדים היה שווה
 
מנ"ל שקירבה פיזית אמורה להשפיע על החיוב
לכאורה השכל לא אומר כך אלא שהערבות שווה ולא קשורה לבחינת מיקום
יורשה לי לחלוק על מר,
בוודאי ש'המקום' הוא מרכיב יסודי במהות חיוב ערבות וכדו' בין אנשים.
'המקום' מעמיד את שנינו במצב שאנחנו על אותו משבצת, והיינו שהמקום מעמיד את שנינו להיות מחוייבים זל"ז, ובפרט כשכבר יש ערבות, אז בוודאי שהמקום מעמיד את הערבות טובא.
מצינו לכך הרבה ראיות לכך בתלמוד, ובעניי אלו הם פני הדברים.
ומה המשמעות שקודם ההצלה קדם חיוב הצלה למעשה חיוב ההצלה על שני סוגי הילדים היה שווה
וזהו שאמרתי, שתמיד הנידון הוא על חיוב ההצלה, ובזה בוודאי שהמקום גורם להיות מחוייב לילד, ואופן ההצלה הוא רק היכי תימצא לקיים את חיוב ההצלה, אך לא כדבר העומד בפנ"ע.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓