- מתחיל חוט שר האוצר
- תאריך התחלה
הביאור הקדום ביותר שמצאתי כרגע זה בשיירי כנה"ג לרבי חיים בנבנישת (או"ח רס"ח ב):
ומנהגינו לומר בליל שבת וינוחו בה וביום השבת וינוחו בו ובמנחה וינוחו בם, ושמעתי הטעם.... ולי נראה שבליל שבת אומרים בה ככלה בבית אביה שעיקר השמחה בבית אביה, ובשחרית בשבת אומרים בו ככלה בבית חמיה שעיקר השמחה בבית החתן, ובמנחה אומרים בם שאחר זה שניהם עיקר.
ומנהגינו לומר בליל שבת וינוחו בה וביום השבת וינוחו בו ובמנחה וינוחו בם, ושמעתי הטעם.... ולי נראה שבליל שבת אומרים בה ככלה בבית אביה שעיקר השמחה בבית אביה, ובשחרית בשבת אומרים בו ככלה בבית חמיה שעיקר השמחה בבית החתן, ובמנחה אומרים בם שאחר זה שניהם עיקר.
בליל שבת אומרים וינוחו 'בה' - כיוון שעיקר העלייה בליל שבת היא עליית הנוק'.
ביום השבת אומרים 'וינוחו 'בו' - כיוון שעיקר העלייה ביום השבת הוא עליית ז"א.
במנחת שבת אומרים וינוחו 'בם' - כיוון שמספרו מ"ב, ובמנחת שבת מתגלה שם מ"ב ד 'אנא בכח' כולו.
(משנת חסידים).
ועיין עוד:
נושאי כלים סימן רס"ח בשו"ע או"ח: שיירי כנסת הגדולה הגה"ט אות ב. עולת שבת סק"א. מ"א ס"ק ג. שועה"ר סעיף ו. משנ"ב סק"א.
- הודעות
- 241
- תודות
- 1,020
- נקודות
- 116
מספרים בשם הגאון ר' מאיר שפירא מלובלין זצ"ל
על הימים ההם שהגיע לאסוף כסף באמריקה עבור יח"ל , ביום שישי הבעל אמר לאשתו אני אשאר בחנות את תלכי תדליקי נרות ולכן וינוחו בה רק היא נחה בבוקר היא אומרת לו אתה לך לבית כנסת אני אפתח את החנות זה וינוחו בו ובצהריים שזה ערב יום ראשון שזה חופש שם שניהם הולכים הביתה זה וינוחו בם...
נבאר ונפשט את הדברים בס"ד בקיצור אומר:
יום השב"ק מערכה שלימה היא של יחוד בין הנברא לבורא.
וכמו בחתונה, צריכים המתייחדים - החתן והכלה, להתכונן לקראת היחוד, כך גם בשבת.
בשבת בלילה עיקר ההתייחסות הוא לנברא, המשול לנוק'. כי הנברא מקבל.
לכן עסוקים בתפילה כל הזמן, עם השתוקקות הנברא לבורא, ושמחת הנברא בדביקותו בבורא.
וכשמודים על המנוחה, מודים על מנוחת הנברא - בלשון נק'.
בשבת בבוקר, עיקר ההתייחסות היא לחלק הבורא - המשפיע.
ולכן עסוקים בתפילה בעיקר על החלק הבריאה שבורא הבורא.
וכשמודים על המנוחה, מודים על מנוחת הבורא - בלשון זכר.
אבל במנחה, שזהו זמן היחוד.
אז, מתייחסים לשניהם גם יחד.
ולכן, אומרים 'וינוחו בם'.
מילתא דתמיהה!
בשעת המנחה אין ייחוד, ועל כן לא אומרים ישמחו במלכותך, שכן העלייה בדיקנא דאריך היא רק לזכר, ואילו נוק' נשארת באבא.
וכמבואר בשער הכוונות דף ע.
עוד אודיעך ענין תיקון סדר ישמחו במלכותך הנאמר בג' תפילות, שתיקנו לאומרו בג' תפילות דיום שבת בערבית ושחרית ומוסף, ובתפלת המנחה לא נתקן לאומרו. וטעם הדבר הוא כמש"ל כי כל עליות שיש בכל תפילות דשבת הם כדי לקשר זו"ן יחד והוא כי בתפל' ערבית דליל שבת העליה ההיא היא כדי לקשר הנוק' עם ז"א ולהעלות' בג' אחרו' שבו ובתפל' שחרית דשבת בלחש ובחזרה וכן בתפלת מוסף ובחזר' כל אותם התפל' הם כדי להעלו' את הנוק' שתהיה שוה בשוה עם ז"א כמ"ש במקומו כי בחזרת תפלת מוסף נמצאי' זו"ן שוין בקומת' ועומדים במקום או"א ולכן בכל תפי' מאלו התפי' הנז' אנו אומרי' ישמחו במלכותך לרמוז כי כוונתינו בתפי' האלו היא להעלות המל' למעל' כדי שישמח בה ז"א בעלה וגם אנחנו בניה עם בנ"י שומרי השבת אבל בתפי' מנחה דשבת כוונתינו להרחיק הז"א מן נוק' ולהעלו' את ז"א בדיקנא דא"א כמ"ש במקומו ונוק' נשאר' למטה מרוחקת ממנו ולכן לא שייך התם לומר ישמחו במל' כי הרי אז המל' מתרחקת מז"א ובטלה השמחה ההיא באותה התפלה דמנחה.
נערך לאחרונה:
- הודעות
- 41
- תודות
- 130
- נקודות
- 30
אני תמיד הבנתי בפשטות, שבלילה שכל השבת עוד לפנינו אומרים בה - בשבת,
ביום שנשאר רק את יום השבת ולא את כל השבת אומרים בו - ביום השבת,
ובמנחה ששבת כבר נגמרת תיכף אומרים בם - בשבתות שיבואו.
היה זכור לי שזה כתוב במשנ״ב, אבל לא מצאתי וכנראה שטעות היא בידי, אבל עכ״פ הפירוש נראה לי נכון.
ביום שנשאר רק את יום השבת ולא את כל השבת אומרים בו - ביום השבת,
ובמנחה ששבת כבר נגמרת תיכף אומרים בם - בשבתות שיבואו.
היה זכור לי שזה כתוב במשנ״ב, אבל לא מצאתי וכנראה שטעות היא בידי, אבל עכ״פ הפירוש נראה לי נכון.
זכור לי שיש לזה מקור ממחזור ויטרי
- הודעות
- 180
- תודות
- 581
- נקודות
- 76
בדרשות ר"י אבן שועיב פרשת יתרו ביאר בשם מדרש הבהיר, ששבת ביום נקרא 'זכור', והלילה 'שמור', וזהו בואי כלה, וקוראים לקידוש היום קידושא רבא. והיינו ששבת פעמים זכר ופעמים נקבה. ועל כן המדקדקים אומרים בתפלת ליל שבת וינוחו בה, וביום וינוחו בו. וכעי"ז בערוה"ש (שם סי"ד) כתב ששבת נקראת בתורה לשון נקבה ולשון זכר, ['כי קודש היא לכם מחלליה מות יומת' (שמות לא יד) הרי לשון נקבה, וכתיב (שם ב) 'וביום השביעי וגו' כל העושה בו מלאכה', וכן כתיב (שם כ ח) 'זכור את יום השבת לקדשו', וכן 'שומר שבת מחללו' (ישעיהו נו ב) הרי לשון זכר]. ולכן בלילה שיש בתורה לשון נקבה 'ליל' אומרים בה, ויום הוא תמיד לשון זכר בתורה לכן אומרים בו, ובמנחה שהוא סמוך לערב כלול משניהם אומרים בם
כתבת כי הטעם לשינוי הנוסח הוא:
משום שבשעת המנחה יש ייחוד בין הזכר לנוק', והקשיתי דבשעה"כ מבואר דבשעת המנחה אין ייחוד.
כתגובה כתבתם כי מה שכתבם מוגבה ע"פ קבלה, ללא התייחסות לקושייתי שבשעה"כ מבואר היפכא.
ועל כן ביקשתי ביאור איך אתם מבארים את שער הכוונות!
- הודעות
- 41
- תודות
- 148
- נקודות
- 30
הרב שמשון פינקוס ביאר הענין כעין הביאור שהביא המאושר לעיל.
וכן אמר לי רה"י דרך ה'.
וכן אמר לי רה"י דרך ה'.
כפי שכתבתי לעיל:
בשעת המנחה: ז"א עולה לדיקנא דאריך, ואילו נוק' נשארת למטה. ועל כן לא יתכן ייחוד בינהם!
אמנם, בשעת המנחה יש השלמת שם מ"ב דאנא בכח, עליו אומרים 'וינוחו ב"ם',
@המאושר! הביא שאז יש ייחוד 'בורא' - ז"א ונברא - נוק', וזה אינו כמבואר בשעה"כ.
אומנם תכלית הקשר בין ז"א לנוק' בייחוד של אותו שבת (השלמת שם מ"ב) נגלה בעת המנחה. אך אין ייחוד, כיוון שהם רחוקים.
(משל דומה, אע"פ שאינו זהה: כשם שבעת לידת ילד מתגלה תכלית הנישואין, למרות שאין מעשה זיווג באותו שעה).
יפה מאוד.
אבל מצד שני, רגשות הקשר בין הבעל והנוק' - הם ברומו של עולם.
- הודעות
- 329
- תודות
- 1,279
- נקודות
- 104
חכמנו אמרו, שיש שוני בשלוש תפילות של השבת, באופן הבא: בליל שבת אנו - בתפילת ערבית אומרים: "וינוחו בה" ואילו ביום השבת - בתפילת שחרית אנו אומרים: "וינוחו בו", ובתפילת המנחה אנו אומרים: "וינוחו בם".
מדוע אם כן השוני במילים בין שלושת התפילות?
שמעתי לבאר כך, מפני שבשלשה מקומות בתורה יש זכירת שבת ב-ג' אופנים:
מדוע אם כן השוני במילים בין שלושת התפילות?
שמעתי לבאר כך, מפני שבשלשה מקומות בתורה יש זכירת שבת ב-ג' אופנים:
- בפרשת כי תשא אמר: "כי כל העושה בה מלאכה יומת". כנגד זה אומרים בליל שבת בערבית "וינוחו בה"
- בפרשת "ויקהל" כתוב: "כל העושה בו מלאכה יומת". כנגד זה אומרים בשחרית "וינוחו בו"
- בפרשת "יתרו" כתוב: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם". כנגדו אומרים בתפילת מנחה: "וינוחו בם"
- ועוד ארז"ל בדרך רמז: "בו" (8), "בה" (7), "בם" (42), יוצא בגימטרייה - "זן", היינו מי שמקיים את השבת כהלכתה ואומר את הסדר באופן שהזכרנו - "בּה", "בו", "בם", מובטח לו שמזונותיו כל השבוע יהיו ברווח ולא בצמצום...
לפי מכון מורשת אשכנז יש לומר בכל שלושתם - וישמחו בך ישראל מקדשי שמך.
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- MMH
- א אלף
- א. ל.
- אארי במסתרים
- אבקש
- אברך 11
- אברך מעמיק
- אברך משי
- אברך קלאסי
- אדרת
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אוֹצֶר המפתחות
- אור זרוע לצדיק
- אחד התלמידים
- אחד מארץ
- איישר חילי
- אילת השחר
- איסר האטלקי
- איש אמת
- איש חסיד היה
- איש פשוט מאוד
- איש תורה
- איתי טנא
- אך טוב וחסד
- אל'יהו
- אלי אילני
- אליהו נחמן
- אם היו
- אמרי פי
- אנשיל
- אספן עתיקות
- ארצישראל
- אשרינו מה טוב חלקנו
- בדליג
- בור סוד
- בינה לעתים
- בית תפילה
- בלוגר
- בליש
- בן אליהו
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן פטורא
- בן תורה
- בעל דבר
- בעל החלומות
- בצלצלי שמע
- גוב האריות
- גלרשטיין
- גפטון
- דובר ארמית
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דרשני
- האיש השרוי בשמחה
- החושב
- החפץ חיים
- היא אוצרו
- היגיון התורה
- הלכה בפרשה
- המכיר את מקומו
- הנעלם שבמשה
- הנשר
- העמל
- הצעיר שבחבורה
- הרב מרודוש
- השר מקוצי
- והב בסופה
- ונחנו מה
- זאת קומתך
- זושא
- חזקי
- חידודא
- חיים ארוכים
- חיל
- חכמתא
- חסידישער יונגרמאן
- טביה
- טענו בחיטים והודה לו בחיטים
- טרידא
- י הירשזאהן
- יהודי פנימי
- יהודי פשוט ממש
- יואל אלחנן
- יואל שילה
- יונתןקבסה
- יושב אהל
- ימה של תורה
- ימינו תחבקיני
- יצחק א
- יצחק ב.
- יצחקוב
- ירא שמים
- ירושלמי יונגרמאן
- יש לחקור
- יש קונה עולמו
- ישי נוי
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישרע'ס
- כה עשו חכמינו
- כללים
- כמוצא שלל רב
- כתבי תורה
- לי נראה
- מאגר התורני אוצ' התורה
- מביט
- מה ידידות
- מוישי שטיין
- מוליך ומביא
- מיט א שמייכל
- מילין יקירין
- מילתא בטעמא
- מיני
- ממזרח שמש
- מנגו
- מנוח
- מעצב
- מרכבות פרעה
- מרכז
- משה אוהב תורה
- משה ד.
- משה נ
- משה6
- משתדל לעשות רצון ה'
- מתקרב
- נאמן האוצר
- נהנה מקושיא טובה
- נהר מעדן
- נוח לבריות
- נוסקה
- נחום
- נחמן ל.
- נפשי חמדה
- עבד ה'
- עבדא דקב"ה
- עמך
- ענף עץ
- פארענצ'עס
- פותח שערים
- פלוריש
- פנחס נחום
- פנחס ע
- צמא דעת
- צריך ביאור
- קטן
- קטנטן
- קלמן
- קרית מלך
- קרנש
- ראם
- רב בת״ת
- רוצה לדעת תורה קדושה
- רחמים
- רפאל ממודיעין
- ש.פ.ה
- שואף גבוה
- שוכן אהל
- שומע כעונה
- שלום23
- שמעון הגלילי
- תשב"ר
- תתאה גבר