גמרא יומא דף נ''ג ע''ב. תנו רבנן וכל אדם לא יהיה באהל מועד יכול אפילו בעזרה תלמוד לומר באהל מועד אין לי אלא באהל מועד שבמדבר שילה ובית עולמים מנין תלמוד לומר בקדש אין לי אלא בשעת הקטרה בשעת מתן דמים מנין תלמוד לומר בבאו לכפר אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין תלמוד לומר עד צאתו .
ויש לעורר בצורתא דברייתא דא טובא, חדא, מאי ס''ד דדין הפרישה של הכהנים והעם יהי' גם מן העזרה בשעה שהכהן מקטיר הקטרת בקדש הקדשים, והא כתיב באהל מועד וכמו שהברייתא אכן ענתה ת''ל באהל מועד, ומאי א''כ ס''ד שיהי' דין הפרישה אף מהעזרה.
וכמו כן צ''ב ההמשך של הברייתא, דאין לי אלא באהל מועד שבמדבר שילה ובית עולמים מנין. דהנה הי' מקום לומר שעתה זה נידון ושאלה חדשה שאינו קשור למה שדנו קודם לכן ולמה שהסיקו קודם לכן. ברם נראה ברור שכל השאלה עתה היא כתוצאה ממה שהסיקו קודם לכן. והיינו ביאור הדברים שאם אכן הי' דין פרישה גם מהעזרה אזי אכן לא הי' מקום לדין פרישה בבנין עולמים ובשילה, וצ''ב מדוע זה קשור זה בזה. ומדוע אם אין דין פרישה מן העזרה אזי בהכרח יש דין פרישה גם בבית עולמים ובשילה עד ששואלים מנין לן שאכן יש דין פרישה אף בבנין עולמים.
וכמו כן צ''ב מה הס''ד שבנין עולמים לא, והרי כתיב בבואו לכפר בקדש, וקדש כולל בנין עולמים וכמו שהברייתא ענתה תוכד''ד. אכן צ''ל בזה היות ומצד אחד כתוב באהל מועד אזי מקום לומר שכולל רק אהל מועד באמת כמו שהי' במשכן שהי' בגדר ובשם של אהל מועד אבל בנין עולמים אינו בגדר של אהל עראי ולכן ס''ד שאינו כלול בדין הפרישה, וקמ''ל קרא בקדש שהוא בהמשך הפסוק לענין מקום עבודת הכה''ג שהוא בקדש דזה מלמד לנו שגם דין הפרישה שייך בבנין עולמים שנכלל בשם קדש, ואף דהפסוק פתח בשם אהל מועד לענין מקום הפרישה מ''מ סיים הפסוק בשם קדש לענין מקום מעשה כפרת הכה''ג שזה כולל בנין עולמים ועל כרחך בא ללמד שגם בבנין עולמים יחול דין הפרישה שכ' קודם לכן. ומה שפתח בלשון אהל מועד הוא משום שבשעת הציווי הזה הי' רק משכן אהל מועד, ודו''ק.
והנה עתה לאחר שלמדו ''מקדש'' שדין פרישה חל אף בבית עולמים אזי מיד נשאל בברייתא אין לי אלא בשעת הקטרה בשעת מתן דמים מנין, וענו ת''ל בבואו לכפר בקדש. ובזה נמי צ''ב מדוע זה קשור למה שנתבאר שדין הפרישה הוא בבנין עולמים דרק אז שייך לשאול מנין שאף בשעת מתן דמים, ומשמע דאם דין הפרישה הי' רק באהל מועד אזי לא הי' קשה מנין שאף במתן דמים, וצ''ב מדוע.
ועד קשה מדוע כשענו מנין זה נלמד אזי הביאו ב' מילים ללמד, ''בבואו לכפר'' והרי די במה שכ' לכפר שזה הוא המלמד שכל כפרה בקדש מחייב פרישה מאהל מועד, ולמאי הובא המילה בבואו שאינו ענין למתן דמים לכאורה.
ועוד צ''ב מדוע ס''ד דרק בקטרת בקה''ק יש חיוב פרישה ולא במתן דמים בקה''ק, והרי אם ענו שבבואו לכפר כולל גם מתן דמים א''כ מאי ס''ד שלא יפרשו במתן דמים.
ועתה הקשה ביותר הוא סיום הברייתא, דשאלו אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין, וענו ת''ל עד צאתו. והדבר צ''ב טובא מה זה נוגע למה שלמדנו שדין הפרישה מחויבת גם בשעת מתן דמים שאזי שואלים מנין שאף בשעת יציאתו, דמשמע דאם רק בקטרת אזי לא קשה מנין שאף ביציאתו, ומדוע שלא יקשה נמי מנין שאף ביציאתו גם במעשה הקטרת. ועוד צ''ב מנין פשוט שיש דין פרישה בשעת כניסתו עד שאומרים אין לי אלא בשעת כניסתו, ואם משום דכתיב בבואו א''כ כתיב נמי עד צאתו כפי שאכן ענו ומאי ס''ד שעד צאתו לאו דוקא. ועוד צ''ב מנין פשוט שיש דין פרישה בשעת יציאה עד ששואלים מנין לן.
ויש לעורר בצורתא דברייתא דא טובא, חדא, מאי ס''ד דדין הפרישה של הכהנים והעם יהי' גם מן העזרה בשעה שהכהן מקטיר הקטרת בקדש הקדשים, והא כתיב באהל מועד וכמו שהברייתא אכן ענתה ת''ל באהל מועד, ומאי א''כ ס''ד שיהי' דין הפרישה אף מהעזרה.
וכמו כן צ''ב ההמשך של הברייתא, דאין לי אלא באהל מועד שבמדבר שילה ובית עולמים מנין. דהנה הי' מקום לומר שעתה זה נידון ושאלה חדשה שאינו קשור למה שדנו קודם לכן ולמה שהסיקו קודם לכן. ברם נראה ברור שכל השאלה עתה היא כתוצאה ממה שהסיקו קודם לכן. והיינו ביאור הדברים שאם אכן הי' דין פרישה גם מהעזרה אזי אכן לא הי' מקום לדין פרישה בבנין עולמים ובשילה, וצ''ב מדוע זה קשור זה בזה. ומדוע אם אין דין פרישה מן העזרה אזי בהכרח יש דין פרישה גם בבית עולמים ובשילה עד ששואלים מנין לן שאכן יש דין פרישה אף בבנין עולמים.
וכמו כן צ''ב מה הס''ד שבנין עולמים לא, והרי כתיב בבואו לכפר בקדש, וקדש כולל בנין עולמים וכמו שהברייתא ענתה תוכד''ד. אכן צ''ל בזה היות ומצד אחד כתוב באהל מועד אזי מקום לומר שכולל רק אהל מועד באמת כמו שהי' במשכן שהי' בגדר ובשם של אהל מועד אבל בנין עולמים אינו בגדר של אהל עראי ולכן ס''ד שאינו כלול בדין הפרישה, וקמ''ל קרא בקדש שהוא בהמשך הפסוק לענין מקום עבודת הכה''ג שהוא בקדש דזה מלמד לנו שגם דין הפרישה שייך בבנין עולמים שנכלל בשם קדש, ואף דהפסוק פתח בשם אהל מועד לענין מקום הפרישה מ''מ סיים הפסוק בשם קדש לענין מקום מעשה כפרת הכה''ג שזה כולל בנין עולמים ועל כרחך בא ללמד שגם בבנין עולמים יחול דין הפרישה שכ' קודם לכן. ומה שפתח בלשון אהל מועד הוא משום שבשעת הציווי הזה הי' רק משכן אהל מועד, ודו''ק.
והנה עתה לאחר שלמדו ''מקדש'' שדין פרישה חל אף בבית עולמים אזי מיד נשאל בברייתא אין לי אלא בשעת הקטרה בשעת מתן דמים מנין, וענו ת''ל בבואו לכפר בקדש. ובזה נמי צ''ב מדוע זה קשור למה שנתבאר שדין הפרישה הוא בבנין עולמים דרק אז שייך לשאול מנין שאף בשעת מתן דמים, ומשמע דאם דין הפרישה הי' רק באהל מועד אזי לא הי' קשה מנין שאף במתן דמים, וצ''ב מדוע.
ועד קשה מדוע כשענו מנין זה נלמד אזי הביאו ב' מילים ללמד, ''בבואו לכפר'' והרי די במה שכ' לכפר שזה הוא המלמד שכל כפרה בקדש מחייב פרישה מאהל מועד, ולמאי הובא המילה בבואו שאינו ענין למתן דמים לכאורה.
ועוד צ''ב מדוע ס''ד דרק בקטרת בקה''ק יש חיוב פרישה ולא במתן דמים בקה''ק, והרי אם ענו שבבואו לכפר כולל גם מתן דמים א''כ מאי ס''ד שלא יפרשו במתן דמים.
ועתה הקשה ביותר הוא סיום הברייתא, דשאלו אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין, וענו ת''ל עד צאתו. והדבר צ''ב טובא מה זה נוגע למה שלמדנו שדין הפרישה מחויבת גם בשעת מתן דמים שאזי שואלים מנין שאף בשעת יציאתו, דמשמע דאם רק בקטרת אזי לא קשה מנין שאף ביציאתו, ומדוע שלא יקשה נמי מנין שאף ביציאתו גם במעשה הקטרת. ועוד צ''ב מנין פשוט שיש דין פרישה בשעת כניסתו עד שאומרים אין לי אלא בשעת כניסתו, ואם משום דכתיב בבואו א''כ כתיב נמי עד צאתו כפי שאכן ענו ומאי ס''ד שעד צאתו לאו דוקא. ועוד צ''ב מנין פשוט שיש דין פרישה בשעת יציאה עד ששואלים מנין לן.