בראשית ונהר יוצא מעדן זה יעקב (1 צופה)

[געגועים]

וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וכו'

בפי' רבינו אפרים: ונהר יוצא מעדן זה יעקב, להשקות את הגן ר"ת לאה, [ומשם יפרד] והיה לארבעה ראשים הם ד' אימהות, ד' דגלים, להשקות את הגן אלו ישראל, שנאמר (שה"ש ד יב) גן נעול אחותי כלה. עכ"ל.

ולפי"ז פישון וגיחון הן לאה ורחל, על דרך שדרשו במדרש ויקרא רבה פ' אמור ענף עץ עבות זו לאה מה הדס זה רחוש בעלים כך היתה לאה רחושה בבנים, וערבי נחל זו רחל מה ערבה זו כמושה לפני שלשת המינין כך רחל מתה לפני אחותה, וכן כאן פישון מלשון ופשו פרשיו כמ"ש במדרש מלשון ריבוי שהיה ללאה הרבה בנים, וגיחון מלשון על גחונך תלך שזה השפלה שמתה לפני אחותה.

ועל פישון נאמר אשר שם הזהב, ואמרו במדרש אלו דברי תורה שהן נחמדין מזהב ומפז רב, וזהב הארץ ההיא טוב מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל, והשייכות ללאה הוא לפי שהיתה הוגה יומם ולילה בפסוק תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב שהיה חקוק לה על טבלא של זהב עד שהיו עיניה רכות מזהרורית של זהב, כדאי' במושב זקנים פ' יתרו.

[ואי' כשנכנסו ישראל לארץ ישראל יצאה בת קול ואמרה תורה צוה לנו וכו', והענין בזה הוא לפי שישראל נכנסו לארץ ישראל בבחי' לאה, כדאי' מהאריז"ל לתור את הארץ ר"ת לאה].

ובפסוק הנ"ל היתה לאה הוגה יומם ולילה לפי שאין תורה כתורת ארץ ישראל, וזהו וזהב הארץ ההיא טוב, שהיתה הוגה בטבלא של זהב.

ואפשר לרמז באופן אחר, ונהר יוצא מעדן זה יצחק, שיצא מגן עדן [כדאי' בראשונים בפסוק ויצא יצחק לשוח בשדה], להשקות את הגן זה יעקב, ומשם יפרד - לאחר שנפרד מאביו - והיה לארבעה ראשים - הן ארבע נשותיו. עוד אפשר ונהר זה יצחק שהיה סגי נהור, יוצא מעדן זה אברהם.​