כי תצא "ונתנם" לא נאמר אלא "ונתנו"

[געגועים]

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' וכו'

במדרש הגדול: אמר רבי שמעון "ונתנם" לא נאמר אלא "ונתנו", זה גלית שנתנו ביד דוד. עכ"ל.

ואפשר וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ רמז על ישבי, שגם אותו נתן ביד דוד.

תצא ר"ת תצא אחר צבי, כמו שאמרו (סנהדרין צה.) שהשטן נדמה לדוד כצבי ורץ אחריו עד ארץ פלשתים.

 

[אחד יחיד]

למה התחיל בלשון רבים על "אויביך", והמשיך בלשון יחיד "ונתנו"?

בנחל קדומים לחיד"א, מבאר בדרך רמז, עפ"י הגמרא במסכת יומא (סט, ב) שאנשי כנסת הגדולה בקשו רחמים שיתבטל היצר הרע של עבודה זרה, ונתקבלה תפילתם, ונמסר בידם והרגוהו. לאחמ"כ בקשו לבטל גם היצר הרע של עריות, ואכן נמסר בידם, והכניסו אותו לתוך סיר סגור למשך שלשה ימים, אבל ראו שאין העולם יכול להתקיים, ואפי' ביצה אחת לא הטילה שום תרנגולת באותם הימים, אז סיממו את עיניו והחזירוהו, וסיממת עיניו הועילה שאדם לא יהרהר בקרובותיו.

לפי"ז כתב הרב החיד"א 'כי תצא למלחמה על "אויביך"' דהיינו שכשיבקשו לעשות מלחמה עם שתי יצרי הרע של ע"ז ושל עריות, אז על הראשון "ונתנו ד' אלוקיך בידך – לשון יחיד שרק אחד מהם, של ע"ז, ניתן בידם לגמרי שיוכלו להרגו, אבל השני – של עריות, על זה רק "ושבית שביו", אבל לא להורגו. (א געדאנק)

 

[עתניאל]

ראיתי עוד שביארו ג"כ במלחמת היצר שכאשר האדם עובר עבירות יצרו מתחזק לעתיד וגופו של האדם עצמו מצטרף ליצר בפיתוי הבא ולכן בתחילת המלחמה זה בלשון רבים אך ברגע שיכין את עצמו ואת גופו למלחמת היצר אז כבר יחלש יצרו ויהא צריך להתמודד רק למולו ויוכל לו.

 

[נדיב לב]

למה התחיל בלשון רבים על "אויביך", והמשיך בלשון יחיד "ונתנו"?

לחץ כדי לכווץ...

ולכן בתחילת המלחמה זה בלשון רבים

לחץ כדי לכווץ...

אמנם בהתחלה ממש - כי תצא - לשון יחיד. ולכל הפירושים כאן ליתא ישוב לזה.

 

[עתניאל]

אמנם בהתחלה ממש - כי תצא - לשון יחיד. ולכל הפירושים כאן ליתא ישוב לזה.

לחץ כדי לכווץ...

זה כלפי האדם הבא למלחמה, הפירושים הקודמים הם לגבי הלשון שנקט שכתוב על האויבים

 

[איתי13]

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' וכו'

במדרש הגדול: אמר רבי שמעון "ונתנם" לא נאמר אלא "ונתנו", זה גלית שנתנו ביד דוד. עכ"ל.

ואפשר וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ רמז על ישבי, שגם אותו נתן ביד דוד.

תצא ר"ת תצא אחר צבי, כמו שאמרו (סנהדרין צה.) שהשטן נדמה לדוד כצבי ורץ אחריו עד ארץ פלשתים.

לחץ כדי לכווץ...

כל המשתמשים כאן לא מצאו ידיהם בזה הדרוש ופרשוהו על היצר הרע או ר"ת. ואולם הדבר מבואר שלפעמים בא לשון יחיד על רבים על דרך המעלה והחשיבות. כמ"ש בראשית ברא אלוהים, ואמרו בבראשית רבה א' ג' אלא הוא לבדו ברא את העולם הוא לבדו מתקלס בעולם הוא לבדו מתהדר בעולמו. יען מה שבא שם 'אלוהים' בלשון רבים ולא אמר 'אלוה' בלשון יחיד, הוא על דרך המעלה והכבוד שכל הבריאה היא משלו. וכן כאן מה שאומר 'אויביך' בלשון רבים, הוא לא מצד הכמות אלא מצד האיכות, יען שמפליג באויב אחד מצד חשיבותו וכוחו ומצד זה קוראו בלשון רבים. ועל זה אמר זה גלית.