תזריע 'וראה' – הנגע, 'וראהו' - האדם

[התורה]

וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וגו' וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ (ויקרא יג, ג)​

יש לדקדק בכפל הלשון, אחרי שנאמר בתחילת הפסוק 'וראה הכהן', מדוע נאמר שוב 'וראהו הכהן'. ומדוע תחילה נאמר 'וראה', ובסוף נאמר 'וראהו'?

פשט נפלא כותב ה'משך חכמה', על פי דברי רש"י להלן (פסוק יד) שחתן בשבעת ימי המשתה אין מטמאים נגעו, וכן בתוך ימי המועד. נמצא, שהכהן צריך להתבונן בשני דברים, האחד - בנגע עצמו אם הוא טמא או טהור, השני - במצב האיש המצורע, האם הוא בימי שמחתו או בימי הרגל, כי אז אפילו אם הנגע טמא אין מטמאים אותו. זו כוונת הכתוב, תחילה 'וראה הכהן את הנגע' - אם הנגע עצמו טמא או טהור, אך בנוסף עליו להתבונן בהתבוננות נוספת 'וראהו הכהן' - את האדם שהצטרע, האם הוא במצב שאפשר לטמא אותו.
תורה שבכתב​