אלול ו' אלול - יום פטירת ה'תוספות יום טוב' (1 צופה)

[גרינפלד]

רבי גרשון שאול יום-טוב ליפמן הלוי הלר ולרשטיין (מכונה על שם ספרו "התוספות יום-טוב"; ה'של"ט – ו' באלול ה'תי"ד) היה מגדולי חכמי אשכנז ופולין, פרשן ופוסק. כיהן כמרא דאתרא וכאב"ד בווינה, בפראג ובקרקוב. את פרסומו העיקרי קיבל מפירושו למשנה "תוספת יום טוב" שהפך אבן יסוד בפרשנות המשנה עד היום. בנוסף, חיבר פירושים והערות על פסקי הרא"ש וחיבורים נוספים.​

רבי יום-טוב ליפמן הלר – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[גרינפלד]

"בדורנו יש הרבה התעוררות בענין חומרת הדיבור בבית הכנסת ובפרט בזמני התפילה וקריאת התורה, אך בבית הכנסת שלנו עדיין ישנם אנשים המתקשים בכך, ומשוחחים כאילו בית הכנסת הינו מקום מפגש עבורם, ואין יד הרב או הגבאים חזקים מספיק לעקור את הנגע הזה תחת השמש.

"אני, שקשור מאוד לתורתו של ה'תוספות יום טוב', שתיקן את המי-שברך המיוחד למי שמונע עצמו מלדבר בתפילה [אחרי שגילו לו משמים כי גזרות ת"ח ות"ט נגזרו בעקבות כך שדיברו בבית הכנסת], התייעצתי עם הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א מה לעשות, שהרי כידוע, אם מדברים בבית הכנסת זה מעכב את תפילות הציבור כולו, וזה מלבד הברכות שמפסידים… והרב ייעץ לי לפתוח מניין בביתי לקבלת שבת וערבית, ופעם בחודש, כל שבת מברכים, גם לעשות מניין של שחרית ומוסף אצלי בבית, לכל המעוניין לזכות בתפילה כהלכתה…

"התחלתי עם מניין מצומצם כמובן, באישור רב בית הכנסת שגם לו חורה המצב, אך אין הוא מצליח לעצור את הנגע, ולאט לאט הלך המניין וגדל, ובשבת מברכים התחילו להגיע מניין גדול ומכובד של כשמונים איש, חלקם מנכבדי הקהילה, שבחלו בדיבורים במקדש מעט.

"הסיפור שאני רוצה לספר היה בשבת מברכין של חודש אדר. החלו לרדת גשמי ברכה, ודליפה קטנה שהייתה במרתף הלכה והתפשטה, עד שממש ירד גשם לתוך מקום התפילה, בכמויות כאלו שלא ניתן היה לפזר כמה קערות וספלים על מנת לצבור את הגשם הדולף – הפעם ירדו גשמים בתוך חלל הבית…

"השעה כבר היתה רבע לשמונה בבוקר, ובשעה שמונה המניין אמור להתחיל ואין כל דרך להתפלל בצורה שכזו, שלא לדבר על לפתוח ספר תורה לקריאה, שהמים עלולים לפוסלו.

"עמדתי בפתח החדר ואמרתי: 'ריבונו של עולם, אני מקבל באהבה את רצונך, ואם כך רצונך אזי איני מהרהר אחריך. כל המניין הוקם למען שמך הגדול ולעשות לך נחת רוח שלא מדברים בשעת התפילה כלל וכלל, וכל מי שמגיע – מגיע כי אכפת לו מכבוד שמים. אנא ברחמיך הרבים, בזכות ה'תוספות יום טוב' תעצור את הגשמים מלדלוף למקדש מעט הזה'…

"באותו רגע הפסיקו הגשמים! רוח חזקה נשבה בחוץ, וייבשה את כל שאריות המים, ובתוך רבע שעה לא היה זכר לגשמים שירדו בכל החדר! גרפתי את המים מהרצפה, ומהגג לא נטפה אפילו טיפה אחת. אנשים החלו להיכנס לבית, למניין ה'תוספות יום טוב'… לאותה תפילה הגיעו כשבעים וחמישה מתפללים, שלא ידעו כלל על שהתחולל באותו חדר רבע שעה קודם הגעתם.

"עשר דקות אחרי שאחרון המתפללים יצא מהתפילה – שוב החלו הגשמים לרדת, וכל החלל המשיך לדלוף כמקודם… ראיתי בחוש שהנס היה בזכות המניין המיוחד בלבד!

"אציין כי בעקבות כך שהאנשים החשובים בקהילה הצטרפו למניין, החלה סערה של ממש בבית הכנסת, והרב מקבל יותר כוח השפעה לשנות את המצב, בתקוה לשוב ולהתפלל בקרוב בבית הכנסת הגדול עם כל הציבור שיתעוררו לשמור על שתיקה יפה בעת התפילה"…
​

(גיליון 'נקדישך' מתוך 'טיב הקהילה')​

 

[גרינפלד]

הסיפור הבא סוּפּר מפי המגיד מישרים הרה"ג ר' יוסף חיים גרינוואלד שליט"א, והתפרסם בגליון מעדני מלך: כל הפרטים דלהלן הם מעדות נאמנה.

בלונדון בירת הממלכה הבריטית, החליטו כמה מעסקני התורה ועמליה על רעיון נשגב לפתוח כולל לאברכים, כאשר הכולל ייקרא על שמו של הרה"ק משאץ זי"ע, שהתגורר בלונדון ושם מנוחתו כבוד. מכיון שאם אין קמח אין תורה, נרתמו העסקנים ויצאו במסירות נפש לאסוף נדבות מבעלי יכולת ומוקירי תורה.

בין הבתים שפקדו לצורך זה, באו גם לביתו של גביר חשוב, כאשר שטחו לפניו את מטרת בואם – קרי, החזקת כולל על שם אותו צדיק שקברו ידוע כמקום לפעול ישועות קטע אותם האיש ואמר: "אין לכם מה לספר לי. אני עצמי עד נאמן לכוחו של הרה"ק משאץ זי"ע".

והוא סיפר: "נודע לי על תקנתו הקדושה של בעל תוספות יו"ט זי"ע, אשר בעקבות מאורעות הדמים בשנות ה'ת"ח–ת"ט, כאשר צרות קשות באו על עם ישראל מאת שונאיהם, עשה שאלת חלום לברר טעם הצרות. ובשמים השיבו לו כי הדבר נגרם עקב פחיתת הערך והזלזול בקדושת בתי כנסיות ומדרשות, ושיחות בטלות בבית ה' גרמו ש'דבר' נהפך ל'דבר' – ר"ל מגפה. והוא תיקן נוסח 'מי שברך' מיוחד, המיועד לאותם ששומרים את פיהם ואינם משיחים שיחה בטלה בשעת התפילה וקריאת התורה. ואמנם היכן שאני מתפלל אומרים את אותו 'מי שברך' מדי שבת בשבתו, ואני נזהרתי בזהירות יתירה בעניין זה.

כאשר הגיע בני היקר לפרקו, החלה תקופה ארוכה של עיכובים והשהיות, הרגשתי בעצמי כמי שהברכה הזו אמורה לחול עליו – מדוע אין היא פועלת ישועה?

עלה בלבי לעלות ולהשתטח על ציונו של מרן התוספות יו"ט זי"ע בעיר קראקא, אולם בשל ריחוק המקום וטרדת הדרך הדבר לא התאפשר.

ישועה מיידית

לבסוף החלטתי לעלות אל ציון הרה"ק משאץ זי"ע כאן בלונדון, הידוע כמקום ישועות, ובמיוחד בערבי שבתות. בערב שבת, עמדתי בתפילה ובתחינה, ליד הציון הקדוש, וביקשתי שיהא מליץ יושר עבורי, ולעורר זכות התוספות יו"ט זיע"א שאזכה מאת הקב"ה, להוושע בשידוך הגון לבני, במהרה ובשמחה'.

חזרתי הביתה וכעבור שעה! הטלפון צלצל. מעבר לקו – שדכן ותיק שנעלם זמן רב, והציע שידוך מיוחד עם בת מיוחסת בעלת יראת שמים ומידות נאצלות. תוך כדי שהוא אומר: 'המדוברת היא… נכדת בעל התוספות יו"ט!'.

במוצאי שבת, עוד שיחה, הפעם ממנהל הסמינר בו לומדת הנערה, שמאשר את כל הפרטים ומוסיף גם הוא: 'בת מיוחסת, מצאצאי התוספות יו"ט…'. ובתוך זמן קצר נסתיים השידוך לטובה ולברכה, וממנו זכיתי לתענוג ונחת למכביר".

סיים אותו גביר ואמר: "אין לכם צורך לשכנע אותי על כוח הישועות של הרה"ק משאץ זי"ע – אני ראיתיו בעיניי, וחוויתי בבשרי. ובזכות אותה שתיקה בשעת תפילה – נתתי פי לה' וזכיתי לישועה כה נעלה – בדידי הוה עובדא!".

ויש לסיפור זה המשך: קבוצה של יראי ה' יצאה למסע תפילה על קברי צדיקים בעיר קראקא שבפולין. כשנכנסו לבית החיים הישן ונעמדו ליד ציונו של מרן בעל התוספות יו"ט זי"ע, עמד עמם במקום המגיד מישרים רבי יוסף חיים שליט"א ששיתף אותם בסיפור המרגש שסיפר הגביר מלונדון – אותו סיפור מפעים על השידוך המיוחד שנעשה בזכות ה'מי שברך' ששומרים עליו מדיבור בשעת התפילה.

הסיפור גרם להתרגשות עצומה בלבבות, והשתררה אווירה של התעוררות עמוקה ותפילה מכל הלב.

ישועות מקיפות

אלא שאז, בעודם סמוכים לקברו של הצדיק, אחד מהמשתתפים – שסבל במשך זמן ממושך מאבנים בכליות וייסורים לא פשוטים – החל לחוש כאבים חזקים במיוחד, כמעט בלתי נסבלים.

בתוך הכאב התעורר במה ששמע רגע קודם על הסגולה של שתיקה בשעת התפילה, ועל הישועה שפעל מרן התוספות יו"ט.

מיד קם, חזר לציון הקדוש, ובפשטות ובכוונה גדולה קיבל על עצמו קבלה חזקה – מהיום והלאה להיזהר בזהירות גמורה מלדבר אפילו מילה אחת בשעת תפילה וקריאת התורה, ולזכות בזכות כך לברכה הנאמרת ב'מי שברך' שתיקן התוספות יו"ט.

ולא עבר זמן רב – ממש לאחר שסיים את תחנוניו, וממש כמעשה פלא החלו לצאת מגופו אבנים קטנות שהיו מציקות לו זמן רב. אותו יום עצמו – נרפא כליל!​

 

[גרינפלד]

הסיפור הראשון אירע ביום ההילולא של רבינו בעל ה״תוספות יו"ט״, ליד ציונו הקדוש (ו' באלול תשע״ח – ערב ר״ה תשע״ט).

מספר מגיד המישרים הרב מאיר מיכאל גרינוואלד שליט״א המעורר רבות בדרשותיו על נושא זה:

נסעתי עם כל החתימות של האנשים שהתחייבו להיזהר מדיבורים בשעת התפילה, שמספרן כבר היה (במשך 3 שנים) בסביבות 50,000 (!) אנשים. ומאחר ואין ביכולתי לקרוא חמישים אלף שמות, אני מניח את הדפים עם השמות על הקבר ומבקש שכל הנוכחים יתפללו לזכות החותמים.

באותו זמן הביא לי מישהו עוד כ-700 חתימות, שחתמו אנשים לזכותו של אברך, שהיה במצב כמעט קריטי, ומשפחתו כבר עומדת מסביב למיטתו . את השמות האלו כן קראנו, שם אחר שם.

כשהיינו באמצע קריאת השמות, מצלצל הפלאפון ומגיעה שיחה מארץ ישראל – מבשרים לנו, שהאברך ״הגוסס״ פקח את העיניים!! לאחר זמן מה, בהדרגה, השתפר מצבו להפליא ועבר לשיקום וכמעט הבריא. הרי לנו, שה״מי שבירך״ של ה״תוספות יו״ט״ משפיע ישועות גדולות גם בימינו אנו.

ולהלן הסיפור השני: ניגש אלי בחור, ומספר שאחיו היה במצב קשה מאד ושכב ב'טיפול נמרץ' כשהוא מונשם כל הזמן, מאחר ולא היה יכול לנשום בכוחות עצמו. כשקורה אסון במשפחה רחמנא ליצלן, רבים מתעוררים לקבל על עצמם קבלה. בני המשפחה של אותו בחור קיבלו על עצמם שלא לדבר בשעת התפילה. ביום הארבעים התחיל החולה לנשום בכוחות עצמו. ברוך ה', המצב השתפר עד שחזר הביתה בריא.

האם חבל לחכות שחס וחלילה יקרה משהו, ואז נקבל על עצמנו קבלות?! בואו נקבל על עצמנו עכשיו, מרגע זה ממש, להיזהר ביותר מלדבר בשעת התפילה, ואז נזכה לשמירה, ולשפע טובה וברכה.

ובהקשר לסיפור השני, מעניין לציין שישנו קשר מיוחד בין נשימה לזהירות מדיבור בתפילה (דבר שאקטואלי בפרט לימי הקורונה, הפוגעת בנשימה כידוע).

בכתבי האר״י הקדוש מובא, שאדם החולה באיבר גשמי, צריך לתקן את האיבר הרוחני שכנגדו. מהיכן אדם נושם? משרוך הנעל או מהאוזן? האדם נושם דרך האף והפה!! כאשר הפה הרוחני מתוקן, מתוקן כנגדו גם הפה הגשמי – מתוקנת הנשימה.
​

(עלון קדושת בתי מקדש מעט מס' 8, מתוך עלון 'מעדני מלך' אלול תש״פ)​

 

[אחד יחיד]

ה'עולם' מספר סיפור על ה"תוספות יום טוב" זצ"ל, שפעם בא אליו משולח אחד, אדם גבוה ונשוא פנים, ואמר לו שהוא אוסף כסף עבור הישיבה של הב"ח בעיר קרקא. מששמע ה"תוספות יום טוב" שהלה אוסף לכבוד הב"ח, אמר: "אני רוצה לאסוף איתך". הוא ירד למטה והחל לאסוף בין החנויות, לאורך הרחובות הסמוכים לביתו. ומי רואה את הרב ואינו נותן… ונתנו כולם בעין יפה.

בדרכם הם עברו ליד הבית של הרב, ה"תוספות יום טוב", והרב אמר למשולח: "הלכנו כבר הרבה. נעלה למעלה, נשתה משהו, נטעם משהו, ונחדש את הכוחות". כשסיימו ובאו לצאת, המשולח כיבד את הרב שיצא ראשון. הרב הסכים, ויצא ראשון. כשיצא, תפס את הדלת וסגר אותה והמשולח נשאר כלוא בפנים…

המשולח התחיל לצעוק, לדפוק, עם הידיים ועם הרגלים מבפנים, עד שאנשים ברחוב שמעו שאגות ועלו לראות מה קורה? הם ראו את הרב עומד בחדר המדרגות, הדלת נעולה, והמשולח עם הכסף בפנים צועק. שאלו את הרב: "למה סגרת אותו?" אמר הרב: "הוא רמאי ושקרן. הוא לא אוסף לישיבה של הב"ח. הכל שקר! לכו תחקרו אותו".

נכנסו בתוך החדר, ולאחר כמה איומים הוא פתח את הפה וגילה שהוא יהודי מומר, והוא אוסף כסף למיסיון כדי שיעבירו את ישראל על דתם.

שאלו את הרב: "האם יש לרב רוח הקודש? איך ידע שהוא רמאי?"

נענה ואמר: "לא רוח הקודש, ולא ריח הקודש… כל פעם שאני הולך לאסוף כסף לדבר מצוה, זה אומר: 'אין לי היום תבוא מחר', זה אומר: 'העסק שלי בקשיים, קשה לי לתת בתקופה הזאת'… והנה הפעם הכל הלך בקלות ובמהירות. כולם נתנו ונתנו, ואספנו בלי בעיות סכום גדול, אף אחד לא פצה פה… אמרתי לעצמי: דבר שבא מקדושה – יש לו קשיים. אם זה רץ – זה בא מהשטן.

(רבי מאיר צימרוט שליט"א- נאה דורש)

 

[אחד יחיד]

נולד בשנת ה' אלפים של"ט, אך לפני לידתו נפטר אביו ולכן גדל אצל סבו ר' משה, שהיה הרב הכללי למדינת אשכנז, למד בישיבתו של ר' יעקב גינצבורג, ובהמשך בישיבתו של המהר"ל מפראג. עוד בהיותו בן 18, התמנה לדיין בפראג. בשנת שפ"ד לערך, נתמנה לרב בניקלשבורג מעהרין, וכשנה לאחמ"כ לרב בוינה וכעבור 12 שנה נקרא להיות רבה הכולל של פראג.

בעקבות הלשנות שונאיו העשירים לקיסר, על כך שהעליב בחיבוריו את הנוצרים וכן על ספריו "מעדני מלך" ו"לחם חמודות" שבשמותיהם כביכול הוא פוגע במלך ועוד… ביום ה' בתמוז יצאה פקודה לאוסרו, ומיד הובא למאסר, במשפטו הואשם בהפרת הוראות האפיפיור לשרוף את התלמוד בבלי ועוד, ע"כ גזרו עליו דין מוות! אך לאחר ארבעים ימי מאסר ולאחר תחינות רבות שוחרר תמורת סכום כופר גדול, יצא לחופשי בכ"ח באב, אך נאסר עליו לשמש ברבנות למשך שנתיים עד א' באדר, את יום מאסרו קבע בעל התוספות עצמו ליום צום עבור צאצאיו, ואת יום חזרתו לרבנות (א' באדר) קבע ליום שמחה והודאה. בשנת ה'ת"ד נתמנה לרב בעיר קראקא (פולין) וצווה את בניו לעשות את היום בו מונה לרב בקראקא יום טוב.

מחה"ס "דרכי הוראה" דרכי התנהגות בעת מחלוקת פוסקים. מגילת איבה. מלבושי יו"ט. "מעדני מלך" על הרא"ש. "צורת הבית" על בניין בהמ"ק. "תוספות יום טוב" על ששה סדרי משנה.