- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,473
- נקודות
- 1,280
מעשה ביהודי יקר, לצורך העניין קוראים לו ר' משה.
הוא בעל משפחה מורחבת ב"ה, בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות. בין הבנים ישנם גם בנות שנישאו לחתנים מובחרים. כמנהג גוברין יהודאין דפה הוצרך ר' משה לשלם על חתונות בניו ובעיקר בנותיו סכומי כסף נכבדים. אלו הצטברו למסכת של חובות שהשתרגו על צווארו, ולקראת חתונת בתו השביעית ובעצת ידידים ועסקנים החליט ר' משה לצאת לארצות הגולה לזכות את נדיבי העם במצוות הכנסת כלה מהודרת.
אחרי עבודת הכנה ובירור אצל חברים שכבר עברו את 'מסכת (הכנסת) כלה' נחת ר' משה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות היישר לזרועותיו ולרכבו המיושן של הדרייבר הכי טוב באזור.
שבועיים מלאי עבודה לפניו. ר' משה מסתובב בשטיבלעך המרכזיים, נפגש עם נדיבים ועומד בתורות ארוכים. עבודה במשרה מליאה… גם אם לר' משה היה קצת לא נעים או שעייפות תקפה אותו הוא התחזק ועודד את עצמו שהנה – עוד כמה ימים זה נגמר ואוכל לחזור הביתה לתקופת חתונה רגועה יותר. בסוף יתברר שהכל היה שווה.
ערב אחד, בשעת לילה מאוחרת, אחרי יום עבודה ארוך ומייגע, נכנס ר' משה לשטיבל האחרון להיום במטרה לקושש עוד כמה דולרים, להתפלל ערבית וללכת לאכסניה לנוח לקראת יום המחר.
בלובי הכניסה צדה את עינו מכונת קפה משוכללת. כל עצמותיו שיחרו למנוחה, מצב רוחו לא היה מן המשופרים, ר' משה מחליט שאחרי התפילה והסיבוב מגיע לו להעניק לעצמו כוס קפה טוב. אמנם אלו לא המחירים של הקפה של 'זיכרון משה' או 'איצקוביץ', אבל כנראה גם הקפה הוא ברמה אחרת לגמרי. ומגיע לו! מגיע לו הפוגה קלה, לשבת עם כוס קפה משובח וספר תורני לדקות ארוכות של תענוג.
קשה לומר שתפילת הערבית הזו הייתה הכי טובה בחייו… ר' משה אומר "חננו מאיתך חכמה בינה ודעת" וחושב על גדלות המוחין שכוס הקפה המשובחת בוודאי תתן לו… "רפאינו ה' ונרפא" והמוח מדמיין ביתר שאת את השיקוי החם שיימסך לעצמותיו ויתן לו כח להמשך…
התפילה נגמרת, גם הסיבוב שלאחריה. ר' משה ניגש בדחילו ורחימו אל המכונה המבטיחה… הוא מאמץ את עיניו ואת כל כישוריו לקרוא את השמות המסובכים המגדירים את כל 37 סוגי הקפה שמציעה המכונה. אחרי התלבטות ארוכה הוא מחליט על השם הארוך והמסובך ביותר. כנראה אם זה כזה קשה להגדרה סימן שזהו הקפה המשובח ביותר…
ר' משה מחליט לא לחשבן כמה יוצא שבע דולר ושמונים סנט בשקלים, הוא פשוט מוציא את ערימת המטבעות מכיסו ומתחיל להכניס אחד אחד למכונה שבולעת אותם בתיאבון בריא.
היוקרה האמריקאית נושבת מכל צד. המכונה לא מכינה את הקפה וזהו… היא פוצחת בסדרת שאלות אדיבות: האם תרצה סוכר לבן או חום, הרבה או קצת, עם קינמון או בלי? ר' משה שואב הנאה מכל רגע. בעיניו כוס הקפה המיוחלת כבר איננה עוד כוס קפה. זו ממש 'חוויה' של שתיית קפה. טקס עם כל הגינונים…
בתום סדרת השאלות ואחרי 'הרעשה כבידה' של זמזומים מסתוריים וקולות נקישה רמים מופיעה על הצג השאלה האם הוא רוצה שהמכונה תוציא את הקפה כעת? ר' משה לוחץ על הכפתור הירוק בעוצמה. ברור שכעת, אלא מתי? כשאהיה על המטוס בחזור?…
כעת נשמע טרטור חזק, ר' משה תוחב את אפו לקדמת המכונה, מושיט את ידו לקבל את הכוס המהבילה, ולפתע…
ממש מעל היד המושטת אל תוך המכונה נפתח זרם קפה רותח שמסב לו כוויה קלה…
ר' משה מושך את ידו במהירות ומביט בחוסר אימון במכונה. הוא לא שיער לרגע שאת הכוס הוא צריך להביא לבד מחדר ה'קאווע שטיבעל'. לתומו הוא היה בטוח שהמכונה המשוכללת יודעת את הכלל הפשוט הזה שקפה שותים מתוך כוס.
כנראה שבאמריקה זה אחרת…
כעת יש לו קפה ריחני, עם אקסטרה סוכר, קינמון, שוקולד בנגיעות ווניל. אבל כל הטוב הזה נוזל מן המכונה היישר אל הריצפה עליה דרכו כמה אלפי יהודים ביממה האחרונה…
הוא קיבל את כל מה שביקש, אבל כוס אַיִן להכיל את ההשפעה!!
בפרשתנו מובאת אחת המצוות המרגשות. "פסח שני".
במבט ראשון המצווה הזו תמוהה מאד. אין דבר כזה בשום מצווה אחרת. וכי יעלה על הדעת שיהודי שהיה אנוס ולא הדליק נרות חנוכה יוכל להשלים את זה בכ"ה טבת? או מי שלא השיג אתרוג ולולב יוכל לנענע אותם בט"ו חשוון?
מדוע קרבן פסח כן שייך להשלים? היום בו יצאנו ממצרים הוא ט"ו ניסן, מי שנאנס והחמיץ את ההזדמנות יתכבד וימתין לשנה הבאה, מדוע זה שונה מכל שאר הדברים?
התשובה היא שלפני אלפי שנים, עמדו קבוצת יהודים לפני משה רבינו. הם השתוקקו לקיים, בער להם שהם לא הצליחו להקריב את הקרבן. טענתם בפיהם: "למה נגרע?" עז רצוננו להיות חלק.
לאור זאת משה בטוח שה' יתברך יענה. "עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם".
ובעקבות ההשתוקקות הזו נוצר שביל חדש בשמים. שפע חדש והזדמנות נפלאה של פסח שני, כמובא בזוה"ק ששערים מיוחדים של אור רוחני נפתחים ביום הזה למשך שבוע ממש כמו בפסח של ניסן.
כשיהודי מעמיד כלי הוא ראוי לקבל שפע. הרצון, ההשתוקקות, הם כלים שאדם יוצר בשביל להכיל את כל מה שמשפיעים עליו יום יום משמים. כשאדם יוצר את הכלי של הרצון להתקרב לבורא כל עולמים, אז יש לו את היכולת לקלוט את כל ההשפעות הטובות ולהשתמש בהם לעבודתו יתברך, ועוד הוא מקבל השפעות חדשות.
הוא בעל משפחה מורחבת ב"ה, בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות. בין הבנים ישנם גם בנות שנישאו לחתנים מובחרים. כמנהג גוברין יהודאין דפה הוצרך ר' משה לשלם על חתונות בניו ובעיקר בנותיו סכומי כסף נכבדים. אלו הצטברו למסכת של חובות שהשתרגו על צווארו, ולקראת חתונת בתו השביעית ובעצת ידידים ועסקנים החליט ר' משה לצאת לארצות הגולה לזכות את נדיבי העם במצוות הכנסת כלה מהודרת.
אחרי עבודת הכנה ובירור אצל חברים שכבר עברו את 'מסכת (הכנסת) כלה' נחת ר' משה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות היישר לזרועותיו ולרכבו המיושן של הדרייבר הכי טוב באזור.
שבועיים מלאי עבודה לפניו. ר' משה מסתובב בשטיבלעך המרכזיים, נפגש עם נדיבים ועומד בתורות ארוכים. עבודה במשרה מליאה… גם אם לר' משה היה קצת לא נעים או שעייפות תקפה אותו הוא התחזק ועודד את עצמו שהנה – עוד כמה ימים זה נגמר ואוכל לחזור הביתה לתקופת חתונה רגועה יותר. בסוף יתברר שהכל היה שווה.
ערב אחד, בשעת לילה מאוחרת, אחרי יום עבודה ארוך ומייגע, נכנס ר' משה לשטיבל האחרון להיום במטרה לקושש עוד כמה דולרים, להתפלל ערבית וללכת לאכסניה לנוח לקראת יום המחר.
בלובי הכניסה צדה את עינו מכונת קפה משוכללת. כל עצמותיו שיחרו למנוחה, מצב רוחו לא היה מן המשופרים, ר' משה מחליט שאחרי התפילה והסיבוב מגיע לו להעניק לעצמו כוס קפה טוב. אמנם אלו לא המחירים של הקפה של 'זיכרון משה' או 'איצקוביץ', אבל כנראה גם הקפה הוא ברמה אחרת לגמרי. ומגיע לו! מגיע לו הפוגה קלה, לשבת עם כוס קפה משובח וספר תורני לדקות ארוכות של תענוג.
קשה לומר שתפילת הערבית הזו הייתה הכי טובה בחייו… ר' משה אומר "חננו מאיתך חכמה בינה ודעת" וחושב על גדלות המוחין שכוס הקפה המשובחת בוודאי תתן לו… "רפאינו ה' ונרפא" והמוח מדמיין ביתר שאת את השיקוי החם שיימסך לעצמותיו ויתן לו כח להמשך…
התפילה נגמרת, גם הסיבוב שלאחריה. ר' משה ניגש בדחילו ורחימו אל המכונה המבטיחה… הוא מאמץ את עיניו ואת כל כישוריו לקרוא את השמות המסובכים המגדירים את כל 37 סוגי הקפה שמציעה המכונה. אחרי התלבטות ארוכה הוא מחליט על השם הארוך והמסובך ביותר. כנראה אם זה כזה קשה להגדרה סימן שזהו הקפה המשובח ביותר…
ר' משה מחליט לא לחשבן כמה יוצא שבע דולר ושמונים סנט בשקלים, הוא פשוט מוציא את ערימת המטבעות מכיסו ומתחיל להכניס אחד אחד למכונה שבולעת אותם בתיאבון בריא.
היוקרה האמריקאית נושבת מכל צד. המכונה לא מכינה את הקפה וזהו… היא פוצחת בסדרת שאלות אדיבות: האם תרצה סוכר לבן או חום, הרבה או קצת, עם קינמון או בלי? ר' משה שואב הנאה מכל רגע. בעיניו כוס הקפה המיוחלת כבר איננה עוד כוס קפה. זו ממש 'חוויה' של שתיית קפה. טקס עם כל הגינונים…
בתום סדרת השאלות ואחרי 'הרעשה כבידה' של זמזומים מסתוריים וקולות נקישה רמים מופיעה על הצג השאלה האם הוא רוצה שהמכונה תוציא את הקפה כעת? ר' משה לוחץ על הכפתור הירוק בעוצמה. ברור שכעת, אלא מתי? כשאהיה על המטוס בחזור?…
כעת נשמע טרטור חזק, ר' משה תוחב את אפו לקדמת המכונה, מושיט את ידו לקבל את הכוס המהבילה, ולפתע…
ממש מעל היד המושטת אל תוך המכונה נפתח זרם קפה רותח שמסב לו כוויה קלה…
ר' משה מושך את ידו במהירות ומביט בחוסר אימון במכונה. הוא לא שיער לרגע שאת הכוס הוא צריך להביא לבד מחדר ה'קאווע שטיבעל'. לתומו הוא היה בטוח שהמכונה המשוכללת יודעת את הכלל הפשוט הזה שקפה שותים מתוך כוס.
כנראה שבאמריקה זה אחרת…
כעת יש לו קפה ריחני, עם אקסטרה סוכר, קינמון, שוקולד בנגיעות ווניל. אבל כל הטוב הזה נוזל מן המכונה היישר אל הריצפה עליה דרכו כמה אלפי יהודים ביממה האחרונה…
הוא קיבל את כל מה שביקש, אבל כוס אַיִן להכיל את ההשפעה!!
בפרשתנו מובאת אחת המצוות המרגשות. "פסח שני".
במבט ראשון המצווה הזו תמוהה מאד. אין דבר כזה בשום מצווה אחרת. וכי יעלה על הדעת שיהודי שהיה אנוס ולא הדליק נרות חנוכה יוכל להשלים את זה בכ"ה טבת? או מי שלא השיג אתרוג ולולב יוכל לנענע אותם בט"ו חשוון?
מדוע קרבן פסח כן שייך להשלים? היום בו יצאנו ממצרים הוא ט"ו ניסן, מי שנאנס והחמיץ את ההזדמנות יתכבד וימתין לשנה הבאה, מדוע זה שונה מכל שאר הדברים?
התשובה היא שלפני אלפי שנים, עמדו קבוצת יהודים לפני משה רבינו. הם השתוקקו לקיים, בער להם שהם לא הצליחו להקריב את הקרבן. טענתם בפיהם: "למה נגרע?" עז רצוננו להיות חלק.
לאור זאת משה בטוח שה' יתברך יענה. "עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם".
ובעקבות ההשתוקקות הזו נוצר שביל חדש בשמים. שפע חדש והזדמנות נפלאה של פסח שני, כמובא בזוה"ק ששערים מיוחדים של אור רוחני נפתחים ביום הזה למשך שבוע ממש כמו בפסח של ניסן.
כשיהודי מעמיד כלי הוא ראוי לקבל שפע. הרצון, ההשתוקקות, הם כלים שאדם יוצר בשביל להכיל את כל מה שמשפיעים עליו יום יום משמים. כשאדם יוצר את הכלי של הרצון להתקרב לבורא כל עולמים, אז יש לו את היכולת לקלוט את כל ההשפעות הטובות ולהשתמש בהם לעבודתו יתברך, ועוד הוא מקבל השפעות חדשות.