חידה בהלכה זיעה לדבר מצוה

[התורה]

היכן מצינו בספרי הפוסקים המובהקים והמוכרים מדורות עברו.
היכן וגבי מה - עם מקור מדוייק

 

[חידודא]

לטרוח ולהזיע באפיית מצות בשם האריז"ל
וכן בבדיקת חמץ

 

[חידודא]

עוד מצאתי
"על ידי זיעה טובה (כגון כשמזיעין על ידי דבר שבקדושה), על ידי זה נעשה שמחה, בחינת 'ושמחת בחגך', בחינת שמחה של יום טוב. (ולאו דווקא יום טוב ממש, אלא כל יום שהוא בחינת טוב, נקרא יום טוב)… כי על ידי הזיעה יוצא הארס שיש בהדמים העכורים, שהם הפילו אותו למשכב, חס ושלום, ואזי נשארין הדמים זכים, ואזי זוכה לשמחה. כי עיקר העצבות על ידי הטחול, שהוא עכירת הדמים… וזה אותיות 'זיעה' – ראשי תיבות: "זה היום עשה ה'", היינו בחינת שמחה של יום טוב שנעשה על ידי זיעה טובה כנ"ל". (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ו)

"אשרי מי שעמלו לכבוד שבת. שהזיעה היוצאת מגופו בכך, מכפרת ומוחקת את העוונות נשכחות, כמו הדמעה לבעלי תשובה. דכתיב: 'כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא', וכבר פירש בו זולתנו, כי לא ימצאו בו מן הזדונות הנעשים כשגגות, אלא מן הנעשים זכיות" (כתבי הרמ"ע מפאנו, מאמר שבתות ה' מכת"י ח"ב).

"ולתקן עוון הקרי, מועיל הזיעה אשר יזיע בעשיית המצות. כגון מצה של מצוה, ונשיאות הארון בכתף לקבור המת, והדומה להם" ('משנת חסידים', מסכת התשובה, י, יב)

 

[נפקא מינא]

משנה ברורה סימן תס
(ז) בעצמו - ויטריח עצמו במצת מצוה עד שיתחמם ויזיע וזה תיקון גדול לעון החמור [האר"י ז"ל]:

 

[התורה]

לטרוח ולהזיע באפיית מצות בשם האריז"ל
וכן בבדיקת חמץ

לחץ כדי לכווץ...

היכן וגבי מה - עם מקור מדוייק

לחץ כדי לכווץ...

משנה ברורה סימן תס
(ז) בעצמו - ויטריח עצמו במצת מצוה עד שיתחמם ויזיע וזה תיקון גדול לעון החמור [האר"י ז"ל]:

לחץ כדי לכווץ...

בספרי הפוסקים המובהקים והמוכרים מדורות עברו.

לחץ כדי לכווץ...

לפני מרנא המשנ"ב

עוד מצאתי
"על ידי זיעה טובה (כגון כשמזיעין על ידי דבר שבקדושה), על ידי זה נעשה שמחה, בחינת 'ושמחת בחגך', בחינת שמחה של יום טוב. (ולאו דווקא יום טוב ממש, אלא כל יום שהוא בחינת טוב, נקרא יום טוב)… כי על ידי הזיעה יוצא הארס שיש בהדמים העכורים, שהם הפילו אותו למשכב, חס ושלום, ואזי נשארין הדמים זכים, ואזי זוכה לשמחה. כי עיקר העצבות על ידי הטחול, שהוא עכירת הדמים… וזה אותיות 'זיעה' – ראשי תיבות: "זה היום עשה ה'", היינו בחינת שמחה של יום טוב שנעשה על ידי זיעה טובה כנ"ל". (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ו)

"אשרי מי שעמלו לכבוד שבת. שהזיעה היוצאת מגופו בכך, מכפרת ומוחקת את העוונות נשכחות, כמו הדמעה לבעלי תשובה. דכתיב: 'כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא', וכבר פירש בו זולתנו, כי לא ימצאו בו מן הזדונות הנעשים כשגגות, אלא מן הנעשים זכיות" (כתבי הרמ"ע מפאנו, מאמר שבתות ה' מכת"י ח"ב).

"ולתקן עוון הקרי, מועיל הזיעה אשר יזיע בעשיית המצות. כגון מצה של מצוה, ונשיאות הארון בכתף לקבור המת, והדומה להם" ('משנת חסידים', מסכת התשובה, י, יב)

לחץ כדי לכווץ...

בספרי הפוסקים המובהקים והמוכרים מדורות עברו.

לחץ כדי לכווץ...

 

[בר אביי]

רק מוסיף

היכן וגבי מה - עם מקור מדוייק

לחץ כדי לכווץ...

ט"ז אורח חיים, סימן תס ס"ק ב
בס' כוונות האר"י כ' שיטריח עצמו במצת של מצוה עד כי יתחמם ויזיע ובזה ישבר הקליפות שנולדו מש"ז לבטלה.
והביאו החק יעקב שם.

 

[חידודא]

מחזיק ברכה להחיד"א, סימן י"ז סעיף א' בשם האר"י זצ"ל, וז"ל הזיעה שאדם מזיע בצרכי שבת, בה מוחק הקב"ה כל העוונות, כמו הדמעות, ולכן צריך לטרוח הרבה בשביל כבוד שבת,
והביא דבריו בכף החיים סימן ר"נ אות ה', ובכף החיים סימן תס כתב, שלא נמצא כן באר"י, ואפשר שהוא משאר ספרי המקובלים.
החיד"א בס' עבודת הקודש סעיף קל"ד, כתב ישתדל להכין בעצמו איזה דבר מצרכי שבת, וכתבו גורי האר"י זצ"ל, כי הטורח בצרכי שבת בעצמו, מתכפרין לו עוונותיו,
הרמ"ע מפאנו, במאמר שבתות ה' ח"ב דף שכ"א, כתב אשרי מי שעמלו לכבוד שבת, שהזיעה היוצאת מגופו בכך מכפרת ומוחקת את העוונות הנשכחות כמו הדמעות לבעלי תשובה,
{כעין זה מובא לגבי אפיית המצות וכפי שהובא בטור או"ח סימן ת"ס, ובעלי מעשה מחמירין על עצמם, ולשין בעצמם ואופין, ובשו"ע שם סעיף ב', כתב הרא"ש היה משתדל במצת מצוה, ועומד על עשייתם, ומזרז העוסקים בהם, ומסייע בעריכתן, וכן ראוי לכל אדם לעשות, להטפל הוא בעצמו במצוה, וכתב הט"ז שם (תס) ס"ק ב', בספר כוונת האר"י כתב, שיטריח עצמו במצה של מצוה, עד כי יתחמם ויזיע ובזה ישבר הקליפות שנולדו משז"ל וכן הובא בשערי תשובה סי' ר"נ סק"ב לגבי הכנות שבת ואפית מצות מהאר"י ז"ל}
וכן כתבו בציפורן שמיר (להחיד"א) אות קל"ג, ובאר היטב סימן ת"ס ס"ק ד', ובבן איש חי ש"ב פרשת צו אות כ"ב.
לא רק בשבת ובפסח הזיעה בהכנת הדברים מכפרת, אלא גם בשאר מצוות, כמובא בס' עמק ברכה ליקוטים דיני פסח דף רנ"ה וז"ל, כי מי שעוסק במצוה צריך להתעסק עד שמתחמם כל הגוף עד שיזיע כגון בעשיית המצות בפסח, או בנשיאת המטה, והוא מכפר על הוצאת ז"ל הבא ע"י או הולך לדבר מצוה של מת חימום הגוף (וכך מובא בס' משנת חסידים מסכת תשובה פרק י' )