זכות ממון עצמאית - תורת שלו (הגרח"י שרייבר) (1 צופה)

[הלמדן]

אסכם בקצרה את דברי הגרחי"ש [בריש פ' מי שהיה נשוי] הנודע בענין.

הגרח"י שרייבר סובר שתורת שלו אינה מוגבלת לחפץ הקנוי, אלא חלה גם על ממון המתקבל בפרשיות ירושה, נזיקין ומתנות כהונה, כל פרשה כזו יוצרת זכות ממון ייחודית, ולא רק קובעת שהממון בא לכלל "שלו", ראיה לכך היא דין "לא יירשני בני", העוקר את דין הירושה, דבר שאינו מובן אם הירושה רק קובעת את שייכות הממון ליורש, מכאן, כל פרשה יוצרת זכות ממון עצמאית, וכולן חלות על "שלו".

ולמרות הכל, המעכב ממון אינו עובר על פרשה ספציפית, אלא רק על "לא תגזול", מכאן, זכות הפרשיות מסתיימת בחלות "שלו", שהוא חפצא חדשה, ממון הנחשב כחלקו, דהיינו שכל פרשה פועלת ליצור "שלו", ולא רק מחייבת את גוף הממון, שהרי פעולה זו היא מצוות הפרשיות, ואינה רק תוצאה שלהן.

חוב ממון וחוב נזיקין שונים בכך, שהרי העדר תשלום החוב הוא עבירה על פרשת נזיקין, וטעמו דהא פרשה זו אינה מסתיימת בשעבוד, אלא תובעת פרעון, מכאן, חוב הוא משפט הנזיקין, והמקרא "שלם ישלם" תובע פרעון.

לניזק התובע תשלום נזיקין אין "שלו", אלא רק פרשת נזיקין, למרות זאת, יש לו דיני בעל ממון, כגון מזיק שעבודו. מכאן, ניתן להחיל תורת נזיקין ללא "שלו", כמו כן, חוב נזיקין נמכר, דבר המצביע על תורת בעלים בממון הנתבע.

גם מתנות כהונה ועניים, וירושה, תובעות קיום פרשותיהן, ואינן מסתיימות בקניין שותפות, מכאן, שתורת ה"שלו" אינו נוצר על ידי הפרשיות, אלא מתקיים בגופן, כל זכות ממון, מכל פרשה, היא תורת בעלים, תביעת הפרשה היא תביעת גוף הממון, וגזילתה היא גזילת בעלים.

אולי נשמע קצת תובנות, תגובות, הוספות מחו"ר הפורום בענין.

 

[הלמדן]

בעצם לפי דבריו, 'שלו' אינו דבר ממשי או חפץ, אלא זכות משפטית, כלומר, זה לא שהממון עצמו הופך להיות 'שלו' בצורה פיזית, אלא שנוצרת לו זכות משפטית לתבוע את הממון הזה.
לדוג' כאשר אדם יורש נכסים, 'שלו' נוצר על ידי פרשת הירושה, שזה נותן לו זכות משפטית לתבוע את הנכסים האלה כיורש, באופן דומה, כאשר אדם ניזוק, 'שלו' נוצר ע"י פרשת הנזיקין, וזה אומר שיש לו זכות משפטית לתבוע פיצוי על הנזק שנגרם לו.
בקיצור, 'שלו' הוא לא חפץ, אלא זכות משפטית לתבוע ממון, וזכות זו נוצרת ע"י פרשיות שונות בתורה.

 

[אי"ש צעיר]

אסכם בקצרה את דברי הגרחי"ש [בריש פ' מי שהיה נשוי] הנודע בענין.

הגרח"י שרייבר סובר שתורת שלו אינה מוגבלת לחפץ הקנוי, אלא חלה גם על ממון המתקבל בפרשיות ירושה, נזיקין ומתנות כהונה, כל פרשה כזו יוצרת זכות ממון ייחודית, ולא רק קובעת שהממון בא לכלל "שלו", ראיה לכך היא דין "לא יירשני בני", העוקר את דין הירושה, דבר שאינו מובן אם הירושה רק קובעת את שייכות הממון ליורש, מכאן, כל פרשה יוצרת זכות ממון עצמאית, וכולן חלות על "שלו".

ולמרות הכל, המעכב ממון אינו עובר על פרשה ספציפית, אלא רק על "לא תגזול", מכאן, זכות הפרשיות מסתיימת בחלות "שלו", שהוא חפצא חדשה, ממון הנחשב כחלקו, דהיינו שכל פרשה פועלת ליצור "שלו", ולא רק מחייבת את גוף הממון, שהרי פעולה זו היא מצוות הפרשיות, ואינה רק תוצאה שלהן.

חוב ממון וחוב נזיקין שונים בכך, שהרי העדר תשלום החוב הוא עבירה על פרשת נזיקין, וטעמו דהא פרשה זו אינה מסתיימת בשעבוד, אלא תובעת פרעון, מכאן, חוב הוא משפט הנזיקין, והמקרא "שלם ישלם" תובע פרעון.

לניזק התובע תשלום נזיקין אין "שלו", אלא רק פרשת נזיקין, למרות זאת, יש לו דיני בעל ממון, כגון מזיק שעבודו. מכאן, ניתן להחיל תורת נזיקין ללא "שלו", כמו כן, חוב נזיקין נמכר, דבר המצביע על תורת בעלים בממון הנתבע.

גם מתנות כהונה ועניים, וירושה, תובעות קיום פרשותיהן, ואינן מסתיימות בקניין שותפות, מכאן, שתורת ה"שלו" אינו נוצר על ידי הפרשיות, אלא מתקיים בגופן, כל זכות ממון, מכל פרשה, היא תורת בעלים, תביעת הפרשה היא תביעת גוף הממון, וגזילתה היא גזילת בעלים.

אולי נשמע קצת תובנות, תגובות, הוספות מחו"ר הפורום בענין.

לחץ כדי לכווץ...

מענין כיצד כל תלמידי הגרחי"ש מצליחים לכתוב בצורה פיוטית-מסתורית...
(אם לא קשה, דרוש תרגום)

 

[הלמדן]

מענין כיצד כל תלמידי הגרחי"ש מצליחים לכתוב בצורה פיוטית-מסתורית...
(אם לא קשה, דרוש תרגום)

לחץ כדי לכווץ...

"שלו" הוא זכות ממון עצמאית הנוצרת מפרשיות שונות, ולא רק מקנין, כל פרשה יוצרת זכות, ו"שלו" חל על גוף הממון.

 

[מחזה אברהם]

ו"שלו" חל על גוף הממון.

לחץ כדי לכווץ...

האם יוכל כבודו להסביר יותר מה הכוונה גוף הממון

 

[דבר היושר]

וכל זה הוא דבר תמוה בעיקרו, דהרי זה בא מהנחתו המוקדמת של הרב, שדיני הממון והנהגותיהן, ומקום היותם [כבבעלות מאן דהו] מתהווים בגלל שדיני התורה מתבססים ברובם על הבנת דיני התורה כהוראות ניהוג להאדם * [כיצד לנהוג בה'חפצא דאיסורא' וכו' וכו'].

ודבר זה הוא טעות בעיקרו, שהרי ענין התורה הוא להורות לנו על ה'הסתכלות' הנכונה על העולם כפי איך שהוא נכון וראוי להיעמד [דהא 'אסתכל באורייתא וברא עלמא'] ולכן כאשר התורה מחדשת את 'משפט הירושה' אין כאן איזה הוראה גבוהה הבאה ממקור אלוקי וכו' וכו' המסתיימת בניהוג האדם כרצון קונו, אלא התורה מבהירה לנו שהמציאות הנכונה למצב הממון היא שכאשר האדם מת אז מצד ה'בעלות' הממון עומד ליורשיו [ולכן גם יועיל לומר ש'לא יירשני בני' דזהו בא מתורת הבעלות] וכן הוא נמי לגבי משפט הפרעון, שהתורה לא מורה שיש 'רק' מצוה שהאדם יפרע את החוב [רב פפא הנודע בכתובות ובערכין] אלא שזה גופא בעלות המלוה, וכשלוקח – את שלו הוא לוקח, שהרי אין כאן איזה הטלה מחודשת של התורה, אלא הוראה לניהוג במציאות כפי איך שהיא עומדת במצבה ה'נכון', וכן הלאה בכל שאר הפרשיות.
* טענתו המרכזית של הגרח"י שרייבר היא שה'דין' יוצר ומעמיד את ה'חפצא דאיסורא' או את ה'בעלות', זוהי דעתו גבי כלל משפטי התורה [בית היין עמ' קיג ובכתביו בכורות אות ל' באורך] ובאיסורים [מעיין גנים עמ' 102] דיני והכרעות הספיקות [מעיין גנים סי ט' אות ב'] ובממונות [ריש פ' מי שהיה נשוי] כמו שהובא כאן, ובפשטות, דבריו חסרי הגיון, ואני הקטן מעולם לא הבנתי דבריו - באיזה שכל נוכל להבין שיש תוכן בדבר בעצמו - על ידי גזרות חיצונות שהוטלו עליו, ואכמ"ל בענין רחב זה.

 

[מחכה]

ה'הסתכלות'

לחץ כדי לכווץ...

אולי יואילו כב' ויביאו הנפק''מ למען יוכל דל שכמוני להבין עומק סברותם בבהירות

 

[יחזקאל יחזקאלי]

וכל זה הוא דבר תמוה בעיקרו, דהרי זה בא מהנחתו המוקדמת של הרב, שדיני הממון והנהגותיהן, ומקום היותם [כבבעלות מאן דהו] מתהווים בגלל שדיני התורה מתבססים ברובם על הבנת דיני התורה כהוראות ניהוג להאדם * [כיצד לנהוג בה'חפצא דאיסורא' וכו' וכו'].

ודבר זה הוא טעות בעיקרו, שהרי ענין התורה הוא להורות לנו על ה'הסתכלות' הנכונה על העולם כפי איך שהוא נכון וראוי להיעמד [דהא 'אסתכל באורייתא וברא עלמא'] ולכן כאשר התורה מחדשת את 'משפט הירושה' אין כאן איזה הוראה גבוהה הבאה ממקור אלוקי וכו' וכו' המסתיימת בניהוג האדם כרצון קונו, אלא התורה מבהירה לנו שהמציאות הנכונה למצב הממון היא שכאשר האדם מת אז מצד ה'בעלות' הממון עומד ליורשיו [ולכן גם יועיל לומר ש'לא יירשני בני' דזהו בא מתורת הבעלות] וכן הוא נמי לגבי משפט הפרעון, שהתורה לא מורה שיש 'רק' מצוה שהאדם יפרע את החוב [רב פפא הנודע בכתובות ובערכין] אלא שזה גופא בעלות המלוה, וכשלוקח – את שלו הוא לוקח, שהרי אין כאן איזה הטלה מחודשת של התורה, אלא הוראה לניהוג במציאות כפי איך שהיא עומדת במצבה ה'נכון', וכן הלאה בכל שאר הפרשיות.
* טענתו המרכזית של הגרח"י שרייבר היא שה'דין' יוצר ומעמיד את ה'חפצא דאיסורא' או את ה'בעלות', זוהי דעתו גבי כלל משפטי התורה [בית היין עמ' קיג ובכתביו בכורות אות ל' באורך] ובאיסורים [מעיין גנים עמ' 102] דיני והכרעות הספיקות [מעיין גנים סי ט' אות ב'] ובממונות [ריש פ' מי שהיה נשוי] כמו שהובא כאן, ובפשטות, דבריו חסרי הגיון, ואני הקטן מעולם לא הבנתי דבריו - באיזה שכל נוכל להבין שיש תוכן בדבר בעצמו - על ידי גזרות חיצונות שהוטלו עליו, ואכמ"ל בענין רחב זה.

לחץ כדי לכווץ...

דומני שכל המסתכל שם יבין שאין הכוונה במילת דין, למושג ציווי, ומשפט וזכויות משפטיות לא מסתכמות בדרישה של הקב"ה מהאדם אדרבא דין משפטי היינו שכך נכון וראוי שיהיה שממון מסוים יהיה לפלוני ואחר לאלמוני
וראיה קצרה; להסוברים שגזל עכו"ם אינו נהיה של הגוזל ודאי שאין הכוונה שאין לגוי בעלות ופשוט שגם גוי יכול וזכותו להגן על ממונו מיהודי הבא לגוזלו ממנו אלא שבגוי יש רק את הדין המשפטי שאינו דרישה של הקב"ה מהאדם אלא קביעה מה נכון ואין את התוספת שהוסיפה התורה ביהודי שגם התורה דורשת מהאדם שלא יגזול את רעהו, הגרח"י שליט"א לא בא אלא להפקיע את דברי האומרים שבעלות מתחילה מאיזה יחס כל שהוא בין הממון לבעליו שהוא הטריגר לדין הממוני אלא הכל מתחיל ונגמר בזכות [ה"דין" בשפתו]
ויש לי הרגשה שזו כוונת "דבר היושר" ואין בינו לבין "הלמדן" כי אם הבדלי שפה.

 

[דבר היושר]

יש לי הרגשה שזו כוונת "דבר היושר" ואין בינו לבין "הלמדן" כי אם הבדלי שפה.

לחץ כדי לכווץ...

אולי זה כוונתו של הרב, שכידוע שדבריו מתפרשים לאין ספור גוונים וסוגים, ומכל מקום לפי הבנתי זהו כל 'תורת שלו' ואין צורך להרחיב בזה, שהרי כל פרשיות הממון הם רק גילוי המציאות כפי איך שהוא אמור להיעמד בצורתו הנכונה.

 

[קול מגיד]

קניתי כיכר לחם במכולת שלמתי עליו ועשיתי קנין זה 'שלי' קלאסי
השאלה היא איך הייחס לממון שמגיע לי מכח דיני התורה כמו מתנות כהונה וכאן יש שתי אפשרויות ההבנה הפשוטה וההבנה של הגאון שליט''א
ישראל שחט כבש, התורה מצווה עליו להביא זרוע לחיים וקיבה לכהן מה קורה כאן

א. יש ציווי על הישראל ליתן המתנות לכהן >הישראל מפריש המתנות ונותן לכהן >משהגיע לרשות הכהן זה שלו מוחלט כמו הכיכר לחם במכולת
ואם הישראל לא הפריש הרי שביטל מצוות מתנות כהונה
ב. יש ציווי על הישראל ליתן מתנות לכהן >עצם הציווי יוצרת לכהן זכות ממונית >ישראל המעכב זכות ממונית זו הרי הוא עובר בלא תגזול

 

[מחכה]

המתנות לכהן

לחץ כדי לכווץ...

חוששני שמבלי שכ''א יאמר כאיזו שיטה הוא נוקט מבמחלוקת במכירי כהונה, לא אוכל להבין את לשונם המליצית

 

[שלוות העמל]

בקיצור, 'שלו' הוא לא חפץ, אלא זכות משפטית לתבוע ממון, וזכות זו נוצרת ע"י פרשיות שונות בתורה.

לחץ כדי לכווץ...

בכל חפץ שלי פירושו של דבר שדינו של החפץ לעמוד לי ושלילת דין זה הוא סתירה לדיני הממון
והיינו שבכל חפץ השלי חייב לעמוד היחס לעולם דהיינו שמצד אחד יהיה דינו לעמוד לי [שימושיו] ומצד שני בכל העולם יכירו בזה שאחרת הוא כזוטו של ים
ולמצב כזה אפשר להגיע הכמה אופנים והם דיני התורה כגון ירושה וכמו שהוראת בעלות קונה נכח הנ"ל שייחד את החפץ לשימושיו במעמד כל העולם [לאו דוקא אלא שעשה מעשה המורה על כך] כן כל דיני התורה שמיחדים לי את החפץ [בשעבוד המצב יוצא מורכב יותר מחמת שיש גם בעלות לבעלים וגם למלווה (והגרח"י ביאר העניין)]
איני יודע דעת הגרח"י בזה אך זהו כמדומני הפשט הפשוט בנושא.

 

[אורח]

וכל זה הוא דבר תמוה בעיקרו, דהרי זה בא מהנחתו המוקדמת של הרב, שדיני הממון והנהגותיהן, ומקום היותם [כבבעלות מאן דהו] מתהווים בגלל שדיני התורה מתבססים ברובם על הבנת דיני התורה כהוראות ניהוג להאדם * [כיצד לנהוג בה'חפצא דאיסורא' וכו' וכו'].

ודבר זה הוא טעות בעיקרו, שהרי ענין התורה הוא להורות לנו על ה'הסתכלות' הנכונה על העולם כפי איך שהוא נכון וראוי להיעמד [דהא 'אסתכל באורייתא וברא עלמא'] ולכן כאשר התורה מחדשת את 'משפט הירושה' אין כאן איזה הוראה גבוהה הבאה ממקור אלוקי וכו' וכו' המסתיימת בניהוג האדם כרצון קונו, אלא התורה מבהירה לנו שהמציאות הנכונה למצב הממון היא שכאשר האדם מת אז מצד ה'בעלות' הממון עומד ליורשיו [ולכן גם יועיל לומר ש'לא יירשני בני' דזהו בא מתורת הבעלות] וכן הוא נמי לגבי משפט הפרעון, שהתורה לא מורה שיש 'רק' מצוה שהאדם יפרע את החוב [רב פפא הנודע בכתובות ובערכין] אלא שזה גופא בעלות המלוה, וכשלוקח – את שלו הוא לוקח, שהרי אין כאן איזה הטלה מחודשת של התורה, אלא הוראה לניהוג במציאות כפי איך שהיא עומדת במצבה ה'נכון', וכן הלאה בכל שאר הפרשיות.
* טענתו המרכזית של הגרח"י שרייבר היא שה'דין' יוצר ומעמיד את ה'חפצא דאיסורא' או את ה'בעלות', זוהי דעתו גבי כלל משפטי התורה [בית היין עמ' קיג ובכתביו בכורות אות ל' באורך] ובאיסורים [מעיין גנים עמ' 102] דיני והכרעות הספיקות [מעיין גנים סי ט' אות ב'] ובממונות [ריש פ' מי שהיה נשוי] כמו שהובא כאן, ובפשטות, דבריו חסרי הגיון, ואני הקטן מעולם לא הבנתי דבריו - באיזה שכל נוכל להבין שיש תוכן בדבר בעצמו - על ידי גזרות חיצונות שהוטלו עליו, ואכמ"ל בענין רחב זה.

לחץ כדי לכווץ...

ניכר ממילותיך שלמדת חזק בינה להשכיל,
וכידוע שבעל הספר כדי להעמיד צד שני הקצין רבות את דברי הרב שרייבר כידוע, [גם לו עצמו]
ויצא ספר דברי הרב להשיב על תמיהות אלו, והרבה מהתמיהות זה חוסר הבנה בלשונו הזהב של הרב שרייבר
ובאמת אחר הכל יש ויכוח אבל לא קיצוני מאוד

 

[חפץ בחיים]

ודבר זה הוא טעות בעיקרו, שהרי ענין התורה הוא להורות לנו על ה'הסתכלות' הנכונה על העולם

לחץ כדי לכווץ...

בכל חפץ שלי פירושו של דבר שדינו של החפץ לעמוד לי

לחץ כדי לכווץ...

בעצם לפי דבריו, 'שלו' אינו דבר ממשי או חפץ, אלא זכות משפטית

לחץ כדי לכווץ...

אנסה לפשט לפי דעתי, ולפי הדרך שהבנתי הדברים מהרב שליט"א למען החברים היקרים
ידועים דברי ר"י על הרכבת כל ממון מב' חלקים, שלו וברשותו. ועניין חילוקם הוא מה שהממון מתייחס אל האדם בב' פרמטרים האחד הוא מצד מה שראוי לו הממון צד הדין והב' הוא מה שראוי לו מצד המציאות. ופעמים שדין השלו היינו מה שראוי לו מצד המציאות עומד לבדו ופעמים שהחלק השני קים לבדו והנפקותות בזה באו בגמ' בארוכה.
וכיון שכן נמצא דישנם אופנים רבים שהממון שייך לאדם אע"פ שאינו ברשותו וכגון ירושות מתנות עניים וכדו' שעניינם הוא מה שקבעה התורה על די חוקיה שהממון ראוי לאותו אדם ואע"פ שאחר מחזיק באותו הממון ואע"פ שעדיין לא התקבל הממון אצל הראוי לו מכל מקום תורת שלו חלה בו כיון שהממון ראוי לו מצד הדין, אם כי לא חלה בו תורת ברשותו.
ומעתה נבוא לדון במי שמסרב לקיים דין התורה ליתן ממן לרעהו, דמחד גיסא לא קנה אותו שראוי לקבל את הממון ומאידך גיסא חשיב הממון כשלו מצד מה שהדין מחייב לו אותו.
אין בכונת הרב לומר שדין התורה מעורב בחוקי המציאות אלא שבכלל חוקי המציאות עצמם קיים מקום לדינים חיצוניים לחול כיון שכך היא דרך החוק והבעלות להתחשב בדין הראוי ובאופן המוחזק.
אקווה שהועלתי

 

[איש האשכולות]

תורת שלו

לחץ כדי לכווץ...

ספרי הגרח"י שרייבר שליט"א

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[איש האשכולות]

הגרח"י שרייבר - סגנון הלימוד (מפוצל)

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il