בהעלותך זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם (1 צופה)

[מאן דהו]

צריך להבין את דור המדבר, הרי חכמינו ז"ל אומרים עליהם כי היו דור דעה, וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, כולם הגיעו לנבואה, ופתאום הם בוכים שחסרה להם חתיכת בצל או חתיכת אבטיח או שומים? אם כן רואים מזה דבר מפליא שאנשים שהגיעו כבר למדרגה הגבוהה ביותר, יכולים לשכוח את הכל ולהתגעגע לחתיכת בצל. לומדים מזה יסוד גדול, כי אשרי אדם מפחד תמיד, שאפילו שכבר הגיע למדרגה הגבוהה ביותר, צריך האדם לפחד שלא ייפול למדרגה השפלה ביותר.

הגאון ר' משה רוזנשטיין זצ"ל [משגיח בישיבת לומז'ה], אמר על דור המדבר, איך ירדו כל כך פלאים, אחרי שכבר הגיעו למדרגת נבואה, הלא לא מצינו על נביאים אחרים שיתגעגעו אחרי דברים קטני ערך? אלא כל הנביאים הגיעו לנבואה על ידי עמל ויגיעה, לכן נשארו במדרגתם כל ימי חייהם, אבל דור המדבר לא הגיעו למדרגת נבואה על ידי עמל ויגיעה, אלא הקב"ה נתן להם מתנה כי רצה להכשירם לקבלת התורה, אבל לא נשתנה הפנימיות שלהם, לכן תיכף שסרה הנבואה מהם היו כאנשים פשוטים וחטאו.

 

[מאן דהו]

"זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם אתִ הקֻשִאים וֵּאת הֲאַבִטִחים... וְּעַתָה נַפְּשֵנּו יְּבֵשָה אֵין כֹל בִלְּתִי אֶל הַמָן עֵינֵינּו"
בני ישראל מתגעגעים לטעם הנפלא של דגים אבטיחים קישואים... מובא במדרש פליאה לכאורה חסר כל הבנה, וכך נאמר: זָכַרְנּו אֶת הַדָגָה - מכאן שמדליקים נרות שבת". מה הקשר?
על כך עונה החיד"א בספרו "דבש לפי (מערכה נ '( בשם הרב אלעזר די אבילא זצ"ל באופן נפלא. יש לתמוה מדוע הם מבקשים דגים. הרי נאמר על המן שלא היה לו טעם משלו אלא כל מה שאדם חשב - היה במן. מישהו רצה להרגיש טעם גלידת וניל? חשב על גלידת וניל והרגיש את זה באכילת המן וכו'. אז למה להם דגים? שיחשבו על דגים וירגישו טעם דגים? אלא כלל הוא שאין לאדם הנאה ממשהו שהוא לא רואה. מי שאוכל בחושך מוחלט אין לו טעם באוכל כמו מי שרואה את מה שאוכל. מאכל חסר צבע - אין בו טעם. את הדברים הפשוטים הללו יודע כל יצרן מזון. צבע מאכל עושה את העבודה. מיקרוגל שיוצא ממנו מאכל מבושל חסר צבע - זה לא טעים. צריך גם השחמה. מחשבה על דגים בלי לראות את המאכל זה בכלל לא אותו טעם.
עונג שבת אלו מאכלים טובים לכבוד שבת. אדם שיושב בחושך לא נהנה מהאוכל. בסעודת שבת חייב להיות אור ולכן תקנו חז"ל הדלקת נרות שבת שיהיה אור בבית. מה המקור לחשיבות האור גם באכילה? התלונה של בני ישראל שאין להם טעם במן והם רוצים דגים. זה שנאמר במדרש זָכַרְנּו אֶת הַדָגָה - מכאן שמדליקים נרות שבת.

 

[מאן דהו]

מעשה ברבינו משולם שהיה רופאו של המלך, שאלו המלך פעם: נראה שאבותיך היו כפויי טובה ולא מצא חן בעיניהם הטובה אשר נתן להם הקב"ה. שהרי היה להם מן שהוריד להם הקב"ה מן השמים שהיה בו טעם מעדני מלכים כידוע לכל העולם, אם כן למה התלוננו וביקשו קישואים ושומים שהם מאכלי הפחותים?
ענה רבי משולם: אדוני המלך, למחר אשיב לך תשובה. הלך רבי משולם אצל השר שהיה ממונה על מאכלי המלך ואמר לו: יודע אני שהמלך רגיל לאכול אחרי סעודתו שום קטן. מעכשיו אל תוסיף לתת לו עוד שום, כי אני רופאו ויודע שהדבר מזיק לו, וכן עשה אותו, שר ולמחרת לא הביא לשולחן שומים. כשראה המלך לאחר סעודתו שלא הביאו לפניו שומים כפי הרגלו, כעס ואמר: מדוע לא הבאתם לי שום? השיב לו השר שזה נעשה בפקודת רופא המלך. שאל המלך את רבי משולם: למה פקדת על השר שלא להביא שום? ענה רבי משולם ואמר: ישמעו אוזנך מה שפיך מדבר, שהרי פעם אחת לא הביאו לך שום ומיד כעסת, ואילו בני ישראל היו רגילים לאכול במצרים מאכלים אלה זמן מרובה כל כך, והנה היו במדבר ארבעים שנה והיו אוכלים רק מן בלי לטעום שום קטן, ולכן התלוננו.
אמר לו המלך יפה דיברת, דברך אמת ותורתכם אמת.

 

[גרינפלד]

עי' לקח טוב בשם הסבא מסלבודקא, ועי' באורות החת"ס (שמות רי"א), וכמדומה שכן הוא בברית מנוחה, שרצו לעבוד את הקב"ה דרך אכילה.