סוכות, שמחת תורה ושמיני עצרת חג הסוכות אצל הרב שטיינמן זצ"ל (1 צופה)

[אחד יחיד]

"ביתר שאת ניתן היה לראות את השמחה על פניו בחג הסוכות, ממש במשך כל החג מבואו ועד צאתו, מרוב חביבות המצוה היה שמח שמחה גדולה, הן בישיבה בסוכה והן במצוות לולב ובקיום הנענועים.

"ככלל, רוב ימי החג היה מרן זצ"ל מקפיד לשבת כמה שיותר בסוכה, ולא רק לעצמו זיכה במצווה רבה זו, אלא גם היה מזרז ומעודד את כל באי ביתו ושומעי לקחו שיכנסו וישבו בסוכה, כי בכל רגע ורגע מקיימים בזה מצוות עשה מדאורייתא, וצריכים להיות שוטה מופלג כדי לוותר על ההזדמנות הנפלאה הזאת לזכות במצווה כה גדולה וחשובה מעצם הישיבה בצילא דמהימנותא.

"והיה רבינו יוצא מהסוכה רק לצורך גדול כמו לתפילה בבית הכנסת, להשתתפות בשמחת בית השואבה, ולהשתתפות באירוע שמחת החג של 'עזר מציון' שהיו עושים לשמח חולים ונדכאים, ומרן היה מגיע להשתתף כדי לשמח אותם, אבל אם לא היה לו צורך גדול ממש לצאת מהסוכה, לא היה זז ממנה ונשאר בה בחביבות גדולה למצוה ובשמחה גדולה ממש בכל ימי החג וחול המועד.

"עד כמה היתה הישיבה בסוכה חביבה עליו, נוכל ללמוד מכך שאף שדרכו היתה להתפלל בליל שמחת תורה בקרב בני ישיבתו 'גאון יעקב', לא אבה לנסוע לישיבה ברכב בערב שמחת תורה, כי לא רצה להפסיד את ישיבת הסוכה, ולכן היה מחשב כמה זמן הליכה נדרש כדי להגיע לישיבה, והיה יוצא מביתו בדיוק כפי הזמן הזה לפני שעת תפילת ערבית בהיכל הישיבה.

"כשהזקין וההליכה קשתה עליו ניסו לשכנע אותו שבכל זאת ייפרד מהסוכה קצת לפני זמן הדלקת נרות וייקחו אותו לישיבה ברכב כדי לחסוך ממנו את ההליכה המייגעת, אבל הוא בשום אופן לא הסכים לוותר על עוד כמה דקות של ישיבה בסוכה.

"לבסוף הושגה הסכמה שייבנו לו במיוחד סוכה בישיבה, וכך יוכל להגיע ברכב מבעוד יום ולאחר מכן לשבת בסוכה עד שתחשך. להצעה הזאת הסכים מרן, ומדי שנה היה בחור מהישיבה בונה סוכה מיוחדת, ומרן היה מודה לו על כך באופן אישי ומברך אותו מקרב לב. רבינו היה יושב בסוכה מרגע בואו לישיבה, ולא זז ממנה במשך כל בין השמשות עד כארבעים דקות אחרי השקיעה, ורק אז היה יוצא מהסוכה ונכנס לתפילת ערבית בהיכל הישיבה.

"ויש לנו ללמוד מזה, כמה צריך יהודי לנצל כל מצוה שבאה לידו, לקיימה בזריזות ובשמחה, כי השמחה הגדולה ביותר ליהודי היא עבודת הבורא, בכל לבבך ובכל נפשך". (רבי איסר שוב)

 

[אחד יחיד]

"זכורני שבחג הסוכות של שנת תשע"ח, פחות משלושה חודשים לפני הסתלקותו לשמי מרום, כאשר כבר היה תשוש וחלוש עד מאוד, הביע רבינו את רצונו לקיים מצוות סוכה כמו בכל שנה, למרות חולשתו הגדולה ומצבו הרפואי הלא יציב.

"כדי לאפשר למרן לדור בסוכה שבוע שלם, היו צריכים 'להפוך עולמות', עם ציוד מתאים וכל מה שנדרש כדי שיהיה אפשר להעביר אותו לשבוע ימים מחדרו שבתוך הבית אל הסוכה הקטנה.

"הרופא שהיה בא לבקר בתכיפות, לא הבין על מה כל המהומה. הרי סוכות זה רק שבוע אחד, ולמה צריכים לעשות כזה עסק גדול מהעניין ומשקיעים כל כך הרבה כסף ומאמץ כדי שמרן יוכל לקיים את המצווה כהלכתה.

"אמנם, כשהגיע הרופא לבדוק את מרן בימי חול המועד, הוא נכנס לסוכה וראה את הנהרה המיוחדת שהיתה שפוכה על פניו של מרן, התרגש הרופא עד מאוד ואמר, אכן נודע הדבר, כעת אני מבין למה היה שווה כל ההשקעה. כשאני רואה את האושר האינסופי על פני הרב, אני מתחיל להבין מה המשמעות של מצוות סוכה מבחינתו, ואם כך, היא אכן שווה כל הון שבעולם". (רבי איסר שוב)

 

[אחד יחיד]

"חביבות גדולה מאוד היתה אצלו כמובן גם לארבעה מינים", מספר הגרא"ז שוב. "היה משקיע מאוד בבחינת המינים כדי שיהיו מהודרים בתכלית ההידור, והידור גדול היה לו באתרוג. רבינו היה מקפיד שלאתרוג יהיה גידול אחיד, 'כמגדל'. שלא יהיה אתרוג עם צורה של כדור שהנו רחב ופתאום הופך צר, אלא שהוא הולך ונהיה צר בשיפוע אחיד, ממש כמו מגדל.

"באחת השנים הגיע מגדל אתרוגים אחד, והביא למרן אתרוג יפהפה, נקים לחלוטין בלי שום 'בלעטל' וגם נראה כמגדל עם 'עם אף עקום', כלומר שראש של האתרוג נוטה הצידה. מרן לא אבה לקחת את האתרוג הזה. המגדל מצדו אמר למרן שהוא שמע שאומרים בשם המהרי"ל דיסקין שזוהי צורה של יהודי, עם אף עקום, השיב לו מרן: "אבל אתרוג כזה הוא לא היה לוקח".

"בערב חג הסוכות, כשהיה אוגד את הלולב כנהוג, נראתה על פניו קורת רוח נפלאה, וכשהיה מוציא את האתרוג מהקופסה ומתבונן בו, יכלו לראות שהשמחה קורנת ממנו החוצה. חיוך רחב היה ממלא את פיו בשמחה של מצוה.

"לרבינו היה הידור מיוחד, במוצאי שנת שמיטה היה משתדל לקחת דווקא אתרוג מארץ ישראל שנתקיימה בו מצוות השמיטה. עם זאת, באחת השנים של מוצאי שביעית לא הצליחו למצוא למרן אתרוג ראוי ומהודר כראוי, והגאון רבי יחזקאל אברמוב שליט"א, ראש ישיבת 'כתר תורה' שמע על כך, והביא עמו אתרוג מהודר מארה"ב. היה זה אתרוג מזן חזן איש שגדל בקליפורניה.

"דא עקא, זה לא פשוט בכלל להביא לארץ אתרוגים ביבוא אישי בערב חג הסוכות. מקפידים על זה מאוד במעבר המכס, ומונעים בכל תוקף הכנסה של אתרוגים מחו"ל לארץ, שלא בצורה מסודרת על ידי יבואנים גדולים שמקבלים אישורים מיוחדים ממשרד החקלאות וכדו'.

"עם נחיתת המטוס בארץ התקשר הגר"י אברמוב לבית מרן, והודיע שברשותו אתרוג מהודר עד מאוד, אבל צריכים הרבה רחמי שמים שלא ייקחו לו את האתרוג בשדה התעופה.

"שמע רבינו את הדברים והשיב בברכה קצרה וקולעת: "עיניים להם ולא יראו".

עם הגעתו למעבר המכס, נדרש רבי יחזקאל להניח את המזוודה על המסוע של מכונת השיקוף, ובדרך הטבע בכזה מקרה מגלים מיד את תכולת המזוודה.

"וראה זה פלא, בדיוק באותו רגע שהמזוודה שלו נכנסה אל מכונת השיקוף, התחוללה מהומה בצד השני של החדר. היה שם יהודי שהביא איתו כמה אתרוגים מהודרים, וגילו אותם במכונת השיקוף. בעקבות כך דרשו ממנו לפתוח את המזוודה ולמסור לידיהם את האתרוגים, לצורך החרמתם. היהודי החל לצעוק במר נפשו שהוא מסרב לכך בכל תוקף ודרש שיתנו לו לדבר עם הממונה. הזעקות היו כל כך גדולות, שהממונה על בידוק המזוודות הסיר את עיניו מהמסך, ולא בחן את תכולת המזוודה של הרב אברמוב, כשבינתיים המסוע ממשיך את פעולתו, והמזוודה יוצאת מהצד השני מבלי שנבדקה. הרב אברמוב פשוט לקח את המזוודה מעל המסוע והמשיך בדרכו עם האתרוג היקר שאכן שימש באותה שנה כאתרוג של מצווה בידיו הטהורות של ראש הישיבה זצ"ל. אכן, עיניים להם ולא יראו את האתרוג, כי ברגע הנכון הוסט המבט לכיוון אחר". (רבי איסר שוב)

 

[אחד יחיד]

דבר מעניין מאוד מספר הרב שוב: פעם שמע רבינו שבדרך כלל אפשר למצוא ד' מינים מהודרים יותר בירושלים עיר הקודש, והיה מי ששאל את מרן ואמר לו שזה פלא בעיניו כי הרי מאותם שדות ופרדסים שמביאים את ארבעת המינים לירושלים מביאים גם לשאר המקומות, וכיצד זה תהיה הסחורה בירושלים מהודרת יותר מזו שבמקומות אחרים?

"השיב לו מרן, שהגמרא במסכת סוכה, דף מ"א, מביאה ברייתא בזו הלשון: "תניא, רבי אלעזר בר צדוק אומר: כך היה מנהגן של אנשי ירושלים, אדם יוצא מביתו ולולבו בידו, הולך לבית הכנסת לולבו בידו, קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו, וכו' הולך לבקר חולים ולנחם אבלים לולבו בידו". שואלת הגמרא מאי קא משמע לן? מה אנחנו לומדים מהברייתא הזאת? ומתרצת הגמרא "להודיעך כמה היו זריזין במצות".

"אמר לו רבינו, ייתכן שבגלל שאנשי ירושלים היו זריזים כל כך במצוות ובייחוד במצוות לולב וארבעת המינים, כך שהם הותירו רושם בירושלים עיר הקודש, ומכוח זריזותם במצווה זו, עד היום יש בירושלים כח מיוחד של מצוות ד' מינים, והקב"ה מסובב את זה כך שהמינים היותר מהודרים יגיעו דווקא לירושלים עיר הקודש".

והאמת היא שיש בזה לימוד של מוסר השכל עצום לכל אחד ואחד מאתנו, כאלפיים שנה חלפו מאז שאנשי ירושלים היו זריזים כל כך במצוות לולב, ובכל זאת הרושם של זריזותם נשאר למשך אלפיים שנה ועד ימינו אנו קל יותר למצוא בירושלים מינים מהודרים בזכותם. צא וחשוב כמה גדולה ההשפעה של מי שזריז במצוות על בניו ונכדיו! מעבר לכך שהזריזות במצוות היא חינוך נכון שמלמד את הילדים לקיים את המצוות מתוך אהבת ה' ושמחה במצוותיו, יש לה גם כח סגולי שמשפיע לטובה על הילדים והנכדים, שיהיה להם יותר גישמאק ויותר הצלחה בעבודת ה'. (יעקב א. לוסטיגמן)

 

[אחד יחיד]

סיפר הרב משה ניימן שהיה נוהג מידי שנה להביא לרבינו מפאר אתרוגיו את האתרוג הטוב ביותר שביבולו, אומנם לרבינו היה גם כמה אתרוגים נוספים וגם אתרוג תימני ואולי היה אז גם אתרוג מרוקאי כדי לצאת עוד שיטות. אולם האתרוג שר' משה היה מביא לו הוא היה האתרוג העיקרי של מרן.

סיפר ר' משה ששנה אחת על האתרוג היפה ביותר היה בלעטל קטן, אולם מלבד זאת היה אתרוג יפהפה במיוחד מהודר בתכלית ההידור, וכיון שהיה האתרוג הטוב ביותר שלו נתן אותו לרבינו כמידי שנה בשנה.

באותם ימים שכר ר' משה מקום לשווק אתרוגיו ליד כיכר ברטנורא והנה בהיותו שם בשעת הצהרים מודיעים לו שרבינו הגיע אליו מיד ר' משה יצא להקביל פניו, התברר כשחזר מרן מהישיבה קטנה פוניביז בא מרן במיוחד אליו, וכך אמר לו: למעשה שלחו לי אתרוג נוסף מהודר כהאתרוג שנתת לי אבל בלי הבלעטל ובאתי אליך להודיעך זאת כדי שאם תרצה תוכל לקחת את האתרוג חזרה ולמוכרו שהרי אברך אתה, ואתה צריך פרנסה.

אמר ר' משה: ברור שלא הפסדתי את הזכות שאתרוגי יהיה אצל מרן והשארתי את האתרוג אצלו, אבל מעמד זה שבו ראיתי כמה טרח רבינו ובעצמו בא אלי בגילו המופלג והרי יכול היה לשלוח שליח וכן זהירותו הגדולה של רבינו הן בממון והן ברגשות הזולת לא מש מזיכרוני.

 

[אחד יחיד]

סיפר הגאון רבי שרגא שטיינמן שליט"א שרבינו היה נוסע אתו כל בין הזמנים של חודש אב למושב שגרו שם מעולי תימן, והיה רבינו קונה אתרוג תימני מהעץ וסיפר רבינו שבהיותו שם ראה חנות שפתחה היה נמוך מאוד שהיו צריכים להתכופף כדי להיכנס, וא' מבני המושב מוכר שם אתרוג לפי משקל דהיינו שהיה חותך פרוסות מהאתרוג וכך מוכרו ושאל רבינו הרי אי אפשר לאכול אתרוגים כמות שהוא?

והתפלא המוכר ואמר הרי זה מאוד טעים "זייער זיס".

רבינו דיבר ע"ז בקשר לדין שדרך לאוכלו מבושל אם אוכלים אותו חי מברכים עליו שהכל ודן על האתרוג.

(מתוך 'כאיל תערוג' סוכות תשע"ח – ע"פ 'מזקנים אתבונן' על חג הסוכות)

 

[אחד יחיד]

פעם אחת בסוכות, כשעברו מאות אנשים להתברך מרבינו הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, שאל רבינו בחור אחד אם הוא ישן בסוכה, הלה אמר 'כן', והמשיך הלאה עם טור האנשים שעברו לפני רבינו.

התפלא אחד מבני הבית ששמע זאת, מה שונה אותו בחור משאר האנשים? ודלק אחריו, וכשהשיגו שאלו: מדוע אמר לך רבינו כך? האם יש לזה סיבה מיוחדת?

והשיב לו: "אומר לך את האמת, אתמול הגיע ג'וק לסוכה, ואמרתי: "אני עם הסוכה גמרתי"…

(מזקנים אתבונן)