וירא חובת ביקור בעקידת יצחק (1 צופה)

[נהנה מקושיא טובה]

ידוע דברי המשך חכמה שיצחק שאל איה השה לעולה שהרי לא עשו ביקור, וא''א ענה אלקים יראה לו השה לעולה בני והיינו שהוא כבר מבוקר
חוץ ממה שיש לבאר כוונתו האיך באמת הקרבן מבוקר
רציתי לדעת האם יש במפרשים עוד בענין זה, והאם יש צד שאכן היה טעון ביקור

 

[נדיב לב]

ידוע דברי המשך חכמה שיצחק שאל איה השה לעולה שהרי לא עשו ביקור, וא''א ענה אלקים יראה לו השה לעולה בני והיינו שהוא כבר מבוקר
חוץ ממה שיש לבאר כוונתו_האיך באמת הקרבן מבוקר
רציתי לדעת האם יש במפרשים עוד בענין זה, והאם יש צד שאכן היה טעון ביקור

לחץ כדי לכווץ...

שאלותיך המחודדים במגוון האשכולות כ"כ מתוקים, ועל אחת כמה אם גם ההקלדה והצגת הדברים תהיה ברורה ומסודרת בלי אותיות מודבקות וטעויות כתיב, או אז התענוג יהיה כפול ומכופל.

ייתכן ולא כולם (אני לדוגמא) בקיאים בדברי המשך חכמה ולכן כדאי להציע את דבריו.
משך חכמה בראשית פרק כב פסוק ז
(ז) הנה האש והעצים ואיה השה לעולה - פירוש, שקרבן תמיד בעי ביקור (פסחים צ"ו) רק כדי שלא יהיה בו מום. אבל בב"נ לא פסלי מומין רק מחוסר אבר (ע"ז ה') ולא בעי ביקור בהם, אך אברהם יצא מכלל ב"נ, ובבמה אינו טעון עצים ורק תמיד במזבח בעי שני גזרי עצים ואש קדוש ג"כ אינו טעון בבמה (מנחות כ"ב) (וע' זבחים קטז:) וזה ששאל הנה האש והעצים אלמא דין תמיד במזבח ואיה השה לעולה שטעון ביקור ולכן אמר יראה לו השה וכו' פירוש שכבר מבוקר ודו"ק.

נראה בכוונת המשך חכמה שמצטט רק את הקטע הראשון בפסוק, שבא בעיקר לבאר את שאלת יצחק. מדוע נזכר לשאול רק ביום השלישי איה השה וכו', ועל זה משיב מכיון ורק כעת ראה את האש והעצים שזה דין בקרבן תמיד ממילא שאל היכן הקרבן דבעי ביקור. ועל זה השיב אברהם בדרך דחיה "אלהים יראה לו השה לעולה בני" במשמעות שמתפרשת על שני אופנים.

 

[שטייגניסט]

ידוע דברי המשך חכמה שיצחק שאל איה השה לעולה שהרי לא עשו ביקור, וא''א ענה אלקים יראה לו השה לעולה בני והיינו שהוא כבר מבוקר
חוץ ממה שיש לבאר כוונתו האיך באמת הקרבן מבוקר
רציתי לדעת האם יש במפרשים עוד בענין זה, והאם יש צד שאכן היה טעון ביקור

לחץ כדי לכווץ...

עי'
דרשות מהר"ם בנעט דרוש כד
תוכחת מוסר ליום א' דסליחות ע"א לפ"ק
בפסוק [בראשית כב, ז] ויאמר יצחק הנה האש והעצים ואיה השה לעולה, יש לדקדק ממנ"פ אם ידע שרצונו להקריב קרבן הו"ל להקשות כפשטא איה השה לעולה, ואם לא היה יודע אלא שהכיר הדבר מכח האש והעצים מנא לו שיקריב שה דלמא יקריב קרבן אחר והול"ל סתם איה הקרבן או הזבח.
ויובן דאיתא בפסחים דף צ"ו [ע"א], תניא בן בג בג אומר מנין לתמיד שטעון ביקור ד' ימים שנאמר [במדבר כח, ב] תשמרו כו' ולהלן בפסח הוא אומר [שמות יב, ו] והיה לכם למשמרת להקיש כו', ומבואר שם דרק בתמיד טעון ביקור ולא בשאר קרבן, ורק בפסח שיש גז"ש ע"ש, ואיתא ביומא [דף כז ע"א] מנ"ל דטלה בששה שנאמר [ויקרא א, ו] וערכו (אותו) בני אהרן כו' וערכו תרי, בני אהרן תרי, הכהנים תרי, ופריך הגמרא והא האי קרבן בפר כתיב ומנ"ל בטלה, ומשני דכתיב (אשר) על העצים אשר על האש אשר על המזבח, איזהו דבר שנאמר בו עצים ואש ומזבח הוי אומר זה טלה, עיין שם בפי' רש"י, הרי דרק בתמיד בעינן עריכת עצים ונתינת אש ולא בשאר קרבן. לז"א הנה האש והעצים ואיה השה, דבלא זה לא קשה מידי השה ה"א דרצונו להקריב קרבן אחר שא"צ ביקור ויקח שם במקומו מהבא לידו להקריב, אבל הנה האש והעצים, א"כ רצונך להקריב קרבן תמיד הטעון ביקור ד' ימים א"כ איה השה.
אף אנו נאמר הנה האש והעצים, רמז ליום הדין הבא, ע"ד דכתיב [מלאכי ג, יט] הנה (התנור) בוער [כתנור] כו', והעצים רמז ליבשי מצות ע"ד הן אני עץ יבש כו' [ישעי' נו, ג], ואיה השה לעולה, ידוע דברי הקדמונים שצריך להתענות קודם ר"ה ד' ימים, וסמכוהו על הביקור ד' ימים דקרבן, א"כ איה השה לעולה. גם יחזקאל אמר [לו, לז] עוד זאת אדרש לבית ישראל ארבה אותם כצאן אדם כו', אינו מובן למה אקשינהו לצאן קדשים במועדיה, אלא דדחז"ל [ר"ה יח, א] דרשו ה' בהמצאו כו' [ישעי' נה, ו] אלו יו"ד ימים שבין ר"ה ליוה"כ, לכן אמר עוד זאת אדרש להם בזמנו שהוא מר"ה עד יוה"כ, וארבה אותם כצאן אדם, ר"ל אשים פניהם עליהם להרבות ולהיטיב כצאן, אבל תנאי איכא בדבר כצאן קדשים במועדיה היכא דכתיב מועד דבעינן ביקור ד' ימים, כן תהיינה הערים החרבות רמז לערי ישראל שכל השנה כולה סובבים בשווקים וברחובות והעיירות ובתי כנסיות חרבים מאין יושב ואין יוצא ובא, אבל במועדיה יהיו כצאן קדשים, להכין ד' ימים אז ארבה אותם כצאן אדם.

 

[שטייגניסט]

פרדס יוסף שמות פרק יט פסוק יג (פרשת יתרו)
[סב] במשוך היובל. עיין רש"י ורמב"ן דשופר של איל יצחק היה, ובפרדס יוסף וירא [אות קט"ו] הבאתי בהא דאיה השה לעולה דמנא ליה דיהיה לעולה, עיין שם היטב. וי"ל דיצחק שאל הרי בודאי תקריב תמיד וטעון ביקור ארבעה ימים קודם שחיטה, והאש ועצים מוכן ואיה השה שראוי לעולה מיד, הרי על כרחך צריך עוד שיהוי וביקור ארבעה ימים שם ולמה לקחת כבר האש ועצים ומאכלת כמוכן לשחוט, והשיב אברהם כיון שה' אמר לי לילך ולהעלות ולא אמר לי ליקח שה עמי ולבקרו, אלקים יראה לי השה לעולה וכשיראה לי השה יהיה מבוקר בראיית ה', ואין דבר בלתי מוכשר יורד משמים (סנהדרין נ"ט ע"ב) וכשהוא מכין בטח מוכשר כבר:
ואתי שפיר שלא שאל יצחק מיד ביציאתו רק אחר שראה שמכין עצמו לשחוט, וכמו שתיקן אברהם אבינו שחרית כן חשב יצחק שהולך להקריב תמיד של שחר, וכן נתקיים באמת שהכין לו ה' קרבן תמיד. וירא והנה איל ודרשו חז"ל שנברא בבין השמשות (אבות פ"ה מ"ו), והיינו אחר כל מעשה בראשית כמו דאמרו חז"ל נדה (ל"ג ע"ב וס"ז ע"ב) אחר אחר לכולן, ואף על גב דכבש בן שנתו לתמיד ולא איל בן שתים וכל שכן מששת ימי בראשית, מכל מקום זה שנברא בבין השמשות ולא יום ולא לילה ברגע שאין יכול לכוון רק ה' שהוא למעלה מהזמן. וגם י"ל דנברא כמזיקין בלא גוף ורק אז הרכיב ה' לו גוף באופן שהוא כתוך שנתו, וילך אברהם כו' ה' יראה וכמו שנאמר תחלה ה' יראה לי את אשר יאמר היום בהר ה' יראה, שיבוקר דוקא בהר ה' בלשכת הטלאים אבל עכשיו ה' יראה. ועיין בהערות אדמו"ר מגור שליט"א ומה שכתבתי שם(ג), ועיין עוד ביצה (ה ע"ב) ותענית (כ"א ע"ב):

 

[שטייגניסט]

בספר שמע שלמה בראשית פרשת וירא
ואיה השה לעולה [כב, ז]. פירוש רמז לו עם הדין שהקרבן צריך ביקור כדי שלא יהיה בו מום. ובפרק קמא דעבודה זרה [ה ע"ב] אמרו לדידהו דאית להו מחוסר אבר בעי תלת יומי, לדידן דאפילו בדוקין שבעין פסיל בעי תלתין יומין. ואברהם עליו השלום היה מקיים כל התורה, והיה מקריב שה בלי מום כלל. ומצינו בתמיד דבעי ביקור [פסחים צו ע"א]:

 

[נהנה מקושיא טובה]

יש''כ גדול להרב שטייגניסט שליט''א
אבל נפשי בשאלתי האם היה ביקור על יצחק בעצמו שהרי אברהם רצה להקריבו קרבן

 

[עוזי ומגני]

יש''כ גדול להרב שטייגניסט שליט''א
אבל נפשע בשאלתי האם היה ביקור על יצחק בעצמו שהרי אברהם רצה להקריבו קרבן

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי את השאלה,
אם היה בדיר שלך כבש מלא מומים, והקב"ה היה מתגלה אליך, ואומר לך אני רוצה שתקריב לי הכבש הזה, וכי היה אסור לו להקריב בגלל שיש בו מום?
הלא הקב"ה רצה שאברהם יקריב את יצחק בנו יחידו אשר אהב,
ומה יועיל הביקור, אפי' ימצא בו את כל המומים הפוסלים הלא זהו הציווי...
וכמו שלא תשאל איך אברהם הלך להקריב את יצחק, הלא נאסר בתורה להקריב בני אדם, ואינו מן המותר בפיך?!

 

[נהנה מקושיא טובה]

לא הבנתי את השאלה,
אם היה בדיר שלך כבש מלא מומים, והקב"ה היה מתגלה אליך, ואומר לך אני רוצה שתקריב לי הכבש הזה, וכי היה אסור לו להקריב בגלל שיש בו מום?
הלא הקב"ה רצה שאברהם יקריב את יצחק בנו יחידו אשר אהב,
ומה יועיל הביקור, אפי' ימצא בו את כל המומים הפוסלים הלא זהו הציווי...
וכמו שלא תשאל איך אברהם הלך להקריב את יצחק, הלא נאסר בתורה להקריב בני אדם, ואינו מן המותר בפיך?!

לחץ כדי לכווץ...

מצאתי בספר משנת חיים להרב שטיינבערג שליט''א שכותב שהסיבה למה אברהם הקדיש את יצחק מיד כשנצטווה להעלות את יצחק לעולה ולא המתין עד הר המוריה, הוא כיון דיש שיטות שהביקור ד' ימים הוא רק אחר שמקדישו, ולכן הוצרף מיד להקדישו כיון שהיה צריך לעשות ביקור

 

[עוזי ומגני]

מצאתי בספר משנת חיים להרב שטיינבערג שליט''א שכותב שהסיבה למה אברהם הקדיש את יצחק מיד כשנצטווה להעלות את יצחק לעולה ולא המתין עד הר המוריה, הוא כיון דיש שיטות שהביקור ד' ימים הוא רק אחר שמקדישו, ולכן הוצרף מיד להקדישו כיון שהיה צריך לעשות ביקור

לחץ כדי לכווץ...

קשיא.

מה יועיל הביקור, אפי' ימצא בו את כל המומים הפוסלים הלא זהו הציווי...

לחץ כדי לכווץ...

 

[הצעיר שבחבורה]

מצאתי בספר משנת חיים להרב שטיינבערג שליט''א שכותב שהסיבה למה אברהם הקדיש את יצחק מיד כשנצטווה להעלות את יצחק לעולה ולא המתין עד הר המוריה, הוא כיון דיש שיטות שהביקור ד' ימים הוא רק אחר שמקדישו, ולכן הוצרף מיד להקדישו כיון שהיה צריך לעשות ביקור

לחץ כדי לכווץ...

א. לא ידעתי מנא ליה שהקדישו מיד.

ולכאו' כיון דכתיב "וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֲצֵ֣י הָעֹלָ֗ה וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ", ובפסחים (סו סוף עמוד א ותחילת עמוד ב) איתא "אמר מר למחר מי שפסחו טלה תוחב לו בצמרו גדי תוחב לו בין קרניו והא קא עביד עבודה בקדשים כהלל דתניא אמרו עליו על הלל מימיו לא מעל אדם בעולתו אלא מביאה חולין לעזרה ומקדישה וסומך ידו עליה ושוחטה" הרי מבואר שכל שהקדישה אסור לו להניח עליה סכינו וה"ה עצים, וא"כ מיניה מוכח דאברהם נמי לא הקדישו עד שהגיע להר המוריה, כי היכי דבפסח מוקים לה שלא הקדישוהו עד שהגיעו לעזרה וכהלל.
ומצאתי כן במלבי"ם שכתב "ואם מן העצים ששם על שכמו, שמזה מבואר שהוא אינו עולה, דא"כ איך עביד עבודה בקדשים וכמ"ש בפסחים דף ס"ו, והשיב לו שעדיין אין הדבר ברור מי יהיה השה, אם שה אם יצחק, שזה תלוי לפי שיראה אלהים ויבחר, וזה תשובה לשתיהן שלכן לקח אש הדיוט, כי יוכל להיות שהקרבן יהיה שה לא יצחק, וכן לכן שם עליו את העצים שעדיין לא הוקדש לעולה, וכמ"ש בפסחים שם על מה ששאל עמש"ש שתחבו הסכין בצמר הפסחים איך עביד עבודה בקדשים, והשיבו דעביד כהלל שלא הקדישו עד שבאו לעזרה:"
ואמנם לדעת הירושלמי שהובא בתוס' שם, אינו מוכרח שלא הקדישו, אלא דאכתי לא מצינו מקור לזה, וכיון שמדעת הבבלי מוכח שלא הקדישו, א"כ כל זמן שלא נמצא מפורש במקו"א שהקדישו, לכאו' אין לומר כן.
וז"ל התוס' "בירושלמי מפרש בענין אחר דכל עבודה של צורך הקרבן אין בו מעילה ויליף מפרה כי היכי דלא חשיב עבודה מידי דלצרכה לפסלה ה"נ לא חשיב עבודה להתחייב במעילה ומייתי הא דתנן במסכת פרה (פ"ב מ"ג) רכב עליה ותלה בזנבה ועבר בה את הנהר קיפל עליה את המוסרה נתן טליתו עליה פסולה אבל קשרה במוסרה עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק פירס טליתו עליה מפני הזבובים כשירה זה הכלל כל שהוא לצרכה כשירה:"

ב. אף אם נימא שהקדישו מיד, אכתי לא עברו עליו ד' ימים, ומקרא מלא הוא "בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת־עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת־הַמָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק", וצ"ע​

 

[נהנה מקושיא טובה]

עיין שם במשנת חיים שמדייק כן מלשון הסליחות לצום גדליה צויתו קח נא את בנך, ונמצה דמו על קיר, רץ אל הנער והקדישו
ומשמע שמיד מיהר להקדישו בשעה שנצטווה
וכתב שג' ימים הלכו, וזה חוץ מיום הציווי שהרי כתיב וישכם אברהם בבוקר הרי שהציווי היה יום קודם לכן
[ויש לדחות אולי היה בלילה ויל''ב אי יש נבואה בלילה]

 

[הצעיר שבחבורה]

וכתב שג' ימים הלכו, וזה חוץ מיום הציווי שהרי כתיב וישכם אברהם בבוקר הרי שהציווי היה יום קודם לכן
[ויש לדחות אולי היה בלילה ויל''ב אי יש נבואה בלילה]

לחץ כדי לכווץ...

איני בקי בדיני הביקור
אך מקופיא, הרי נלמד מפסח מצרים, ומקחו בעשור, הרי שיש לנו ד' ימים מעת לעת שהרי ניקח בי' ונשחט בי"ד ויש בכללם ה' ימים (י, יא, יב, יג, יד).