ידוע דברי המשך חכמה שיצחק שאל איה השה לעולה שהרי לא עשו ביקור, וא''א ענה אלקים יראה לו השה לעולה בני והיינו שהוא כבר מבוקר
חוץ ממה שיש לבאר כוונתו האיך באמת הקרבן מבוקר
רציתי לדעת האם יש במפרשים עוד בענין זה, והאם יש צד שאכן היה טעון ביקור
עי'
דרשות מהר"ם בנעט דרוש כד
תוכחת מוסר ליום א' דסליחות ע"א לפ"ק
בפסוק [בראשית כב, ז] ויאמר יצחק הנה האש והעצים ואיה השה לעולה, יש לדקדק ממנ"פ אם ידע שרצונו להקריב קרבן הו"ל להקשות כפשטא איה השה לעולה, ואם לא היה יודע אלא שהכיר הדבר מכח האש והעצים מנא לו שיקריב שה דלמא יקריב קרבן אחר והול"ל סתם איה הקרבן או הזבח.
ויובן דאיתא בפסחים דף צ"ו [ע"א], תניא בן בג בג אומר מנין לתמיד שטעון ביקור ד' ימים שנאמר [במדבר כח, ב] תשמרו כו' ולהלן בפסח הוא אומר [שמות יב, ו] והיה לכם למשמרת להקיש כו', ומבואר שם דרק בתמיד טעון ביקור ולא בשאר קרבן, ורק בפסח שיש גז"ש ע"ש, ואיתא ביומא [דף כז ע"א] מנ"ל דטלה בששה שנאמר [ויקרא א, ו] וערכו (אותו) בני אהרן כו' וערכו תרי, בני אהרן תרי, הכהנים תרי, ופריך הגמרא והא האי קרבן בפר כתיב ומנ"ל בטלה, ומשני דכתיב (אשר) על העצים אשר על האש אשר על המזבח, איזהו דבר שנאמר בו עצים ואש ומזבח הוי אומר זה טלה, עיין שם בפי' רש"י, הרי דרק בתמיד בעינן עריכת עצים ונתינת אש ולא בשאר קרבן. לז"א הנה האש והעצים ואיה השה, דבלא זה לא קשה מידי השה ה"א דרצונו להקריב קרבן אחר שא"צ ביקור ויקח שם במקומו מהבא לידו להקריב, אבל הנה האש והעצים, א"כ רצונך להקריב קרבן תמיד הטעון ביקור ד' ימים א"כ איה השה.
אף אנו נאמר הנה האש והעצים, רמז ליום הדין הבא, ע"ד דכתיב [מלאכי ג, יט] הנה (התנור) בוער [כתנור] כו', והעצים רמז ליבשי מצות ע"ד הן אני עץ יבש כו' [ישעי' נו, ג], ואיה השה לעולה,
ידוע דברי הקדמונים שצריך להתענות קודם ר"ה ד' ימים, וסמכוהו על הביקור ד' ימים דקרבן, א"כ איה השה לעולה. גם יחזקאל אמר [לו, לז] עוד זאת אדרש לבית ישראל ארבה אותם כצאן אדם כו', אינו מובן למה אקשינהו לצאן קדשים במועדיה, אלא דדחז"ל [ר"ה יח, א] דרשו ה' בהמצאו כו' [ישעי' נה, ו] אלו יו"ד ימים שבין ר"ה ליוה"כ, לכן אמר עוד זאת אדרש להם בזמנו שהוא מר"ה עד יוה"כ, וארבה אותם כצאן אדם, ר"ל אשים פניהם עליהם להרבות ולהיטיב כצאן, אבל תנאי איכא בדבר כצאן קדשים במועדיה היכא דכתיב מועד דבעינן ביקור ד' ימים, כן תהיינה הערים החרבות רמז לערי ישראל שכל השנה כולה סובבים בשווקים וברחובות והעיירות ובתי כנסיות חרבים מאין יושב ואין יוצא ובא, אבל במועדיה יהיו כצאן קדשים, להכין ד' ימים אז ארבה אותם כצאן אדם.