- הודעות
- 58
- תודות
- 140
- נקודות
- 50
בס"ד
"חובת הזהירות בכתיבה"
מאז בריאת העולם כשהקב"ה נתן לאדם רוח ממללא, הדיבור הוא יקר מאוד, "מילה בסלע אבל שתיקה בתרין"
נדרים חרמות ושבועות וכל כינויים, הרי במילים מתחייבים,
מוות וחיים ביד הלשון.
אין להכביר ב'מילים על המילים'
וניתן לנו לבטא את הדיבור באות הכתובה כתיבה כדיבור, פה ולשון שיניים וחך וגרון, חמשה מוצאות של האל"ף ב' אותיות קדושות.
במשך כל הדורות הדיבור הוא היה הצורה העיקרית להתבטאות, הדיבור היה מלאכה וחכמה גם יחד, היו שידעו ערכה של מילה, והיו כאלה שהפכוה לדמגוגיה זולה, היה מושג של "כיכר העירה" ואם העיר היתה גדולה היה לה רחבה , שם היו מתאספים האנשים ושומעים הנואמים.
אולם דווקא שרצו לשלוח מסר למקום רחוק, כן היו כותבים ושולחים ולא רק על ידי יוני דואר, אלא גם השליח היה מקבל איגרת להביאה כדי להראות את תוקפה על ידי החתימה, או כשהשלטון רצה להעביר לעם היה שולח מישהו מטעם עם איגרת בידו, לקרוא לפני וזה היה כמסר 'ישיר' מהשלטון, למילה הכתובה היתה משמעות, ולכן כשרצו לשלוח למקום רחוק, היו כותבים וחותמים, וכך היו יודעים שאכן זה המשולח מגיע מטעם המשלחים.
אולם הכתיבה היתה נדירה, גם ניירות הפפירוס במצרים, וגם אומנות החריטה על אבן עץ וחמר, היו מלאכה קשה.
וגם הצורה הידועה ואולי הנפוצה לא היתה קלה,הרי היה צריך קודם לשחוט בהמה, ואח"כ להפישט את עורה ולעבדן לקלף, להכין את הדיו היתה מלאכה בפני עצמה, ואז להתקין את הקולומוס, כל זה לא היה דבר פשוט כלל.
אומנותו.
אבל לפני כחמש מאות שנים נפל דבר "המצאת הדפוס" מהפכה של ממש, כתיבת הספרים והפצתם, נהיתה מלאכה פחות מורכבת, הינה כמה אותיות עופרת נאות בצורתן ודיו והאות נדבקת לקלף, אך בל נשכח עיקר הכתיבה היתה עם אותה השיטה הישנה והטובה,
אח"כ הגיעו הניירות לא עוד עורות, אך עוד עדיין היה צריך לטובלם בדיו,
ואז המצאת העט הכדורי הכתיבה נהפכה מאומנות למשהו קצת יותר נחות, ומהכא להתם מכונות הכתיבה, וגם אמצעי יעיל לשכפול ע"י מכונת הסטנסיל, הדפוס השתכלל עוד ועוד ומדפסות דיו בהזרקה כזאת או אחרת, הפכו גם את אומנות הקליגרפיה, לעוד משהו מההיסטוריה.
ואז בום המצאת המחשב.. אמצעים חדשים לכתיבת מילים קמים חדשות לבקרים, כמויות אדירות של טקסטים באים בגלים אדירים על ידי חוות שרתים ומעבדים מתקדמים וכו' לא פלא שכולם מסוחררים, ולקצת שקט משוועים.
המילה הכתובה מתגוללת ונגללת, בכל מקום בעולם הפיזי, ובעולם הוירטואלי, אוי העולם הוירטואלי כל אחד כותב.... וכותב ....וכותב.....
נראה שהמילה הכתובה נהפכה "למילה האחרונה", ואילו הרוח ממללא הדיבור הוא צדדי יותר, קצת שייך לדור אחר.
וממילא ברור שכל אחד ישתמש בו לצרכיו ולא יהסס גם לכתוב מילים בומבסטיות על כל דבר, ממש אומנות הדמגוגיה בכתיבה למען הרבות להג ויגיעה אין סוף.
זהו תוצאה "טבעית" של התהפכות היוצרות, שבה המילה הכתובה יותר קלה מהדיבו,ר וכמו שבדיבור תמיד אנשים הגזימו ודיברו שלא במקום, כך גם קרה לכתיבה
אין כבר את האמרה לא שווה לבזבז על זה דיו או ניר.
אך אנו החרדים לדבר ה' צריכים לשים על לב, ולהשגיח על המילה שתשאר בטהרתה בקדושתה, ולראות ששומרים על ערכה.
התופעה שקנתה שביתה, אשר בה כל אחד שזה עתה התחיל לקנות חכמה, במקום לשבת וללמוד בעמל רב ואח"כ לכתוב ולסכם כדי שיהיה בפיהם, ואם עלה דבר חידוש יכתבוהו לא לשם הפרסום, כי אם לשם הבחינה והדקדוק האם הדבר ראוי הוא להיכתב או שמא להיגנז.
במקום זאת מוציאים את המאמרים ללא עיון מקדים העיקר למלאות את הדוכנים בחנויות הספרים כדי להצטרף להסתופף או יותר נכון להצטופף לקהילת "בעלי המחברים", צריכים אנו להעיר ולהאיר, לאלו הבחורים והאברכים הצעירים שלא כל דבר כותבים, ובוודאי שחושבים כמה פעמים לפני שמדפיסים, ושבעתיים לפני שמפיצים לרבים.
גם צריכים אנו להיזהר ולהישמר מאוד מלהשתמש לדברי חולין, בפסוקים ומאמרי חז"ל הקדושים, למרות שפעמים הדברים מביעים את אשר אנו רוצים, וגם אם הדברים נראים דומים, ואפילו חריפים ומחודדים, עלינו לזכור ולשמור מהיות חלילה מעקמים המיושרים, ומעוותים המתוקנים, ולא ח"ו להשתמש בזה לנגח אחרים, ואפילו סתם כדי לא לחלל את הקודשים.
אבל עיקר הבעיה שצריכה כבר הרמת קול וזעקה, כי בבתי כנסיות ומדרשות קנתה לה 'שביתה' הלוא הם העלונים השבועיים, שבלי משים מכניסים לילדים ולמבוגרים ומי מדבר בכלל על הנשים, דברי הבלים במקרים הטובים, ובמקרים הנוראים מכניסים הם רעלנים ארסיים, עם תכנים כפרניים ואפיקורסיים.
ומה שנהיה היום נפוץ, שבכל שלטי החוצות ובכל גיליון פרסומות שמתגולל ברחובות, ואנשי היח"ץ והשחץ לא נחים והופכים את הפסוקים הקדושים ומאמרי חז"ל כמשחקי מילים האינכם רועדים?
עלינו להתעורר מהחלומות ולקום ולעשות, ולייראות את אנשי העלונים והיחצני"ם, לבקרם חריפות, ולהמטיר עליהם בזלעפות ללא חליפות, אש וגופרית עד יעלה עשן בתמרות, למען לא ידרדרו את בני התורה לתהומות, או יטביעו אותם ביוון מצולות. ויהיה זה לנו זכות להנצל מהצרות, והגזרות התכופות.
"חובת הזהירות בכתיבה"
מאז בריאת העולם כשהקב"ה נתן לאדם רוח ממללא, הדיבור הוא יקר מאוד, "מילה בסלע אבל שתיקה בתרין"
נדרים חרמות ושבועות וכל כינויים, הרי במילים מתחייבים,
מוות וחיים ביד הלשון.
אין להכביר ב'מילים על המילים'
וניתן לנו לבטא את הדיבור באות הכתובה כתיבה כדיבור, פה ולשון שיניים וחך וגרון, חמשה מוצאות של האל"ף ב' אותיות קדושות.
במשך כל הדורות הדיבור הוא היה הצורה העיקרית להתבטאות, הדיבור היה מלאכה וחכמה גם יחד, היו שידעו ערכה של מילה, והיו כאלה שהפכוה לדמגוגיה זולה, היה מושג של "כיכר העירה" ואם העיר היתה גדולה היה לה רחבה , שם היו מתאספים האנשים ושומעים הנואמים.
אולם דווקא שרצו לשלוח מסר למקום רחוק, כן היו כותבים ושולחים ולא רק על ידי יוני דואר, אלא גם השליח היה מקבל איגרת להביאה כדי להראות את תוקפה על ידי החתימה, או כשהשלטון רצה להעביר לעם היה שולח מישהו מטעם עם איגרת בידו, לקרוא לפני וזה היה כמסר 'ישיר' מהשלטון, למילה הכתובה היתה משמעות, ולכן כשרצו לשלוח למקום רחוק, היו כותבים וחותמים, וכך היו יודעים שאכן זה המשולח מגיע מטעם המשלחים.
אולם הכתיבה היתה נדירה, גם ניירות הפפירוס במצרים, וגם אומנות החריטה על אבן עץ וחמר, היו מלאכה קשה.
וגם הצורה הידועה ואולי הנפוצה לא היתה קלה,הרי היה צריך קודם לשחוט בהמה, ואח"כ להפישט את עורה ולעבדן לקלף, להכין את הדיו היתה מלאכה בפני עצמה, ואז להתקין את הקולומוס, כל זה לא היה דבר פשוט כלל.
אומנותו.
אבל לפני כחמש מאות שנים נפל דבר "המצאת הדפוס" מהפכה של ממש, כתיבת הספרים והפצתם, נהיתה מלאכה פחות מורכבת, הינה כמה אותיות עופרת נאות בצורתן ודיו והאות נדבקת לקלף, אך בל נשכח עיקר הכתיבה היתה עם אותה השיטה הישנה והטובה,
אח"כ הגיעו הניירות לא עוד עורות, אך עוד עדיין היה צריך לטובלם בדיו,
ואז המצאת העט הכדורי הכתיבה נהפכה מאומנות למשהו קצת יותר נחות, ומהכא להתם מכונות הכתיבה, וגם אמצעי יעיל לשכפול ע"י מכונת הסטנסיל, הדפוס השתכלל עוד ועוד ומדפסות דיו בהזרקה כזאת או אחרת, הפכו גם את אומנות הקליגרפיה, לעוד משהו מההיסטוריה.
ואז בום המצאת המחשב.. אמצעים חדשים לכתיבת מילים קמים חדשות לבקרים, כמויות אדירות של טקסטים באים בגלים אדירים על ידי חוות שרתים ומעבדים מתקדמים וכו' לא פלא שכולם מסוחררים, ולקצת שקט משוועים.
המילה הכתובה מתגוללת ונגללת, בכל מקום בעולם הפיזי, ובעולם הוירטואלי, אוי העולם הוירטואלי כל אחד כותב.... וכותב ....וכותב.....
נראה שהמילה הכתובה נהפכה "למילה האחרונה", ואילו הרוח ממללא הדיבור הוא צדדי יותר, קצת שייך לדור אחר.
וממילא ברור שכל אחד ישתמש בו לצרכיו ולא יהסס גם לכתוב מילים בומבסטיות על כל דבר, ממש אומנות הדמגוגיה בכתיבה למען הרבות להג ויגיעה אין סוף.
זהו תוצאה "טבעית" של התהפכות היוצרות, שבה המילה הכתובה יותר קלה מהדיבו,ר וכמו שבדיבור תמיד אנשים הגזימו ודיברו שלא במקום, כך גם קרה לכתיבה
אין כבר את האמרה לא שווה לבזבז על זה דיו או ניר.
אך אנו החרדים לדבר ה' צריכים לשים על לב, ולהשגיח על המילה שתשאר בטהרתה בקדושתה, ולראות ששומרים על ערכה.
התופעה שקנתה שביתה, אשר בה כל אחד שזה עתה התחיל לקנות חכמה, במקום לשבת וללמוד בעמל רב ואח"כ לכתוב ולסכם כדי שיהיה בפיהם, ואם עלה דבר חידוש יכתבוהו לא לשם הפרסום, כי אם לשם הבחינה והדקדוק האם הדבר ראוי הוא להיכתב או שמא להיגנז.
במקום זאת מוציאים את המאמרים ללא עיון מקדים העיקר למלאות את הדוכנים בחנויות הספרים כדי להצטרף להסתופף או יותר נכון להצטופף לקהילת "בעלי המחברים", צריכים אנו להעיר ולהאיר, לאלו הבחורים והאברכים הצעירים שלא כל דבר כותבים, ובוודאי שחושבים כמה פעמים לפני שמדפיסים, ושבעתיים לפני שמפיצים לרבים.
גם צריכים אנו להיזהר ולהישמר מאוד מלהשתמש לדברי חולין, בפסוקים ומאמרי חז"ל הקדושים, למרות שפעמים הדברים מביעים את אשר אנו רוצים, וגם אם הדברים נראים דומים, ואפילו חריפים ומחודדים, עלינו לזכור ולשמור מהיות חלילה מעקמים המיושרים, ומעוותים המתוקנים, ולא ח"ו להשתמש בזה לנגח אחרים, ואפילו סתם כדי לא לחלל את הקודשים.
אבל עיקר הבעיה שצריכה כבר הרמת קול וזעקה, כי בבתי כנסיות ומדרשות קנתה לה 'שביתה' הלוא הם העלונים השבועיים, שבלי משים מכניסים לילדים ולמבוגרים ומי מדבר בכלל על הנשים, דברי הבלים במקרים הטובים, ובמקרים הנוראים מכניסים הם רעלנים ארסיים, עם תכנים כפרניים ואפיקורסיים.
ומה שנהיה היום נפוץ, שבכל שלטי החוצות ובכל גיליון פרסומות שמתגולל ברחובות, ואנשי היח"ץ והשחץ לא נחים והופכים את הפסוקים הקדושים ומאמרי חז"ל כמשחקי מילים האינכם רועדים?
עלינו להתעורר מהחלומות ולקום ולעשות, ולייראות את אנשי העלונים והיחצני"ם, לבקרם חריפות, ולהמטיר עליהם בזלעפות ללא חליפות, אש וגופרית עד יעלה עשן בתמרות, למען לא ידרדרו את בני התורה לתהומות, או יטביעו אותם ביוון מצולות. ויהיה זה לנו זכות להנצל מהצרות, והגזרות התכופות.