• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה
דיונים, שאלות ובירורים בהלכה שאינם משתייכים לאחת הקטגוריות הספציפיות בפורום
יפה מאוד שבני תורה מדקדקים במצוות ומחמירים על עצמם וחלק ממה שהביא @חכמתא זה דברים שמעיקר הדין ותלוים במחלוקת הפוסקים וזה לא חומרא חומרא זה דבר שמעיקר הדין מותר ויש שמחמירים
וברצוני להוסיף ששמעתי שסיפרו על הגאון הרב רפאל שמואלביץ זצוק"ל שאמר שהחומרא שלו זה להחמיר בביטול תורה וידוע שחומרות צריך לקחת בפרופורציה ואם זה בא על חשבון בין אדם לחבירו אז זה לא שוה.
 

נבקש להקפיד להביא כאן רק חומרות שעולות על הכללים כפי שהובאו בהודעת הפתיחה
חומרות חדשות / לא ידועות, או כאלו שלא התקבלו דיין בציבור הרחב
בנוסף, להקפיד לציין לכל חומרא נימוק מפורט, רצוי בצירוף מקורות מוסמכים.
אין לציין חומרות ידועות או התלויות במחלוקות ידועות
 
[א] כתב המשנ"ב (סי' תרמ ס"ק כז) שגם בסוכה קטנה יקפיד שבזמן השינה השולחן יהיה בסוכה, מדין גזירת שמא ימשך.
ורובא דעלמא אין חוששים לזה כלל.
 
1. שלא להניח בשבת תבנית מתכת הפוכה על הפלטה, משום חימום המתכת.
לענ"ד מי שלא מחמיר לא הפסיד.
6. שלא לשתות רביעית מים אלא אם הוא בטוח שהוא צמא לכל השיעור, כדי שלא להיכנס לספק ברכה אחרונה.
הרב שטיינמן למשל היה מקפיד לפטור בכפית סוכר.
14. להפריד גם בתוך פח האשפה בין שיירי בשר לשיירי חלב.
38. לקדש ולהבדיל על יין ממש ולא על מיץ ענבים, למעט מי שקשה לו לשתות יין.
יין אדום לכתחילה (יין לבן פסול לחלק מהראשונים אף בדיעבד)
44. להימנע מקריאת ספרי סיפורים וחול שאין בהם תועלת ממשית.
מר לא מרפרף מידי פעם בפורום אספקלריה? ויש לישב.., :)
60. שלא לעטוף את ארבעת המינים במגבת רטובה למשך מעת לעת, מחשש כבוש.
64. שלא להשתמש בפסח בספרי קודש שהיו מונחים במשך השנה על שולחן האוכל בלי לנקותם דף אחר דף.
69. שלא לעבור כנגד אדם האומר פסוק ראשון של קריאת שמע.
בתנאי שאינו מכסה פניו בטלית כמבואר בביה"ל.
90. להקפיד שסעודת חול לא תהיה חשובה ומפוארת כסעודת שבת.
123. שעשרה אנשים שלא שמעו קריאת התורה לא יתאספו למניין מיוחד כדי להשלים את הקריאה.
בסידור צלותא דאברהם (בענין קריאת התורה) כתב וז"ל: "הוראה למעשה מהגאון הצדיק ר' חיים מבריסק, כשהייתי עמו בועד לא היה לנו ביום ב' בשחרית להתפלל בציבור, ולמנחה היה לנו מנין, וצוה להוציא ספר תורה ולקרות בו קודם מנחה" ע"כ.
וזכורני, בספר הרב מבריסק (מלר) מביא שאחד הרבנים העיר בזה להגר"ח.
131. שלא לצלם את נרות החנוכה בשעת דליקתם, מחשש שימוש באור הנרות וביזוי המצווה.
 
עברתי על הספר איה שוקל, העוסק בדרכי הנהגתו והוראותיו של הגר״ש דבליצקי זצ״ל, וליקטתי מתוכו כמה חומרות והנהגות שאינן ידועות כל כך ועשויות להתאים לאשכול. לצד כל אחת צוין מראה המקום המדויק בספר.
  1. להקפיד להיות ער בנקודת חצות הלילה, ולומר אז תיקון חצות; ואם אינו יכול להישאר ער עד הבוקר, יש מקום לישון לאחר מכן ולהשכים קודם עלות השחר.
    מקור: איה שוקל, עמ׳ כז–כט.
  2. להקפיד להתעורר קודם עלות השחר, משום לשון השולחן ערוך: "שיהא הוא מעורר השחר”. הנהגה זו עדיפה אפילו על היקיצה בנקודת חצות, מאחר שהיא מפורשת בשולחן ערוך.
    מקור: שם, עמ׳ כט.
  3. להתפלל שחרית כוותיקין בקביעות, ואף בשבת וביום טוב.
    מקור: שם, עמ׳ כט–ל; קנא.
  4. לטבול במקווה בכל יום, ובלבד שהדבר נעשה בזריזות ואינו גורם לביטול תורה או להפסד תפילה בציבור.
    מקור: שם, עמ׳ לא.
  5. לצאת מן הבית כשהוא עטוף בטלית ומעוטר בתפילין. עם זאת, אין לעשות כן אם הדבר יביא להפסד מעלת עשרה ראשונים או לשימוש באדם אחר לצורך נשיאת החפצים.
    מקור: שם, עמ׳ מ–מב.
  6. להימנע משיחת חולין בשעה שהתפילין עליו. לעתים חומרה זו עצמה עלולה להביא לידי קולא, אם בשל כך האדם מסיר את תפיליו מוקדם מן הראוי.
    מקור: שם, עמ׳ מג.
  7. להקדים צדקה גם לתפילת ערבית, ולא רק לשחרית ולמנחה.
    מקור: שם, עמ׳ סב.
  8. להקפיד לקרוא קריאת שמע של ערבית בזמנה, גם באופן שקריאת שמע נאמרת לפני תפילת שמונה עשרה.
    מקור: שם, עמ׳ סג.
  9. שלא להניח מתפלל המאריך בתפילתו לבדו בבית הכנסת, משום מידת דרך ארץ.
    מקור: שם, עמ׳ סה.
  10. להחמיר כשיטת רבנו תם גם באיסורים מדרבנן
 

קבצים מצורפים

  1. להקפיד להיות ער בעלות השחר, אף אם אינו יכול להיות ער בנקודת חצות; משום שההשכמה קודם עלות השחר מפורשת בשו״ע, ואילו הקימה בחצות היא בעיקר הנהגה על פי הקבלה.
    מקור: איה שוקל, עמ׳ כט.
  2. המתפלל כוותיקין בכל יום יקפיד בכך גם בשבת וביום טוב. כך נהגו בירושלים הקדומה, וכן נהגו הגר״ד בהר״ן, הגרי״צ הלוי והחזון איש.
    מקור: שם, עמ׳ קנא.
  3. הטובל בכל יום במקווה רשאי להמשיך במנהגו גם כאשר זמן הטבילה בא על חשבון זמן לימוד מועט, ובלבד שהוא זריז ואינו מבזבז על כך זמן רב.
    מקור: שם, עמ׳ לא.
  4. להקפיד שלא להזכיר את שם ה׳ בכוונות קבליות אם הדבר גורם לכך שאינו מכוון בפירוש הפשוט של המילים.
    מקור: שם, עמ׳ לז–לט.
  5. היוצא מביתו עטוף בטלית ומעוטר בתפילין יקפיד שלא להפסיד מחמת כך את מעלת עשרה ראשונים בבית הכנסת.
    מקור: שם, עמ׳ מ–מב.
  6. המחמיר שלא לדבר שיחת חולין כשהוא עטור בתפילין, ייזהר שלא תבוא חומרתו לידי קולא, כגון שיימנע בשל כך מלהשיב לאדם הזקוק לתשובה או לעצה.
    מקור: שם, עמ׳ מג.
  7. כאשר אפשר לקנות תפילין כשרות ומהודרות במחיר סביר, עדיף לקנות תפילין כאלה ולתת את הפרש המחיר לקניית תפילין לילד יתום או בן עניים, מאשר לשלם סכום גדול בעבור יופי הכתב בלבד.
    מקור: שם, עמ׳ מד.
  8. להקפיד על נתינת צדקה קודם גם לתפילת ערבית, ולא רק קודם שחרית ומנחה.
    מקור: שם, עמ׳ סב.
  9. אין להשאיר בבית הכנסת מתפלל המאריך בתפילתו לבדו; יש להמתין לו משום דרך ארץ ושמירתו.
    מקור: שם, עמ׳ סה.
  10. הנוהג להחמיר בשיטת רבנו תם בצאת הכוכבים, נכון שיחמיר כן גם בעניינים דרבנן, ולא יאמץ את השיטה רק במקום הנוח לו.
    מקור: שם, עמ׳ עב.
 
  1. בהדלקת נרות יום טוב, ראוי לכבות תחילה את תאורת החשמל, כדי שהדלקת הנרות תהיה ניכרת ונעשית לצורך האור.
    מקור: שם, עמ׳ עב.
  2. יש מקום להחמיר שלא לקרוא את פרשת הנשיאים בחודש ניסן מתוך ספר תורה, מפני החששות הכרוכים בהוצאת ספר תורה לקריאה שלא נתקנה כחובה.
    מקור: שם, עמ׳ עג.
  3. בליל הסדר יש להיזהר שהחיפוש אחר מצות שלמות לא יביא לידי איסור בורר.
    מקור: שם, עמ׳ עח.
  4. בליל הסדר אין להאריך בהידורים ובהנהגות שונות באופן שעלול לגרום לכעס, הלבנת פנים או פגיעה בבני הבית.
    מקור: שם, עמ׳ עט.
  5. הנוהג מנהגי אבלות של ספירת העומר כבר בחול המועד פסח, ייזהר שלא לפגוע בשל כך במצוות שמחת יום טוב.
    מקור: שם, עמ׳ פא.
  6. הרוצה להדר בטבילה במים חיים בערב ראש השנה, יקפיד שלא לעשות זאת על חשבון חובותיו כלפי בני ביתו.
    מקור: שם, עמ׳ פה.
  7. להימנע מהכנסת גוי לסוכה; אולם אין לצאת בשל כך מן הסוכה ולבטל מעצמו את מצוות הישיבה בה.
    מקור: שם, עמ׳ פז.
  8. להימנע ככל האפשר משיחת חולין בסוכה, אך לא לצאת מן הסוכה כדי לשוחח בחוץ, שהרי בכך מפסיד את עצם מצוות הישיבה בסוכה.
    מקור: שם, עמ׳ פז.
  9. גם המחמיר שלא לשוחח שיחת חולין בסוכה חייב להיזהר שהנהגתו לא תפגע בשמחת אשתו ובני ביתו בחג.
    מקור: שם, עמ׳ פח.
  10. להימנע משהייה בסוכה בלא ברכת „לישב בסוכה”, במקום שבו קיימת אפשרות להתחייב בברכה.
    מקור: שם, עמ׳ פט.
 
  1. ראוי ליטול את ארבעת המינים בתוך הסוכה; אולם אין להפסיד בשל כך תפילה בציבור או תפילה בבית הכנסת.
    מקור: שם, עמ׳ צ.
  2. יש שנהגו להסיר מעליהם בהושענא רבה את כיס הכסף, אולם אין להימנע בשל כך מנתינת צדקה בשעת התפילה.
    מקור: שם, עמ׳ צב.
  3. בקידוש לבנה יש להעדיף אמירה כשהאדם אינו מעונה והוא נועל מנעלים, אף אם משום כך לא יאמרנה מיד ברוב עם.
    מקור: שם, עמ׳ צז.
  4. במגילת אסתר יש מקום להעדיף מגילה הכתובה עם עמוד, אף אם הכתב בה נאה פחות, על פני מגילה נאה יותר שאין בה עמוד.
    מקור: שם, עמ׳ קא.
  5. בראש השנה שחל בשבת יש שנזהרים מתשמיש המיטה, אך יש לדון מול חיוב עונת תלמידי חכמים וטהרת הגוף לתפילה.
    מקור: שם, עמ׳ קה.
  6. אין לומר סליחות קודם חצות הלילה; ואם הברירה היא לומר קודם חצות או לבטל את אמירתן, יש מקום להעדיף את ביטול הסליחות.
    מקור: שם, עמ׳ קח.
  7. מי שממתין בליל סוכות לצאת הכוכבים של רבנו תם, ייזהר שלא לגרום בכך צער לבני הבית, לאורחים רעבים או לביטול שמחת יום טוב. במקרה הצורך יאכל קודם, ובהגיע זמן רבנו תם יאכל כזית נוסף לשם מצווה.
    מקור: שם, עמ׳ קיג.
  8. ראוי למעט בטיולים בחול המועד סוכות כדי שלא להפקיע את עצמו ממצוות סוכה, אף שמעיקר הדין הולכי דרכים פטורים מן הסוכה.
    מקור: שם, עמ׳ קיד.
  9. באמירת „בריך שמיה” יש שנהגו להתחיל בעוד ספר התורה בארון ולסיים בשעת הוצאתו, כדי לצאת ידי שתי הדעות; אולם אין להטריח בשל כך אדם זקן או חלש המחזיק ספר תורה כבד.
    מקור: שם, עמ׳ קכו.
  10. לכתחילה יש שלא לחלק את שבע הברכות לשישה אנשים, אלא לתת את הברכות הסמוכות זו לזו לאותו מברך. בשעת הצורך, ובפרט משום כבוד הבריות, אפשר להקל ולחלקן.
    מקור: שם, עמ׳ קכז.
 
  1. המדקדקים נזהרים שלא לערות בשבת מים רותחים מכלי ראשון לתוך כוס שנותרו בה טיפות מים קרים. החזון איש הציע לשטוף את הכוס במים שכבר נתבשלו, אף שאמר שקשה להנהיג זאת.
    מקור: שם, עמ׳ קנא.
  2. אם נמצא פסול בספר תורה באמצע קריאת התורה בשבת, יש שהחמירו להתחיל מחדש מניין של שבעה קרואים; אולם בבית מדרשו של החזון איש לא נהגו כן, ונראה שאין צורך להחמיר בכך לאחר שכבר עלו שני קרואים.
    מקור: שם, עמ׳ קנב.
  3. קמחים הנמכרים בשוק, כאשר החיטים עוברות רחיצה במים, נחשבים לפחות ספק חמץ, ולכן אין להשהותם בפסח. הדברים הובאו גם בשם החזון איש.
    מקור: שם, עמ׳ קנד.
  4. יש שהחזיקו מערכת שיניים תותבות נפרדת לבשר, לחלב ולפסח. עם זאת, החזון איש אמר שאין צורך להחמיר בהפרדה בין בשר לחלב, משום שהמאכל אינו מגיע לפה בחום שהיד סולדת בו.
    מקור: שם, עמ׳ קסג.
  5. בספר תורה קטן יש שהחמירו להקפיד על מלוא שיעורי הגיליונות שנאמרו בספר תורה בגודל הרגיל, וכך ראה המחבר בספר התורה של החזון איש; אולם מנהג הסופרים להקטין את הגיליונות לפי יחס גודל הספר.
    מקור: שם, עמ׳ קסד.
  6. אין צורך להחמיר בדיני גילוי במאכל או משקה שהונח בתוך מקרר סגור. כך השיב החזון איש.
    מקור: שם, עמ׳ קסד.
  7. יש שדנו אם אב רשאי לאכול קודם מילת בנו מחשש שמא ישכח לקיים את המצווה; החזון איש הורה שמותר, משום שאין לחשוש שאב ישכח למול את בנו.
    מקור: שם, עמ׳ קסה.
  8. יש שנהגו לעשר שמן המיוצר משומשום שנקנה מגויים, אף שהמנהג הרווח בארץ ישראל היה שלא לעשרו. כך הורה החזון איש למעשה.
    מקור: שם, עמ׳ קסו.
  9. בביקור חולים יש להקפיד שלא לשבת במקום הגבוה ממיטת החולה. החזון איש עמד ליד מיטתו בבית החולים ולא התיישב.
    מקור: שם, עמ׳ קסז.
  10. תלמיד חכם או בן ישיבה לא ילך ברחוב בסנדלים ללא גרביים, ואף אדם אחר הנוהג כך לא ראוי שיעבור לפני התיבה או ייכנס כך לבית הכנסת. בתוך הבית אפשר להקל.
    מקור: שם, עמ׳ קעא.

 
מתוך הקובץ חומרי חיים – פורים ליקטתי וריכזתי את החומרות וההידורים המובאים בענייני סעודת פורים, משלוח מנות ומתנות לאביונים. הדברים מובאים לעיון ולדיון בלבד, ולא כהוראה למעשה.

סעודת פורים
  1. לערוך סעודה אחת בשעות הבוקר, קודם סוף ארבע שעות, כדי לחשוש לדעת השל״ה שהמשובח הוא לעשות את סעודת הפורים בשחרית; ולאחר מנחה לערוך סעודה נוספת.
    מקור: אליה רבה תרצ״ה ס״ק ד בשם השל״ה, מגילה, נר מצוה אות ט; רמ״א תרצ״ה, ב.
  2. לקבוע את סעודת הפורים דווקא על פת.
    מקור: שו״ת מהרש״ל סימן מח; ערוך השולחן תרצ״ה, ז.
  3. לאכול זרעונים גם ביום הפורים, ולא להסתפק באכילתם בלילה.
    מקור: ערוך השולחן תרצ״ה, ט.
  4. לאכול לשם זרעונים גם אורז וגם ארבעס.
    מקור: חזון עובדיה פורים עמ׳ קעט; אגרת הפורים פרק ג הערה קכג בשם הגרש״ז אויערבך והגר״מ פיינשטיין.
  5. ללמוד מעט תורה קודם תחילת סעודת הפורים.
    מקור: רמ״א תרצ״ה, ב.
  6. לערוך את סעודת הפורים יחד עם חברים ולא ביחידות.
    מקור: סדר היום, סדר פורים; אליה רבה תרצ״ה ס״ק ד; פרי מגדים א״א ס״ק ה; משנה ברורה ס״ק ט.
  7. לאכול בשר בסעודת הפורים.
    מקור: לקט יושר עמ׳ קנז; שו״ע תרצ״ו, ז; משנה ברורה שם.
  8. להקפיד שהבשר בסעודת הפורים יהיה בשר בהמה דווקא, ולא להסתפק בבשר עוף.
    מקור: לקט יושר שם; רמב״ם הלכות מגילה ב, טו.
  9. לחנך ילדים שהגיעו לגיל חינוך לאכול שתי סעודות: אחת בבוקר ואחת לאחר מנחה, ושתיהן עם פת ובשר.
    מקור: על פי שו״ע סימן שמג.
  10. להשתכר בפורים עד שיירדם מתוך שכרותו.
    מקור: רמ״א תרצ״ה, ב.
  11. להשתכר דווקא מיין ולא ממשקאות משכרים אחרים.
    מקור: שו״ע תרצ״ו, ד; שו״ת התעוררות תשובה או״ח ח״ג סימן תצא; שלמי מועד פרק סב.
  12. להיות במצב של שכרות במשך כל יום הפורים, כדי לחשוש לשיטה המיוחסת לגר״י סלנטר.
    מקור: עמק ברכה, סוף ענייני פורים.
  13. בקובץ הובאו גם דעות שלפיהן יש להגיע לשכרות גדולה מאוד, עד שכרותו של לוט ואף עד מצב של סכנה. הדברים ודאי אינם מיועדים ליישום בלי הוראה פרטנית, משום סכנת נפשות.
    מקור: דברי הרמ״א בספר מחיר יין; הגר״א המובא בשדי חמד, מערכת ח כלל צב.
  14. יש שהעלו להחמיר שגם אשה תשתה יין בפורים.
    מקור: שו״ת רבי עקיבא איגר סימן א, בהשמטות.
  15. הקובץ מעלה לעיון גם את שאלת חינוך הקטנים לשתייה בפורים, אך אינו מביא הכרעה מעשית.
משלוח מנות
  1. לשלוח דווקא מנות הראויות לאכילה בסעודה, ובד בבד להקפיד שהמשלוח ירבה אהבה ורעות.
    מקור: תרומת הדשן ח״א סימן קיא; מנות הלוי, אסתר ט, יט.
  2. לשלוח שתי מנות של בשר.
    מקור: שו״ע תרצ״ה, ד.
  3. מנגד, לחשוש גם לצד שיש לשלוח שתי מנות שאינן בשר.
    מקור: שם. מדובר בחומרות סותרות, ולכן אי אפשר לקיים את שתיהן באותו משלוח של שתי מנות בלבד.
  4. להקפיד שהמנות תהיינה מבושלות ומוכנות לאכילה.
    מקור: מגן אברהם תרצ״ה ס״ק יא בשם המהרי״ל.
  5. להקפיד שכל אחת מהמנות תהיה חשובה לפי מעמדו של המקבל.
    מקור: ריטב״א מגילה ז ע״א; חיי אדם קנה, לא; ביאור הלכה תרצ״ה ד״ה חייב.
  6. להקפיד שהמנות תהיינה חשובות גם לפי מעמדו של הנותן.
    מקור: שדי חמד, מערכת פורים אות ח; ריטב״א שם.
  7. שלא לצאת ידי חובה בתבלינים, בקפה, בתה או בסוכר, מפני שאינם נחשבים מנה הראויה לאכילה בפני עצמה.
    מקור: תשובות והנהגות ח״ה סימן רלד אות ב; תורת המועדים על שונה הלכות, ס״ק יא אות א.
  8. שלא לצאת ידי חובה במשלוח כיכר לחם כאחת המנות.
    מקור: תשובות והנהגות ח״ה סימן רלד אות א.
  9. שלא לצאת ידי חובה בשני משקאות, אפילו כאשר הם משני סוגים שונים.
    מקור: יד פורים פרק לב הערה יח בשם הגר״נ קרליץ.
  10. שלא לשלוח יין אדום ויין לבן כשתי מנות נפרדות.
    מקור: קובץ הלכות פורים פרק יז, ד בשם הגר״ש קמנצקי.
  11. להקפיד שהמנות יהיו בהכשר שהמקבל עצמו סומך עליו ונוהג לאכול ממנו.
    מקור: תורת המועדים על שונה הלכות, ס״ק יא אות ג בשם הגר״ח קניבסקי.
  12. לשלוח מאכל שהמקבל ישמח בו, ולא דבר שאין לו בו חפץ.
    מקור: על פי טעמו של מנות הלוי, שמטרת המצווה היא להרבות רעות.
  13. להקפיד שהמנות תהיינה מאכלים שמותר למקבל לאכול בהתאם להוראות הרופאים.
    מקור: תורת המועדים בשם הגר״ח קניבסקי.
  14. שלא לשלוח מנות חלביות לאדם הנמצא בתוך שש השעות שלאחר אכילת בשר.
    מקור: יבקשו מפיהו, פורים, פרק א סעיף יב.
  15. להקפיד שהמקבל יראה את המנות לאחר שהגיעו לידיו, ולא די שהן הונחו ברשותו בלי ידיעתו.
    מקור: ערוך השולחן תרצ״ה, טז.
  16. שלא להניח את שתי המנות בכלי אחד, מחשש שהכלי מצרפן למנה אחת.
    מקור: בן איש חי, שנה ראשונה, תצוה, טז.
  17. בן י״ד ישלח דווקא לבן י״ד, ובן ט״ו ישלח דווקא לבן ט״ו, כדי שהנותן והמקבל יהיו מחויבים במצווה באותו יום.
    מקור: תשובות והנהגות ח״ג סימן רלו אות ה.
  18. שלא לצאת ידי חובה במשלוח מנות למחלל שבת, ואף לא למי שמוגדר תינוק שנשבה.
    מקור: תשובות והנהגות ח״ג סימן רלו אות ו; מועדי הגר״ח סימן תשעא; ילקוט יוסף פורים עמ׳ תשמא.
  19. שלא לצאת ידי חובה במשלוח מנות לרבו, לאשתו, לאביו, לאמו, לאחיו, לאחותו, לבנו או לבתו, מחשש שאינם בכלל „רעהו”.
    מקור: תשובות והנהגות ח״ג סימן רלו אות א.
  20. להקפיד ששתי המנות יהיו דברי מאכל ממש, ולא חפצים אחרים, ואף לא סיגריות.
    מקור: חזון עובדיה פורים עמ׳ קכג הערה ז, על פי טעמו של תרומת הדשן.
  21. לשלוח את המנות באמצעות שליח.
    מקור: שו״ת בנין ציון סימן מד.
  22. להקפיד שהשליח יהיה גדול ובר־חיוב, ולא קטן.
    מקור: רבי עקיבא איגר.
  23. לוודא שהשליח אכן מסר את המנות, ולא לסמוך על חזקה שעשה שליחותו.
    מקור: שו״ת אחיעזר ח״ג סימן עג אות ב.
  24. מנגד, להחמיר למסור את משלוח המנות בעצמו משום „מצווה בו יותר מבשלוחו”. חומרה זו סותרת את החומרה לשלוח על ידי שליח, ולכן בקובץ מוצע לקיים את שתי האפשרויות במשלוחים נפרדים.
  25. לחנך ילדים שהגיעו לגיל חינוך לתת משלוח אחד באמצעות שליח ומשלוח נוסף בעצמם, כדי לצאת ידי שתי החומרות.
  26. להקנות קודם פורים מנות לאשתו, לבניו ולבנותיו הגדולים, ואף לילדים קטנים שהגיעו לגיל הפעוטות, כדי שהמשלוח יהיה מממונם.
    מקור: אגרת הפורים פרק ד הערה כב בשם הגר״ח קניבסקי.
  27. להרבות במשלוחי מנות מעבר לחיוב המינימלי של שתי מנות לאדם אחד.
    מקור: שו״ע תרצ״ה, ד.
מתנות לאביונים
  1. לתת לכל אביון לפחות חמישים שקלים. זהו הסכום שננקב בקובץ, שנערך בשנת תשפ״ג, ולכן אין ללמוד ממנו בהכרח על השיעור הכספי כיום.
    מקור: יבקשו מפיהו, פורים, שער י פרק ו סעיף א אות יד בשם הגרי״ש אלישיב.
  2. להוציא על מתנות לאביונים יותר מכל הסכום שהוציא על סעודת הפורים ומשלוחי המנות יחד.
    מקור: רמב״ם הלכות מגילה ב, יז.
  3. לתת את המתנות בכסף מזומן דווקא.
    מקור: אגרת הפורים פרק ד הערה י בשם הגר״נ קרליץ.
  4. לפי הקובץ, המחמיר בשיעור חמישים שקלים ייתן סכום זה גם לכל עני הפושט יד בפורים.
  5. לתת את המתנות דווקא לעניים מרודים ביותר, הראויים במיוחד להגדרת „אביונים”.
    מקור: מקור חיים לבעל חוות יאיר, סימן תרצ״ד.
  6. להקפיד לתת למי שמוגדר „עני” ולא להסתפק בנתינה למי שמוגדר רק „אביון”.
    מקור: ערוך השולחן תרצ״ד, ג; מועדי הגר״ח סימן תשכ.
  7. בן י״ד ייתן מתנות לאביונים דווקא לבן י״ד, ובן ט״ו ייתן דווקא לבן ט״ו.
    מקור: הליכות שלמה, מועדים ח״ב פרק יט סעיף כא; קובץ מבית לוי חלק יז, סוף עמ׳ קט.
  8. לתת את הכסף לעני באופן אישי משום „מצווה בו יותר מבשלוחו”.
  9. הנותן מתנות לאביונים באמצעות שליח יוודא שהכסף אכן הגיע לעניים, משום שאין ודאות שהשליח קיים את שליחותו בדבר שמקור חיובו מדברי קבלה.
    מקור: שו״ת אחיעזר ח״ג סימן עג אות ב.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון