חידות מעניינא דיומא - חזק חזק ונתחזק | אוצר החידות| דף 2 חידות מעניינא דיומא - חזק חזק ונתחזק | אוצר החידות| דף 2

חידות מעניינא דיומא חזק חזק ונתחזק (1 צופה)

נוסף ללוח שנה: 05-22-25

הודעה חבר 17 נבחר כפתרון הטוב ביותר.

פִּתָרוֹן
יפה.
אבל אנחנו מדברים בבית כנסת מאורגן שלא שוכחים כאלו דברים...
אז בכל זאת למה נתנו לבעל קורא עליית אחרון?
רמז: נתנו לו בגלל סיבה הלכתית מובהקת ומפורשת - מי יודע?
מכיון ששבת מתקרבת וזה נפק"מ לשבת הקרובה אכתוב את המקרה.
המקרה הוא כשהבעל קורא הקבוע הוא כהן.
וכך כתב הכהן הגדול בביאור הלכה סי' תכ"ח: "ואפילו אם הוא כהן ג"כ יש עצה כמו שכתבתי במ"ב. ואפילו אם הסדרה בהר בחוקותי הם מחוברות ג"כ יש עצה לכהן שעד פסוק וישבתם לבטח בארצכם יהיה ששה קרואים [ואף שהרגילות תמיד להתחבר השני סדרות בפרשה רביעי אין קפידא בדבר כידוע] כי יחבר למי שיעלה לתורה לששי פרשת בהר עם פרשת בחוקותי עד לבטח בארצכם כנ"ל ומן פסוק ונתתי שלום בארץ עד את בריתי אתכם יקרא לשביעי ומן ואכלתם ישן נושן עד סוף סדר בחוקותי יקרא הש"ץ הכהן בעצמו בתור אחרון".
הרי...
במחילה, כפה"נ לא קראת את המשנה ברורה, אם נתינת עליות הוא צורך, ג"ז צורך, הא ותול"מ.
אני יסביר לך
המ''ב מיירי בנתינת עליה לאדם ואם לא יתנו לו יש כאן כבוד הבריות וזה נקרא שעת הצורך
אבל כאן אף אחד לא יקבל עונש על זה שהוא לא אמר חזק ונתחזק כדי לברוח מדינא שלא להרבות בברכות
 
ואם לא יתנו לו יש כאן כבוד הבריות
דברי הבל
ואם כבר יכולת לטעון שמדובר במקרה שיש 'חיוב' לתת לאדם זה עליה, אך ג"ז 'אף אחד לא יקבל עונש', ואדרבה, על האדם עצמו לוותר על העליה שהרי הוא זה שמרבה בברכות.
 
האם הוא צריך לומר אחרי הברכה, או שכיון דאידחי אידחי.
או שיגיד אחרי מפטיר...
ראה
ובמקרה כזה כתב בשו"ת רבבות אפרים ח"ד סי' פ' בזה"ל: "וידידי הרה"ג רח"ה קרלינשטיין (שליט"א) [זצ"ל] כתב לי דשמע מדודו (שליט"א) [זיע"א] הגרי"ש אלישיב דלא יאמר העולה לתורה חזק שאם יאמר את זה ה"ז הפסק בין הקריאה להברכה, וה"ה שאם הבעל קורא קיבל עלי' זו שלא יאמר חזק משום דהוי הפסק עכ"ל, והוסיף ומצאתי שכך כתוב בלוח א"י, ואולי יאמר כן לאחר הברכה".
 
דברי הבל
ואם כבר יכולת לטעון שמדובר במקרה שיש 'חיוב' לתת לאדם זה עליה, אך ג"ז 'אף אחד לא יקבל עונש', ואדרבה, על האדם עצמו לוותר על העליה שהרי הוא זה שמרבה בברכות.
זה לא תפקידו של הגבאי לחנך אנשים
ואם הוא רואה שאחד נעלב הוא צריך לתת לו וזה נקרא שעת הצורך ואין לו להחמיר בכי האי גוונא
 
זה לא תפקידו של הגבאי לחנך אנשים
ואם הוא רואה שאחד נעלב הוא צריך לתת לו וזה נקרא שעת הצורך ואין לו להחמיר בכי האי גוונא
המשנ"ב לא הזכיר עלבון כלל, זה משהו שמר הכניס לתוך הדיון.
המשנ"ב כתב שבעת ה"צורך", שיש צורך לכבד אנשים נוספים בעליות.
אילו היתה כוונתו להיתר של "כבוד הבריות" היה כותב זאת במפורש.
ופשוט לדידי, שכוונת המשנ"ב אי משום "צורך", ומנהג חשיב צורך לכה"פ כנתינת עליות.
בל"נ, ובכדי להמנע מטיעוני סחור סחור, אם לא תתחדש טענה בדברים, לא אגיב עוד
 
המשנ"ב לא הזכיר עלבון כלל, זה משהו שמר הכניס לתוך הדיון.
המשנ"ב כתב שבעת ה"צורך", שיש צורך לכבד אנשים נוספים בעליות.
אילו היתה כוונתו להיתר של "כבוד הבריות" היה כותב זאת במפורש.
ופשוט לדידי, שכוונת המשנ"ב אי משום "צורך", ומנהג חשיב צורך לכה"פ כנתינת עליות.
בל"נ, ובכדי להמנע מטיעוני סחור סחור, אם לא תתחדש טענה בדברים, לא אגיב עוד
בבקשה
אסכם את נקודת החילוק בינך לביני
נ.ב. חילקתי למעלה בין נידון הלכתי לענין של מנהג ועל זה לא ענית
ולך נראה שצורך שכתב המ''ב הוא גם צורך של מנהג
ואני חושב שהמ''ב כוון לצורך של עליה לאדם וכי האי גוונא שיש חשש כבוד הבריות כידוע והמ''ב לא צריך להרחיב בזה כי כולם יודעים מה מרגיש אדם שרוצה עליה ולא נותנים לו את העליה
אבל לדבר כזה שאם ימנעו ממנו אף אחד לא יקבל עונש
אדרבה יקיימו את הדין בהידור על חשבון חזק זה לא נחשב צורך
ואכן לא צריך להמשיך לדון בזה אם אין התחדשות חדשה
 

הודעות מומלצות

אני בעז"ה עתיד להוציא חיבור של מאות עמודים...

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון