- הודעות
- 92
- תודות
- 337
- נקודות
- 56
היות ובעל התורה תמימה לאורך ספריו (תורה תמימה, מקור ברוך, ברוך שאמר ועוד) מביא חידושים נפלאים ממש, [והיות וכבר יצאו עוררים רבים על מקורות חידושיו, לכן אביא כאן כמה וכמה חידושים נפלאים וציבור חכמי ורבני הפורום יועילו בטובם להפנות אותי למקורות קדומים יותר וידועים שחידשו חידושים אלו] אביא לציבור כמה מהם.
הגמרא (מגילה ל"ב ע"א) אומרת: "אמר רבי שפטיה אמר ר' יוחנן כל הקורא בלא נימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם, והקשה אביי וכי מפני שלא ידע לבסומי קלא 'ומשפטים בל יחיו בהם' קרית ליה?!", ולכאו' יש להבין מהו באמת דעת ר' יוחנן וכי מגיע עונש כזה גדול לאדם שקורא בלא נעימה?! 'ומשפטים בל יחיו בהם'?! וכמו כן איפה מרומז בכתוב בכלל מעניין זה שיש לקרוא בנעימה ובזמרה?!
אלא אפשר לפרש את הפסוקים הנ"ל (ביחזקאל כ' כ"ה) בב' אופנים: או שהוא המשך לפסוקים הקודמים "יען כי משפטי לא עשו וחוקתי מאסו וכו' גם אני נתתי להם (בתור עונש) חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" - דהיינו כמו שביארו המפרשים, שימסרם ביד אויביהם שישימו עליהם חוקים לא טובים ומשפטים אשר לא יוכלו לחיות בהם, שיהיו כבדים מנשוא. אמנם זה קשה שהעיקר חסר מן הכתוב שימסרו ביד אויביהם.
ואפשר לפרש באופן אחר, שאין זה כלל מהוראת עונש אלא באופן של מוסר ותוכחה, והכתוב הוא בלשון שאלה ותמיהה, שאומר הנביא בשם ה', בהמשך לכתוב קודם לכן [כי משפטי לא עשו וחוקותי מאסו] וכי אני נתתי להם (בתורתי) חוקים לא טובים ומשפטים אשר לא יוכלו לחיות בהם?! - והנה כתוב כזה צריך לקוראו בנגינה של תמיהה, אבל מי שקוראו בלא נגינה אלא בניחותא הרי הוא כביכול מודה שהקב"ה נתן נתן בתורתו חוקים לא טובים ומשפטים בל יוכלו לחיות בהם. ואדם שלומד בלא ניגון שהוא המורה על פשט הדבר שלומד, נמצא מנאץ. וזה כוונת ר' יוחנן 'עליו הכתוב אומר' - לא כעונש אלא שלדבריו הוא קורא את הפסוק באופן בלתי יפה בלתי נח ובלתי רצוי. אמנם אביי הבין כי כוונת הכתוב הוא בהוראת עונש וכמו האופן הראשון הנ"ל, ולפי"ז אין הכרח לקרוא את הפסוק בטעם וניגון כי מתבאר כפשוטו מעניין עונש, ולכן מקשה וכי יבוא עונש כ"כ על כך שאינו שונה בנעימה.
לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת אע"פ שאינו צריך אלא לכזית (שבת קי"ח ע"ב). ולכאו' מדוע התייחסה סעודה זו לדוד המלך יותר מאשר אחרים, ובסידור היעב"ץ עמד על כך אך לא נתן כל ביאור. וקרוב לומר, משום שאדם אינו יודע את יומו ובכל שעה חלילה עלול למות, ולו היה אדם בטוח ונאמן כי בשבוע הקרוב הוא וודאי לא ימות וודאי היה שמח על כך ומוקיר את מספר הימים האלה, ובמיוחד אדם גדול שהיה מנצל את משך השבוע ימים לתורה ומצוות. והנה אמרו חז"ל (שבת ל' ע"ב) שדוד המלך שאל בשמים מתי ימות והשיבו לו בשבת תמות, ועל כן כיוון שהגיע מוצאי שבת ולא מת היה בטוח בחייו למשך כל השבוע הקרוב ושמח ועשה על כך סעודה! וכעין זה איתא בגמרא (מועד קטן כ"ח ע"א) על רב יוסף שאחר שעברו עליו ס' שנה עשה יומא טבא.
(מקור ברוך חלק ב' פרק י' הערות 3 - 19).
הגמרא (מגילה ל"ב ע"א) אומרת: "אמר רבי שפטיה אמר ר' יוחנן כל הקורא בלא נימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם, והקשה אביי וכי מפני שלא ידע לבסומי קלא 'ומשפטים בל יחיו בהם' קרית ליה?!", ולכאו' יש להבין מהו באמת דעת ר' יוחנן וכי מגיע עונש כזה גדול לאדם שקורא בלא נעימה?! 'ומשפטים בל יחיו בהם'?! וכמו כן איפה מרומז בכתוב בכלל מעניין זה שיש לקרוא בנעימה ובזמרה?!
אלא אפשר לפרש את הפסוקים הנ"ל (ביחזקאל כ' כ"ה) בב' אופנים: או שהוא המשך לפסוקים הקודמים "יען כי משפטי לא עשו וחוקתי מאסו וכו' גם אני נתתי להם (בתור עונש) חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" - דהיינו כמו שביארו המפרשים, שימסרם ביד אויביהם שישימו עליהם חוקים לא טובים ומשפטים אשר לא יוכלו לחיות בהם, שיהיו כבדים מנשוא. אמנם זה קשה שהעיקר חסר מן הכתוב שימסרו ביד אויביהם.
ואפשר לפרש באופן אחר, שאין זה כלל מהוראת עונש אלא באופן של מוסר ותוכחה, והכתוב הוא בלשון שאלה ותמיהה, שאומר הנביא בשם ה', בהמשך לכתוב קודם לכן [כי משפטי לא עשו וחוקותי מאסו] וכי אני נתתי להם (בתורתי) חוקים לא טובים ומשפטים אשר לא יוכלו לחיות בהם?! - והנה כתוב כזה צריך לקוראו בנגינה של תמיהה, אבל מי שקוראו בלא נגינה אלא בניחותא הרי הוא כביכול מודה שהקב"ה נתן נתן בתורתו חוקים לא טובים ומשפטים בל יוכלו לחיות בהם. ואדם שלומד בלא ניגון שהוא המורה על פשט הדבר שלומד, נמצא מנאץ. וזה כוונת ר' יוחנן 'עליו הכתוב אומר' - לא כעונש אלא שלדבריו הוא קורא את הפסוק באופן בלתי יפה בלתי נח ובלתי רצוי. אמנם אביי הבין כי כוונת הכתוב הוא בהוראת עונש וכמו האופן הראשון הנ"ל, ולפי"ז אין הכרח לקרוא את הפסוק בטעם וניגון כי מתבאר כפשוטו מעניין עונש, ולכן מקשה וכי יבוא עונש כ"כ על כך שאינו שונה בנעימה.
לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת אע"פ שאינו צריך אלא לכזית (שבת קי"ח ע"ב). ולכאו' מדוע התייחסה סעודה זו לדוד המלך יותר מאשר אחרים, ובסידור היעב"ץ עמד על כך אך לא נתן כל ביאור. וקרוב לומר, משום שאדם אינו יודע את יומו ובכל שעה חלילה עלול למות, ולו היה אדם בטוח ונאמן כי בשבוע הקרוב הוא וודאי לא ימות וודאי היה שמח על כך ומוקיר את מספר הימים האלה, ובמיוחד אדם גדול שהיה מנצל את משך השבוע ימים לתורה ומצוות. והנה אמרו חז"ל (שבת ל' ע"ב) שדוד המלך שאל בשמים מתי ימות והשיבו לו בשבת תמות, ועל כן כיוון שהגיע מוצאי שבת ולא מת היה בטוח בחייו למשך כל השבוע הקרוב ושמח ועשה על כך סעודה! וכעין זה איתא בגמרא (מועד קטן כ"ח ע"א) על רב יוסף שאחר שעברו עליו ס' שנה עשה יומא טבא.
(מקור ברוך חלק ב' פרק י' הערות 3 - 19).