נשא חיוב הבעל בקרבנות אשתו (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה (ה טו)

בנזיר כד. איתא שאדם צריך להביא את כל הקרבנות שאשתו חייבת, שכך כתב לה "כל אחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא". ובטעם החיוב כתבו התוס' שם (ד"ה אפי') שהוא מתנאי בית דין, והיינו מתנאי כתובה, דכמו שהוא חייב בפרקונה וברפואתה כך חייבוהו בקרבנותיה. אמנם בתוס' סוטה (כג. ד"ה כל) הביאו בשם הספרי כאן, דהוי מדאורייתא מדכתיב בסוטה "והביא את קרבנה עליה", כל קרבן שעליה. [ובשיטמ"ק ב"מ קד. הביא שבתורת כהנים מצורע פרשה ד' דרשינן ליה מקראי דהתם, "יכול אף על ידי אשתו יביא קרבן עני, תלמוד לומר זאת דברי רבי יהודה", והיינו דמהאי קרא ילפינן דהבעל חייב בקרבנה, וממילא צריך להביא קרבן עשיר כמו שהוא עשיר].

ויש לחקור בהא דהבעל חייב בקרבנות אשתו, האם הוא חיוב ממון לאשתו, או דחובת הקרבן עצמו מוטלת על הבעל. ובפשטות תליא בהנ"ל, דאם החיוב הוא מתנאי כתובה, א"כ הוי חיוב ממון לאשתו כשאר תנאי כתובה. אבל אם הוי מן התורה, הוי חובת הקרבן עליו, והוי מצוה על הבעל ככל מחוייבי קרבן.

והנה בשאגת אריה סי' ס"ו הקשה בהא דמבואר בנדרים ד: דאיכא בל תאחר בחטאת יולדת, הרי איכא למ"ד דנשים אינן חייבות בבל תאחר כמבואר בראש השנה (ו:), ובקונטרס אחרון שם כתב בשם הגאון מוהר"ר שאול, שהבעל עובר בבל תאחר משום שהוא חייב בקרבנות אשתו. אמנם בחת"ס נדרים שם כתב דאין לומר שהבעל חייב בבל תאחר, דאינו אלא מתנאי כתובה, אבל אין עליו חיוב נדר או בל תאחר כלל רק על האשה. ולכאורה תלוי במחלוקת הראשונים הנ"ל, אי הוי חיוב קרבן או חיוב מתנאי כתובה.

אמנם באמת מצינו בדברי הראב"ד בב"מ שם, שכתב דהוי מדאורייתא, ומ"מ כתב דמהני מחילת האשה, וצ"ב דאם הוי דין דאורייתא, א"כ איך מועילה מחילת האשה הא הוי חיוב קרבן על הבעל.

וביאר רבינו הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל דהראב"ד סבירא ליה דגדר הגזירת הכתוב היא דהוי חיוב ממון לאשה, ומצינו חיוב ממון דאורייתא, כמו מזונות האשה למ"ד דהוי דאורייתא.
​

◆ ◆ ◆​

ויש להסתפק האם הבעל חייב בקרבנות אשתו הארוסה, או רק בנשואה. והנה אי הוי מתנאי כתובה פשיטא דאינו נוהג אלא בנשואה, ככל שאר תנאי כתובה. ואי הוי חיוב דאורייתא, יש לדון דאי גדרו חיוב לאשה כחיוב מזונות א"כ הוי ג"כ רק בנישואין, אבל אי חיוב הקרבן מוטל על הבעל, יש להסתפק אי גם באירוסין או דוקא בנישואין. ובמאירי נדרים לה: ותוס' ר"פ ב"מ קד. מפורש שדוקא משנישאת.

והנה אי ילפינן מסוטה יש לדון לפי דעת ר' יאשיה בסוטה כה. דבשומרת יבם שבא עליה יבם בבית חמיה משקה אותה מגזירת הכתוב, ולדעת שמואל שם לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה ודינה כארוסה לכל הדברים, ומ"מ בעלה משקה אותה, וא"כ קרא דוהביא האיש קאי גם על זה, ומשמע דהבאת הקרבן על אשתו הוא גם באשתו שאינה נשואה, וצ"ע.
​

◆ ◆ ◆​

והנה אשתו שזינתה תחתיו ונאסרה, יל"ע האם הוא חייב בקרבנותיה, והנה אי מטעם תנאי כתובה, הרי כיון שאסרה עצמה עליו אין לה כתובה ותנאי כתובה, וכן אם הוי חיוב ממון לאשה כמו מזונות, מסתבר דכיון שנאסרה אינו חייב לה כלום וכמו שאינו חייב במזונותיה. אכן אי הוי גזירת הכתוב דחיוב הקרבן עצמו מוטל עליו, לכאורה הוא הדין באשתו הפסולה.

ומעתה יש לעיין אי נימא דהוי חיוב ממון לאשתו, א"כ מ"ט בסוטה עצמה הבעל חייב להביא את קרבנה עליה, הא בינתיים כל זמן שלא נתבררה טהרתה מסתמא אינו חייב במזונותיה כל זמן זה, דהא בינתיים ספק כודאי שהיא טמאה ואסורה עליו, ומ"ט בקרבנה הוא חייב. ולכאורה מוכח מזה דגדר הגזה"כ הוא חיוב קרבן מחודש על הבעל, ועל כן גם כשנאסרה עליו מ"מ אשתו היא.

וצריך לומר דבסוטה עצמה בודאי גדר חיוב הקרבן הוא מגזירת הכתוב מיוחדת, דהא הביאו התוס' בסוטה כג. דמנחת סוטה שאני מכל המנחות שבעל מביא על אשתו, דנחשב שיש לבעל שותפות בה ולכן כשהוא כהן מנחתה נשרפת משום שותפותו של בעל. וא"כ הוי דין מיוחד שהיא מוטלת עליו. ושאר הקרבנות שנתרבו מדכתיב "קרבנה עליה", לא נתרבו כמנחת סוטה ממש, ואינן נשרפות כשהוא כהן. ולפי"ז א"ש, דבסוטה עצמה בודאי החיוב הוא גם כשהיא נאסרה עליו ומגזה"כ דהוי ג"כ קרבנו של בעל, ורק הילפותא דכל הקרבנות, זה הוי חיוב ממון לאשה.

ומעתה גם לענין ארוסה, אין להוכיח מסוטה שומרת יבם שבא עליה בבית חמיה, דבסוטה עצמה הוי מגזיה"כ ותליא בדין ההשקאה, אבל בשאר הקרבנות הנלמדים משם, י"ל דהוי רק בנשואה, ולא בחדא מחתא היא, ועי' בכל זה.​

 

[גרינפלד]

אמנם באמת מצינו בדברי הראב"ד בב"מ שם, שכתב דהוי מדאורייתא, ומ"מ כתב דמהני מחילת האשה,

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:

וקאי על דברי התו"כ דלפיכך אם פטרה אינו חייב, ובפשוטו הכוונה שאם גירש אותה אינו חייב לה, וביאר הראב"ד שם דהיינו דוקא אם מחלה לו, עי"ש. והנה בעיקר הדבר שמבואר דחייב גם לאחר שגירשה אע"פ שכבר אינה אשתו, לכאורה הביאור משום דהחיוב מתנאי כתובה או שמדאורייתא הוי חוב ממון לאשתו וכבר נתחייב בו, ואינו יכול להפטר ע"י גירושין. אבל אי הוי חיוב קרבן על הבעל, צ"ע דלכאורה זה הוי כל זמן שהיא אשתו דכגופו היא וחיוביה מוטלים עליו, אבל לאחר שגירשה צ"ע אי זה שייך.​

 

[אוהב ספר]

אבל לאחר שגירשה צ"ע אי זה שייך.

לחץ כדי לכווץ...

יש הרבה ראיות דקשר קצת נשאר גם אחר גירושין

 

[גרינפלד]

האם הבעל חייב להביא חומש על אשתו

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il