לך לך חיוב מילה בעבד האם דוקא כשמתגייר (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא (יז יב)

בחידושי הגר"ח הלוי זצ"ל הלכות מילה פ"א, כתב שהמצוה למול עבד ערל [שעדיין אינו חייב במצוות כאשה, היינו שלקחו מן הגוים או שנולד קודם שטבלה אמו] מתקיימת רק אם אח"כ טבל, דהקיום הוא רק בצירוף מה שיטבול ויחול ביה אח"כ הגירות של העבדות, אבל אם לא טבל אח"כ נמצא דמילתו לא הוי מילה כלל. ובגליונות החזון איש זצ"ל נחלק עליו בזה, וכתב שאף אם ידוע שאינו יכול לבוא לידי טבילה, מ"מ חייב עכ"פ למולו, דהמילה היא מצוה בפני עצמה על האדון גם כשלא יבוא לגירות. והקשה על דברי הגר"ח דכל המצוה היא רק כשמתגייר, הרי אברהם אבינו עצמו הוזהר למול יליד ביתו ומקנת כספו, ועדיין לא נהג גירות.

ובישוב דברי הגר"ח י"ל, לפי מש"כ הגרי"ז בספרו בפרשת בא, דבאמת גם קודם מתן תורה היה שייך גירות, והוכיח כן מדברי התוספתא פסחים פ"ח ה"ח דטבילת שפחות מעכבת גם בפסח מצרים, הרי דהיה שייך גירות. [וכן מבואר בתוס' ר"י הזקן בשבת קלה: דמשכחת לה שפחה שלא טבלה אצל אברהם אבינו קודם מתן תורה]. וא"כ י"ל דאה"נ גם במילת עבדים דאברהם היה הדין שהטבילה אח"כ מעכבת, והמילה מועילה רק כשטבל לבסוף.

ואולי יש לומר באופן אחר, דהנה בזכרון שמואל במכתבים סי' י"א אות ה' ביאר, דבאמת המצוה היא רק המילה, אלא דכיון שאם לא טבל לבסוף נשאר גוי, לא הוי מילה כלל, ועל כן צריך לגיירו כדי לקיים מצות מילה. והביאור דגוי נחשב ערל גם כשהוא מהול, כדכתיב כל הגוים ערלים, וכמבואר ביבמות עא. דערבי מהול וגבעוני מהול, כמאן דלא מהילי דמו, ושייך בהו איסור ערל בקרבן פסח, עי"ש. ולכן אין במילת גוי קיום מצות מילה, אא"כ טבל לבסוף. ומעתה יש לומר דכל הך דינא ד"כל הגוים ערלים" הוי הלכה שנתחדשה במתן תורה, כאשר נבחרו ישראל ונבדלו מן האומות, אבל קודם מתן תורה היה שייך דין מילה גם בגוי גמור כאשר יש מצוה למולו. ואתי שפיר מה שנצטוה אברהם אבינו על המילה, גם בלא דין גירות, דאדרבה היה שייך מילה גם בלא גירות.
​

◆ ◆ ◆​

והנה במנחת חינוך במצוה ב' נסתפק לפי דעת הרמב"ם דבני קטורה חייבים במילה לדורות, האם הם חייבים גם במילת עבדיהם. ובכתבי מו"ר רבינו הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל עמ"ס יבמות כתב דזה שייך רק לדעת החזו"א דמילת עבדים שייך גם בלא גירות, אבל לדעת הגר"ח דהמצוה רק ע"י גירות ובלא זה לא שייך מילה בגוי, א"כ בבני קטורה לא שייך מצות מילת עבדים, כיון שאין גירות במילת עבדיהם והם ישארו גוים לאחר המילה, ובגוי שאינו בן קטורה לא שייך מילה [וכתב דמ"מ יש לדון בעבד בן קטורה לאדון בן קטורה, האם האדון יתחייב במילת העבד].

ולפי הנ"ל יש לדון, דרק לגבי ישראל נתחדשה ההלכה דכל הגוים ערלים וכנ"ל, אבל בבני קטורה נשאר הדין כמו שהיה חיוב מילה בזמן אברהם אבינו, [וכמו שיש חילוק בין דין מילה דישראל למילת בני קטורה לענין מי שאין אמו טמאה לידה שבבן קטורה נימול לח' ובישראל נימול לאחד, ואמרינן בגמ' שבת קלה. דניתנה תורה ונתחדשה הלכה עי"ש], א"כ לגבי דין מילה הניתן לבני קטורה י"ל דשייך מילה גם בגוי ערל שלא ימול, ועי'.​

 

[גרינפלד]

ובגליונות החזון איש זצ"ל נחלק עליו בזה, וכתב שאף אם ידוע שאינו יכול לבוא לידי טבילה, מ"מ חייב עכ"פ למולו, דהמילה היא מצוה בפני עצמה על האדון גם כשלא יבוא לגירות.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
והנה החזו"א שם הוכיח כן מהא דאיכא למ"ד דאין מטבילין עבד בעל כרחו לגירות דעבד, וא"כ איך שייך יליד בית שאמו לא טבלה שנימול לשמיני הרי הוא גר קטן ואין לו דעת לגירות, [ואע"פ שגר קטן בי"ד זכין לו הגירות, הכא אין זה זכות בשבילו], ועל כרחך דהמצוה במילה לחוד, ובאמת ההפלאה בכתובות יא. נתקשה בזה איך שייך מילה לשמיני ביליד בית שלא טבלה אמו הרי אין זה זכות לו, וכתב דע"כ הוי כמ"ד דמטבילין העבד בע"כ, הרי דנקט ג"כ כהגר"ח דליכא מצות מילה בלא להטבילו לגירות לבסוף.​