חינוך לקיצוניות או חינוך לקנאות? (1 צופה)

[איש פשוט מאוד]

בעקבות המאמר "קנאות או מתינות" בענין חינוך הנערים, האם זה נכון שאין לחנכם לקנאות כמו שנכתב במאמר או שמא כמו שכתב אין עוד, שיש לחנכם לקיצוניות. לא להתפשר או לעשות לעצמי הנחות.

 

[אברך מעמיק]

נראה לי שבלתי אפשרי שלא לציין לדברי החזו"א בענין (קובץ אגרות ג, סא) וז"ל:

"כשם שהפשטות והאמת הם שמות נרדפות, כן הקיצוניות והגדלות שמות נרדפות. הקיצוניות היא ההשתלמות של הנושא. הדוגל בהבינוניות ומואס בקיצוניות, חלקו עם הזייפנים או עם חדלי תבונה.

אם אין קיצוניות אין שלמות, ואם אין שלמות אין התחלה...

רגילים אנחנו לשמוע בחוגים ידועים כמכריזים על עצמם שאין חלקם בין הקיצונים, ומשאירים בכל זה לעצמם זכות ישראלי נאמן באמונה מספקת לתורה וד"ת. ומרשים אנחנו לעצמנו להגיד מנקודת משפט, כמו שאין באוהבי חכמה אהבה למיעוטה ושנאה לרב חכמתה, כן אין באוהבי תורה ומצוה אהבה לאמצעיות ושנאה לקיצוניות.

כל יסודי האמונה, י"ג העיקרים, והמסתעפים, המה תמיד בסתירה נמרצה עם המושכלות הקלות ושטף החיים המפותחות תחת השמש. והכרתם הבהירה והמתורצת והמושיטה דווקנות יתרה באמונתם, היא נועם הקיצוניות.

ואלה שמעידים על עצמם שלא טעמו מתק הקיצוניות, מעידים יחד עם זה שהם חדלי אמונה בעיקרי הדת לפי כח עיוני ורגש נפשי, רק בחבלי יחוס-מה הם מתיחסים אליה. והקיצונים, לעומק נפשם, בכל רצון היותר כביר לחמלה על חדלי הקצה, לא ירחשו כבוד ויקר לאלה מתנגדיהם. והתהום המפסיק ביניהם, כאשר נפגש במעשים ממשיים המחוללות בהכרח טבען מריבות וקטטות, יוסיף את הקרע לאין מרפא.

הבינוניות שיש לה זכות הקיום, היא מדת הבינונים האוהבים את הקיצונות ושואפים אליה בכל משאת נפשם, ומחנכים את צאצאיהם לפסגת הקיצונות. אבל מה עלובה הבינונית הסואנת בוז לקיצונות.

חובת חינוכנו לקיצונות! הזיון של החינוך הוא, לטעת בוז וגיעול נפש להמתעוללים בקיצונות.

אמנם, לרוח הרותח בלב הנוער, לא יבצר להוציא משפט מרותח על האישים הפרטיים של המתעוללים, ובמדת ההפרזה. אך התפתחות הנוער לאהבת תורה באמת, הדרושה להתפעלות נפשי ונעימות שמימי, לא יתן לתת מעצורים על דרך החיים המוליכים ליושבים בעטרות ונהנים מזיו.

אלה המכוננים בתי חינוך ממוצעים, לא הצליחו, בשביל הזיוף שיש באמצעיות, ולב משכיל הולך ומזניח את הזיוף. החינוך שלהם נותן את הצדק להחניך לפנות עורף להחוקים המושלכים עליו שלא לרצונו, ולהאמונות המעיקות לבו נגד זרם החיים, ואת סוד הקיצונות גזלו ממנו, בהתעולל בה גם הוריו ומוריו".​

 

[אין עוד]

בענין הקיצוניות, אפשר גם להיות קיצוני במצות ואהבת לרעך כמוך, בשונה מקנאות שעיקרו לחנך אחרים, ולזה התכוונתי בתגובתי על המאמר.

 

[כמעיין המתגבר]

יש לשים לב שיש לנהוג זהירות יתירה במילה 'קיצוניות'. הקיצוניות - בשונה מהמילה קנאות - היא מילה יחסית. יהודי שגרתי נחשב קיצוני אצל הרפורמים, ולעומת זאת גדולי ישראל נחשבים 'לא קיצוניים' לעומת נטורי קרתא וכיוצא בהם. המילה קיצוני היא ביחס לאחר, וממילא לפעמים אחד קורא קיצוני למה שהאחר קורא מתון ולהיפך, וממילא השימוש בה אינו קבוע.

 

[יהודי פשוט ממש]

ידוע מהר''מ שהכל צריך לנהוג בדרך הממוצע, חוץ מגאוה שמינית שבשמינית. [האם זה רק לעניין מדות?]

 

[והב בסופה]

לא להתפשר זה לא קיצוניות.
וכמובן שאסור לחנך להשחתת המידות וחילול ה'.

 

[יהודי פשוט ממש]

לא הבנתי בכלל את הנדון של 'קנאות' בקשר למה בקשר לציונות?
הרי יש כזה הרבה דברים, ומש''כ החזו''א יכול ליהות כמש''כ הרב 'אין עוד' שקנאות במצוות וכו', ואפ' שקשה לומדים יומם ולילה בלי להתרשל.
נ.ב.
היום מייד שאומרים קנאות הכוונה היא מדינה גיוס וכו', [וזה דבר שמתרבה בשנים האחרונות ועוד ועוד ניהים יותר קנאים, וזה נראה שרב שלא יגיד דעה יותר קיצונוית וכו', הוא פשוט לא יהיה פפולרי, לא יהיה לו ציבור מאזינים ולא כתבה בעיתון וד''ל, לא ח''ו להכליל, אבל יש תופעה קצונית ליהיות קיצוני ושאל אביך ויגדך איך היה דעת גדו''י [ואני לא מדבר בקשר לגיוס, שהשתנה המצב בצבא מפעם, אלא לשאר דברים וד''ל]

 

[יצחק א]

בענין הקיצוניות, אפשר גם להיות קיצוני במצות ואהבת לרעך כמוך, בשונה מקנאות שעיקרו לחנך אחרים, ולזה התכוונתי בתגובתי על המאמר.

לחץ כדי לכווץ...

וכן להיות קיצוני במצוות כבוד תורה ות"ח, גם כלפי כאלו שאין מהחוג שלך או שאינם אוחזים בהשקפתך.

 

[משתוקק לקרבתך]

בענין הקיצוניות, אפשר גם להיות קיצוני במצות ואהבת לרעך כמוך, בשונה מקנאות שעיקרו לחנך אחרים, ולזה התכוונתי בתגובתי על המאמר.

לחץ כדי לכווץ...

גם הקנאות כידוע איננה עומדת בסתירה לואהבת לרעך כמוך וכמו שרבו הסיפורים על האדמו"ר מסאטמר ושאר הקנאים שבענינים של חסד לא היה להם הבחנה מי האדם ומאיזה חוג ומה השקפותיו ומה שהחזו"א כתב קיצוניות כוונתו לחינוך לאולטרא דתיות ולהשגת שלימות בעניני התורה והמצוות וקנאות פירושה המחאה על כבוד ה' ואין קשר כ"כ בין הדברים

 

[חיימ'ל]

בענין הקיצוניות, אפשר גם להיות קיצוני במצות ואהבת לרעך כמוך,

לחץ כדי לכווץ...

צריך וטוב להיות קיצוני בקיום מצוות, רק לא להיות קיצוני לא בדעות, ולא במידות.

 

[אימתי]

יש לשים לב שיש לנהוג זהירות יתירה במילה 'קיצוניות'. הקיצוניות - בשונה מהמילה קנאות - היא מילה יחסית. יהודי שגרתי נחשב קיצוני אצל הרפורמים, ולעומת זאת גדולי ישראל נחשבים 'לא קיצוניים' לעומת נטורי קרתא וכיוצא בהם. המילה קיצוני היא ביחס לאחר, וממילא לפעמים אחד קורא קיצוני למה שהאחר קורא מתון ולהיפך, וממילא השימוש בה אינו קבוע.

לחץ כדי לכווץ...

קיצוניות שהחזו''א דיבר עליה
היא לא ביחס לאחרים אלא ביחס לעצמו ! [לענ''ד]
שהוא יטה את עצמו לקיצוניות ששיכת בו
ולא ילך על דרך האמצע בחייו הוא ...
בעולם הערכים שלו !
אלא יאמץ אותם ויישם אותם במלואם.
לשם הוא צריך לשאוף ולא לתת לעצמו הנחות לפחות לא בכיוון הכללי של החיים !
יש פה משהו עדין, שלא לכל אחד ולכל שלב מתאימה קיצוניות הזאת
כי לרוב יש הבדל עצום בין ידיעות המוח והשכל במעלות התורה והיראה לבין המציאות האישית המציאותית שלו
כוחות הגוף והנפש שלו והיכולות בשטח שלו !
ואם הוא ימשיך לחנך את עצמו לקיצוניות
הפער הזה בין הקיצוניות המיוחלת לכניעה ליכולות שלו בפועל
תיצור אצלו פנימה בלב לחץ שלפעמים אפי' ממש ימחץ אותו !!
והפסדו כפול !!
ואיני יודע ליישב בין שני הצדדים ??

 

[חיימ'ל]

ידוע מהר''מ שהכל צריך לנהוג בדרך הממוצע, חוץ מגאוה שמינית שבשמינית. [האם זה רק לעניין מדות?]

לחץ כדי לכווץ...

נאמר על מידות, אמנם לכאו' גם על השקפות...

 

[אברך מעמיק]

ידוע מהר''מ שהכל צריך לנהוג בדרך הממוצע, חוץ מגאוה שמינית שבשמינית. [האם זה רק לעניין מדות?]

לחץ כדי לכווץ...

ברור שדברי הרמב"ם, נאמרו על מידות ולא על דעות, כי בדעות אין שייכות לדרך האמצע או לא, אלא יש ללכת עם האמת של התורה [שאולי גם מתאימה בפועל לדרך האמצע במידות, אבל זה מאה אחוז אמת, ולא האמצע של האמת.... כי אם לא, אז אולי גם את דברי הרמב"ם נקיים רק חצי, ונלך אחרי דרך האמצע רק באופן חציוני:)]
ובדיוק כמו שלא יאמר אי מי כי יש ללכת אחר חכמת החשבון רק בדרך האמצע, להאמין שאחד ועוד אחד שווה שתים, אבל ששתיים ועוד שתיים שוה ארבע לא...

כמובן, שדרכי היישום של ההשקפות למעשה, זה כבר שייך למערכת המידות, ובזה האמת של התורה אומרת ללכת אחרי דרך האמצע.

 

[הרב מרודוש]

לא הבנתי בכלל את הנדון של 'קנאות' בקשר למה בקשר לציונות?
הרי יש כזה הרבה דברים, ומש''כ החזו''א יכול ליהות כמש''כ הרב 'אין עוד' שקנאות במצוות וכו', ואפ' שקשה לומדים יומם ולילה בלי להתרשל.
נ.ב.
היום מייד שאומרים קנאות הכוונה היא מדינה גיוס וכו', [וזה דבר שמתרבה בשנים האחרונות ועוד ועוד ניהים יותר קנאים, וזה נראה שרב שלא יגיד דעה יותר קיצונוית וכו', הוא פשוט לא יהיה פפולרי, לא יהיה לו ציבור מאזינים ולא כתבה בעיתון וד''ל, לא ח''ו להכליל, אבל יש תופעה קצונית ליהיות קיצוני ושאל אביך ויגדך איך היה דעת גדו''י [ואני לא מדבר בקשר לגיוס, שהשתנה המצב בצבא מפעם, אלא לשאר דברים וד''ל]

לחץ כדי לכווץ...

הרבה ספקות כאלו בחיים יש מבחן פשוט
אילו הייתי חילוני מה האם הייתי חושב אחרת?!
למשל גם בציבור החילוני יש כזה דבר "אנריכסט"
רק בציבור החרדי עוטפים את זה בצדקות כמו הרבה דברים
ואכמ"ל

 

[כמעיין המתגבר]

ידוע מהר''מ שהכל צריך לנהוג בדרך הממוצע, חוץ מגאוה שמינית שבשמינית. [האם זה רק לעניין מדות?]

לחץ כדי לכווץ...

דברי הרמב"ם כתובים בהל' דעות שבספר המדע, ומקורם מאריסטו.
רק אעיר, שנהוג לומר שבגאוה צריך שמינית שבשמינית, על פי הגמרא בברכות. אמנם זה לא מדויק - בגמרא שם זה מחלוקת אמוראים, והרמב"ם פסק כמאן דאמר לא מיניה ולא מקצתיה (אמנם יש ראשונים שפסקו כמ"ד שמינית שבשמינית).

 

[יהודי פשוט ממש]

הנטיה היום לקיצוניות היא לא רק רק בנושאים של מדינה, אלא בכלל.
אתן דוגמא למשל, יש עלון מסוים שכבר קיים הרבה הרבה שנים, ותמיד היה מביא את דעת הגרש''ז לכתחילה וכשיטה עיקרית, אולם בשנים האחרונות הוא התחיל להחמיר בכל דבר, ודעת הגרש''ז - שתמיד היו נוהגים בירושלים כמוהו בלי שום פקפוק ברוב פסיקותיו באו''ח, אז כיום ניהיה שזה כמעט בדיעבד או בצירוף שיטות וכו'.

וכן בעוד דברים שניהיה שיותר ממחמירים בדברים שבהם היו תמיד נוהגים להקל. [כמובן שיש דברים שזה בגלל דוחק כספי, או דבר שלא היה נידון בפוסקים שעברו, כך שא''א להקל, אבל דבר שנהגו להקל, אז יתכן שהמחמיר הוא בבחינת אשר התרת אסרתי, ובשלמא לעצמו ניחא ממדת חסדיות אבל לא הוראה לאחרים. והדבר הזה בשנים האחרונות רואים יותר ויותר פרומערס' [ר''ת פול...]

[וגם על להחמיר עצמו, אז לא תמיד להחמיר יותר מהאבא הוא דבר טוב, כמובן שלפעמים בבן אדם יר''ש אז הוא מדת חסידות ודבר טוב, אבל לעמים אחד שכבר לא כמו האבא, אז בדברים אחרים פתאום ישתנה כי האבא לא מ''ד הוא לא 'מדקדק' ובלי להשים לב זה יכול לזלוג ל... ושאל זקניך... וההיסטוריה לא קטנה, וגם אם נניח שלא נכון וזה רק לחומרא ולא לקולא, מ''מ ידוע שלפעמים החומרות זה על חשבון אחרים, [בני בית, שמחת חיים - נערווין]. וע''ז צריך שאלת אדם גדול!!!..

 

[איש חינוך]

לכאורה, יש להבחין בין קיצוניות כלפי עצמי לבין קנאות כלפי אחרים.

נער בהחלט צריך להתחנך לשאיפות גבוהות, לעמידה על עקרונות ולכך שלא יחפש לעצמו פשרות והנחות בכל התמודדות. חינוך שמסתפק מראש בבינוניות עלול להותיר אותו ללא עמוד שדרה וללא כוח לעמוד מול ניסיונות.

מאידך נער שטרם רכש מבט רחב, שיקול דעת ויכולת להבין מורכבויות, עלול לתרגם קנאות לזלזול, לביטול אחרים ולתחושה שכל מי שאינו הולך בדיוק בדרכו פסול. במקום יראת שמים הוא עלול לרכוש בעיקר ראיה שיפוטיות.

אפשר אפוא לחנך לקיצוניות בדרישה מעצמי, ולמתינות קצת בשיפוט הזולת, לא לוותר לעצמי על האמת, אך גם לא למהר למדוד אחרים על פיה.
שאיפות גבוהות לא מחייבות לבוא קול רם, וקנאות אמיתית אינה נבחנת בכמה אנשים הצלחנו לפסול, אלא בכמה הצלחנו לדרוש מעצמנו.

 

[תורת חסד]

ידוע מהר''מ שהכל צריך לנהוג בדרך הממוצע, חוץ מגאוה שמינית שבשמינית. [האם זה רק לעניין מדות?]

לחץ כדי לכווץ...

כיוונת לאמת בחילוק בין מדות לשמירת המצוות. וכד' החזו"א.