בר אביי

משתמש ותיק
gemgemgemgem
הודעות
334
תודות
1,706
נקודות
130
בברכת יהודה (מ"ט, י"ב)
חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב:
פרש"י: חכלילי. לשון אודם, כתרגומו, וכן למי חכלילות עינים (משלי כג, כט.), שכן דרך שותי יין עיניהם מאדימין:
ולכאו' ק' הרי במשלי שם כ' רש"י: מרוב יין מאדימים עיניו וגנאי הוא.
וכבר הק' כן בשכל טוב וכ' פירוש אחר:
1767279281862.png

ועי' גם רמב"ן שפי' באופן אחר:

חכלילי עינים. אמרו המפרשים שהוא ענין אדמימות שיתאדמו עיניו מרוב שתית יין וכמוהו למי חכלילות עינים (משלי כג כט) והנראה בעיני שהוא הפוך מן כחלת עיניך (יחזקאל כג מ) ונכפלה בו הלמ"ד כמנהג רבים והוא כענין מכחול העינים הידוע ומורגל בדברי רבותינו וכן שמו בערבי "אל כחול" יאמר שהוא כחול העינים מן היין כי כאשר אחרים כוחלים אותם בפוך שהוא ה"אל כחול" כן יכחול אותם הוא ביין וכמו שהאחרים מלבנים שיניהם בתמרוקים כן ילבן אותם בחלב והמשל לרבוי היין והחלב בארצו כאשר הזכיר אונקלוס וכן למי חכלילות עינים (משלי כג כט) כמו כחלילות יאמר שעיניו כחולות ביין ולא יוכל להסתיר שכרותו או יאמר למי חכלילות עינים שיצטרך לכחול עיניו תמיד למאחרים על היין כי היין יחשיך את עיניהם ויורידו דמעה ותמקנה בחוריהן ויצטרך שיהיו עיניו במכחול תדיר יספר הכתוב בגנות היין ברעות הבאות לו מבחוץ במדנים ובפצעים ושישמע בביתו אוי ואבוי ויזכיר הנזק ההוא ההוה לו ממנו בגופו חשכת עיניו ותחלואיהם הרבים וזה פירוש וענין נכון.

ויל"ע בדעת רש"י.
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
פרש"י: חכלילי. לשון אודם, כתרגומו, וכן למי חכלילות עינים (משלי כג, כט.), שכן דרך שותי יין עיניהם מאדימין:
ולכאו' ק' הרי במשלי שם כ' רש"י: מרוב יין מאדימים עיניו וגנאי הוא.
וכבר הק' כן בשכל טוב וכ' פירוש אחר
לכאו' גם ע"ד השכל טוב ילה"ק כעין זה
דאטו טובה היא למעיינות שיאדימו מרוב יין?
צריך לשתות גם מים, לא רק יין...
אלא מאי אית לך למימר, זהו ביטוי שיכולים המעיינות להאדים מרוב יין
כך גם כן לפירש"י, הם יכולים לשתות יין בריבוי כ"כ, עד שיגיעו לאדמימות העינים.

ומש"כ
ועי' גם רמב"ן שפי' באופן אחר:
יישר כח על זה
שהארת את עיני שהרמב"ן הוא אופן אחר, שמאדימים את עיניהם כבכחול (מבחוץ), ולא על ידי שתייה.
 
אלא מאי אית לך למימר, זהו ביטוי שיכולים המעיינות להאדים מרוב יין
כך גם כן לפירש"י, הם יכולים לשתות יין בריבוי כ"כ, עד שיגיעו לאדמימות העינים.
לפי השכל טוב זה בוודאי רק דימוי כי אי"ז שייך במציאות וגם מורה על שפע היין, משא"כ לפי רש"י יעקב אבינו מציין כאן דבר שלילי כדי להמחיש את הברכה וזה לכאו' לא מובן.
 
פרש"י: חכלילי. לשון אודם, כתרגומו, וכן למי חכלילות עינים (משלי כג, כט.), שכן דרך שותי יין עיניהם מאדימין:
ולכאו' ק' הרי במשלי שם כ' רש"י: מרוב יין מאדימים עיניו וגנאי הוא.
וראה מש"כ הגור אריה שם

[יג] וכן מה שפירש רש"י דברי אונקלוס בכתוב הזה שהוא מפרש "חכללי עינים מיין" גשהוא לשון הרים או לשון מעיין. ג תמה אני על פה קדוש כמו רש"י למה נדחק בכל הדחקים שאין בהם צורך כלל, כי ידוע כי אונקלוס הוא תרגום בא לפרש כוונת הכתוב, ומפני שהוקשה לו כי "חכלילי" אין זה דבר טוב אבל הוא רע מאד להיות לאדם "חכלילי עינים", כמו שאמר הכתוב (ר' משלי כג, כט-ל) "למי חכלילי עינים למאחרים על היין", והרי הכתוב מגנה אותם, ולפיכך תרגם אונקלוס כוונת הענין, שאין הפירוש כלל שיהיה לו חכלילי עינים, אלא שפירושו על ההרים שיהיו אדומים, כי הכתוב לא בא להגיד רק כל כך יהיה היין רב עד שיהיה מאדים כל דבר שהיין שם, והיין עיקרו בהרים, וכן הוא ביקבים שבו מקומו, ומשם נוטף היין. וכוונת הכתוב כי המקום אשר יקבל היין - יאדים, ויהיה נוטף מן היקבים מפני הרבוי. ולכך מדמה הכתוב זה אל "חכלילי עינים", כי השותים הרבה יין עיניהם אדומים, וגם עיניהם מוציאים לחות תמיד, לכך אמר 'יסמקון טורוהי יטופון נעווהי', לשון 'נטיפה' מפני שהכתוב המשיל אותו ל"חכלילי עינים". וכן "ולבן שנים מחלב" אין הכתוב מדבר שיהיו השנים לבנים, דודאי אין נאה שיהיו כל כך השנים לבנים, ולפיכך תרגם אנקלוס כי הכתוב הוא ממשיל בזה המקום שיש בו החלב, דהיינו הבקעות שיש שם צאן, וכן פירוש ה"חלב" על התבואה שנקרא גם כן "חלב", שאם תסחט החטה יצא ממנה חלב. ועוד ששדה תבואה נקרא 'שדה לבן'. ואמר הכתוב "ולבן שינים מחלב" כלומר מקומות המקבלים החלב. ונקראו "שנים" לפי שהשנים מקבלים החלב, ורוצה לומר כי מקומות המקבלים החלב יהיו לבנים מן החלב, דהיינו 'עדרי ענא' ותבואה כל כך יהיו להם הרבה עד שיהיו לבנים:​
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון