חמדת ימים אותו קראת - היכן קראו? (1 צופה)

[אידך גיסא]

בתפילה בשבת אומרים - "חמדת ימים אותו קראת". ושאלו - והיכן קראו? נאמר [בראשית ב, ב]: "ויכל אלוקים ביום השביעי", ובתרגום ירושלמי כתוב: "וחמיד ה' ביומא שביעאה" [ספר האורה, חלק ב אות סג, וכן בפירוש בעל הטורים על התורה]. וכעין זה כתב בבית יוסף בשם שבלי הלקט [סימן עו]. ועוד כתוב בשבלי הלקט, שיש מפרשים - לא שהשבת נקראה כך, אלא כך הצעה של תפילה: "רצית בו וקדשתו חמדת ימים"; כלומר קדשת אותו להיות נחמד מכל הימים. והרב רבי מאיר ציר נאמן היה מתקן הדבר, ש"אותו קראת" מוסב על "זכר למעשה בראשית".

 

[אברך מישיבת מיר]

בתפילה בשבת אומרים - "חמדת ימים אותו קראת". ושאלו - והיכן קראו? נאמר [בראשית ב, ב]: "ויכל אלוקים ביום השביעי", ובתרגום ירושלמי כתוב: "וחמיד ה' ביומא שביעאה" [ספר האורה, חלק ב אות סג, וכן בפירוש בעל הטורים על התורה]. וכעין זה כתב בבית יוסף בשם שבלי הלקט [סימן עו]. ועוד כתוב בשבלי הלקט, שיש מפרשים - לא שהשבת נקראה כך, אלא כך הצעה של תפילה: "רצית בו וקדשתו חמדת ימים"; כלומר קדשת אותו להיות נחמד מכל הימים. והרב רבי מאיר ציר נאמן היה מתקן הדבר, ש"אותו קראת" מוסב על "זכר למעשה בראשית".

לחץ כדי לכווץ...

ובספר צרור המור (חכם ספרדי היה חמיו של חמיו של הבית יוסף בראשית ב' ב') הוסיף בה דברים וז"ל: ויכל אלהים ביום ז' ויחמד כי ה' חמד בהם להכינם לשבתו וזהו ויכלו שנכספו לפניו שמים וארץ. וכן ויכל אלהים ביום השביעי ויחמד ביום ז' מכל שאר הימים. וזהו שאמרו חמדת ימים אותו קראת.

ובסידור רש"י כתב ויש אומרים לנו נקרא חמדת הימים, כלומר נחמד הוא לישראל מכל הימים,

 

[קבל האמת ממי שאמרו]

ויכל אלהים ביום ז' ויחמד כי ה' חמד בהם להכינם לשבתו וזהו ויכלו שנכספו לפניו שמים וארץ

לחץ כדי לכווץ...

ובאור החיים הקדוש (יומא דהילולא) כתב דאית העולם עומד באמצע זה ע״י התשוקה ולכן צריך להיות העולם עגול כמו מגנט שאם לא יהיה עגול לא יוכל לעמוד באמצע עי׳ שם בויכולו שע״י התשוקה עומד העולם

 

[רבי]

ובאור החיים הקדוש (יומא דהילולא) כתב דאית העולם עומד באמצע זה ע״י התשוקה ולכן צריך להיות העולם עגול כמו מגנט שאם לא יהיה עגול לא יוכל לעמוד באמצע עי׳ שם בויכולו שע״י התשוקה עומד העולם

לחץ כדי לכווץ...

עיין שם באורך ותרווה נחת.
נמצא כל העולם תקוע על יתדות ומסמרי חשק אהבת הבורא.

 

[התורה]

ראיתי להציע - אולי מקום הפסיק הוא אחרי המילים חמדת ימים,
ובכך יתפרש המשפט "שהשבת היא - חמדת ימים",
ואילו המשפט "אותו קראת זכר למעשה בראשית", הוא עוסק בעניין עצם יום השבת שהוא זכר למעשה בראשית.
אמנם יש להעיר על ביאור זה, שעדיין לא יתיישבו מילות הפיוט "ברוך קל עליון", שם אומרים "חמדת הימים קראו קלי צור, וכו'.


והיא קושיית האבודרהם
HBreader - אבודרהם

באבודרהם באמת נראה שכך הוא ניגן.
הוא מסביר ששבת היא חמדת ימים, ולכן אותו קידשת וזימנת זכר למעשה בראשית.
כלומר - קראת מלשון זימון, ולא מלשון קריאה.

ואכן זה פירוש אחד אבל בפירוש הראשון הוא אומר כפי הרגילות וכמו בזמר.

אמנם ידוע שהמקור הוא מתרגום יונתן ויכולו וחמיד.


ובראשונים ברשבא ועוד יש שמצטטים שהמקור הוא תרגום ירושלמי, , "וחמיד השם ביומא שביעאה,"
אולם חפשו טוב- אין דבר כזה בתרגום ! ולא נודע מקורם - עד גילוי כתבי היד , יש תרגומים שונים - ויכל = ושיצי, או ושלם,,,
, והנה בקטע ירושלמי שנמצא באחד מכתבי היד, מופיע ויכל אלוקים ביום השביעי = "וחמיד השם ביומא שביעאה " .
דהיינו -זה לא פועל ! אלא תואר הפועל מלשון כלתה נפשו = מתגעגע =חמד ליבו ! אחחח גישמאק,

ו נמצא כך במדרש בראשית רבתי פרשת בראשית פרק ב פסוקים א-ג מקשר את "ויכולו: ו"ויכל" עם חימוד וחמדה: "ומנין לכלוי שהוא חמדה? שנאמר: נכספה וגם כלתה נפשי (תהלים פד ג) - ויכל אלהים ביום השביעי, חמד הקב"ה באלף השביעי פעולת ידיו אשר בחר אלו ישראל".

ואןלי גם לזה התכוון המדרש בחלק נוסף בתפילה..",כ ל י ל תפארת נתת לו "-ויכל הוא כ ל י ל מלשון כתר ועטרה, כמו "כלילת יופי". ראה מדרש תנחומא בראשית סימן ב: "דכד ברייה הקדוש ברוך הוא לעלמיה ברייה בשיתא יומין ונח ביומא דשבתא, ברכיה וקדשיה כמאן דבנא ביתא וגמר לעבידתיה ועביד יומא טבא. כך אמרי אינשי כילול בתי, דכתיב ויכל אלהים ביום השביעי".

ויכל הוא כינוי לשלמות הבריאה והשלמתה שנעשתה כלית יופי, חמדה ועטרה,​

(ליקוט)​

 

[ימה של תורה]

בהקדמה לס' חמדת-שמואל ביאר