חסידות סלונים - ותורת האדמו"ר ה'דרכי נועם' (1 צופה)

[מראה מקום]

קווים לדמותו של הנת"ש אהרון סורסקי נחמן דרקסלר

 

[מראה מקום]

בעל "הנתיבות שלום" מסלונים זי"ע

מרן זיע"א נולד בי"ד מנ"א תרע"א בעיירה ברנוביץ אשר במדינת ליטא. אביו הגה"ח ר' משה אברהם ברזובסקי הי"ד, (בן הרה"ח ר' יצחק ז"ל בנו של הרה"ח ר' משה ז"ל חתן הרה"ק שלום מוולייקא זצ"ל) בעל מדרגה עילאה בתורה ועבודה, מופלג באמונת תום, איש סגולה מראשי הקהילה החסידית בעיר ברנוביץ, וידוע כחכימא דהקהילה. אמו הצדקת מרת צבי'ה הי"ד בת הרה"ח ר' אשר וייסשטיין זצ"ל מראשי ישיבת "ענף עץ חיים" בעיר סלונים, חתן הרה"ק ר' הלל וינברג ז"ל אחיו של מרן היסוד העבודה זיע"א. ר' משה אברהם וזוג' הי"ד נספו בשואה עקד"ה ביום כ"ג חשון תש"ג עם מרבית בני משפחתם. רבינו נקרא ע"ש אבי זקנו הרה"ק ר' שלום מוולייקא זצ"ל שהיה מגדולי תלמידי מרן הס"ק מלכוביץ זי"ע, והאדמו"ר ר' נח מלכוביץ זי"ע. נכנס לבריתו של אברהם אבינו ע"ה כשמרן הדברי שמואל שימש כמוהל, והגה"ק ר' משה מידנר זצ"ל כסנדק.

ר' משה מידנר ז"ל עלה ונתעלה כבחיר התלמידים, ועל אף גילו הצעיר סיים את ד' חלקי השו"ע בנוסף לסדריו בעיון. הוסמך לרבנות ע"י אחדים מגאוני ליטא הגאון ר"מ קרליץ ז"ל, הגאון ר' יצחק רבה של וולקוביסק, ומרבה של סוקולסי, ומעוד גדולי ישראל. חיבה יתרה נודעת לו מהאדמו"ר "הבית אברהם" זי"ע שזכה לקרבתו המופלגת וראה בו גדולות ונצורות והיה לתלמידו המובהק, בהוראתו העלה בכתובים את דברי תורתו שהשמיע בשולחנו הק' ונדפסו בספר "בית אברהם", ובו זמנית הועידו וזירזו לעלות לארץ ישראל ולקומם בה את החבורה והישיבה. ועדות לכך דברי חמיו מרן בעל ה"ברכת אברהם" זי"ע ששמע ממרן בעל ה"בית אברהם" "הוא יהיה האיש שלנו בארץ ישראל".

ביום ח' לחודש אדר תרצ"ה עלה לארץ ישראל בהוראת רבו, ומיום עלייתו קשר עצמו בעבותות אהבה עם ארץ ישראל וקדושתה. ומעולם לא עזב את ארצנו הקדושה אף לעיתות שהיה בהם צורך גדול. ובברכת רבו נשא בי"ז אדר תרצ"ה את הרבנית חוה מרים ע"ה בתו של מרן בעל הברכת אברהם זצ"ל.

רבה של טבריה הגר' אשר זאב ורנר זצ"ל הקדים את פניו של מרן זי"ע בדרשת שבת הגדול בפני בני עירו ואמר "ארי עלה מבבל ובוודאי זה יהיה לטובת העיר ועניני הכלל".

עם התיישבותו בארץ הקודש החל מיד בפעילות עם המשמרת הצעירה וארגן עבורם מסיבות ושיעורים בלימוד. למרות גילו הצעיר קבע עימו מרן הרמ"ח מסלונים זי"ע שיעור מיוחד בתורת הח"ן. וכן בד בבד קשר קשרי ידידות עם זקני החבורה שקבע עמם שיעורים בנגלה ובנסתר. כולם כאחד חיבבוהו וראו בו אור גדול שיאיר את המשך הדורות ושאבו ממנו את האור והמתיקות שקנה מרבו, ובמשך שעות רבות בכל עת מצוא חזרו על מאמרי קודש ממרן בעל ה"בית אברהם" זי"ע.

בשנת ת"ש נקרא לכהן פאר בראשות הישיבה "אחי תמימים" של חסידי חב"ד בתל-אביב וכשנתיים שימש בה ראש מתיבתא.

בשנת תש"ב כאשר החלו להגיע השמועות הנוראות על ההשמדה הנוראה ביהדות אירופה בו נאבדו כל משפחת בית אביו ז"ל ורוב מנינה ובנינה של חסידי סלונים ובראשם האדמו"ר הצעיר מרן רבי שלמה דוד יהושע הי"ד, גמלה בלבו החלטה לנטוש את כהונתו בת"א ולעלות ירושלימה, כדי לקומם מחדש את חסידות סלונים והישיבה שעלו בסערה השמימה, וכלשונו הק' אז "אם אין בידינו להציל את הגופים, הבה נציל את הרוח", בחירוף ובמסירות נפש בגשמיות וברוחניות יסד את ישיבתינו שמלבד שהיה בה הצלה לדור הצעיר של חבורתנו התחיל להצמיח דור חדש ומצויין לתורה ועבודת ה'. ואף שראשיתה היה מצער, מיעוט תלמידים ומיעוט האמצעיים, אחריתה שגבה מאד.

בר"ח חשון תש"ב בעיצומה של מלחמת העולם בעת שאוקיינוס של דם יהודי נשפך כמים התבטא הרבי ז"ל "מצאנו כששלמה המלך נשא את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה באוקיינוס שהעלה שרטון, ועליו נבנה כרך גדול של רומי, מדה טובה מרובה, אנו נועצים עכשיו קנה בירושלים, שיסייעו אותנו מהשמים להעלות שרטון ולהיבנות פה מחדש מטרופלין של תורה וחסידות", ומאז החלה תקופת בנין ויצירה משופעת במשברים גדולים, עד שזכה בחזונו הגדול ובמעופו הכביר להרחיב מסגרות הישיבה ולהקים בנינים מפוארים ובה תשתית חינוכית יחידה במינה.

בשנים אלו של בנין ויצירה שקד הרבי זצ"ל לערוך ולהוציא לאור את כל ספרי רבותינו הק' של אדמור"י בית סלונים לדורותיהם, חמשה ספרי יסוד בתורת החסידות, ואחר שהשלים משימה זו, העלה בכתובים את משנתו הגדולה בשבעה חלקי נתיבות שלום עה"ת ומועדים ועניני עבודת ה', ספרים שהאירו את עולמנו באור גדול, ונתקבלו בהתלהבות בעולם כולו.

הרבי ז"ל היה מקברניטי היהדות החרדית, ולא הסתגר מעולם בתפקידיו הפנימיים אלא השתדל להיות כמגדל אור בתחושת אחריות לכלל ישראל. ואף כי צעיר לימים היה התמנה ע"י גדולי הדור כחבר מועצת גדולי התורה. כיהן כחבר ועד הפועל של "ועד הישיבות בא"י" כיובל שנים, ובמסגרת זו פעל ועשה רבות למען הישיבות הק', וכן היה מראשי הנהלת החינוך העצמאי וממנווטי דרכה והקדיש מזמנו וכוחותיו להצלת דור העתיד. בכל הזמנים העניק תמיכה והשראה למערכות אגודת ישראל.

תקופת השיא בחייו החלה כשעלה והוכתר לאדמו"ר השביעי לבית סלונים אחר הסתלקות חותנו מרן הברכת אברהם זצ"ל בחודש סיון תשמ"א, ובמשך תקופת הנהגתו הסתופפו בצילו המוני החסידים מקושרים באהבת נפש, וכולם התרוממו לאור אשו הגדולה, וינקו מבארו מים חיים, שופע אהבה וחמלה להצובאים על פתחו, חיזק לבבות נשברים ונטע בהם אמונה ובטחון ואהבת ה', כל שבת ומועד היו ימי עליה ומהם נתברכו כל ימי השבוע.

ביום שלישי פר' ואתחנן ז' מנ"א תש"ס, לקו המאורות ונסתלק לגנזי מרומים. בהלוויה אדירת משתתפים, בראשות גדולי התורה וחסידות, נטמן במרומי הר-הזיתים בחצות ליל ערב תשעה באב.

ונסיים עם לשונו הזהב בצוואתו הקדושה שהיא תורה שלימה. "המידות הטובות והדעות הטובות נקראים דרך ה', והם מביאים ברכה וטובה בעניינים גשמיים ורוחניים, והנני מצווה את הבנים וכל אנ"ש היקרים שהם לי כבנים… בעניין טהרת המידות בין אדם לבוראו ובין אדם לחברו ובין אדם לעצמו, שהוא הדרך המוביל לקב"ה ולדבקה בו וישמרו עניין המידות במיוחד בקיום המצווה שהיא כלל גדול בתורה "ואהבת לרעך כמוך"…

(מבארו של המחנך הדגול הרב מ. טננהויז שליט"א)

 

[מראה מקום]

אוסף מכתבים מהרה"ק הנתיבות שלום מסלונים.
1. מכתב מז"ט עם ברכות לרוב. 12 שורות בכת"יק וחתי"ק. ניסן תשכ"ח.


2. מכתב כללי ושנה טובה לחסידיו. עם חתי"ק ותוספת 4 שורות בכתי"ק. אלול תשכ"ט.


3. מכתב שנה טובה וחיזוק. עם חתי"ק ותוספת שני שורות בכתי"ק. אלול תשכ"ו.

 

[מראה מקום]

הרב יהושע ליף ראש ישיבת ׳נר יעקב׳ מספר על שיחות עם בעל ה׳נתיבות שלום׳
גדול נוסף שזכיתי לקשר עמו היה האדמו"ר מסלונים זצ"ל, הרב שלום נח ברזובסקי, בעל 'נתיבות שלום'. הרבי היה מגיע לנפוש בטלזסטון (אחד מחסידיו גר במקום והיה מארחו לצורך מנוחה והחלפת כוחות). ומכיוון שגרתי בטלזסטון, הזדמנה לידי הזדמנות ייחודית לפגוש בצדיק גדול זה. וכך אף יכולתי להסיעו לירושלים, לרחוב סלנט, כשהיה עליו לשוב לביתו ולחסידיו.

הרבי מסלונים היה תלמיד חכם משכמו ומעלה. הרב שך בטח בו בלב שלם, וביניהם שררה קרבה עמוקה. בתקופת סכנת גזרת גיוס בנות, כאשר היו שניהם תלמידי חכמים מופלגים צעירים הממלאים את מוצא פיו של החזון איש, נוצר קשר אמיץ זה, והוא הוסיף ללוותם גם בשנותיהם המאוחרות כאשר נעשו מנהיגים גדולים בישראל.

באחת השיחות בינינו, ביקש ממני הרב לתאר באוזניו את הישיבה שאני עומד בראשה ואת הבחורים שלומדים בה. עשיתי כדבריו, ולאחר שסיימתי התחיל להסביר לי בפרוטרוט את ערכה הרב של כל נשמה יהודית, והסביר עד כמה חיונית הישיבה שלנו לעם היהודי כולו.

"כל נשמה יהודית היא יהלום", הוא אמר, "לפעמים יהלום עלול ליפול ולהתגלגל לתוך בוץ, או אז מתלכלך הוא ומתכסה ברפש. זוהרו הטבעי של היהלום אינו נראה, אך ערכו ויקרו אינם נגרעים במאומה. במקרה כזה", המשיך הרבה, "צריכים למצוא אנשים שיסכימו להכניס את ידיהם לבוץ, להרים את היהלום, לשטוף, לשפשף ולהבריק אותו, עד ששוב יתגלה זוהרו. יהלום- אפילו יהלום שאינו מלוטש – הוא עדיין יהלום. כך צריך להסתכל על כל נשמה יהודית".

הרב מסלונים היה ידוע באופן המיוחד שבו ניהל את ממלכת החסידות שלו.

הוא נהג לכנותי "ידיד", וכשהגבתי: "אני רוצה להיות חסיד שלך", הסביר לי: "להיות חסיד סלונים זה א שווארע ארבעט – עבודה קשה. אני דורש מחסידיי הרבה מאוד. עדיף לך להישאר ידיד שלי, ולא להיות חסיד שלי".

מספר פעמים חזרתי על בקשתי להיות חסידו של הרבי, אך הוא דחה את בקשתי בחביבות. אך אני לא הסכמתי לוותר לחלוטין, וביקשתי שיינתן לי לפחות להתייעץ עם הרבי…

פעם שאלתי אותו מה צריך אדם לעשות כאשר הוא מאבד את הריכוז באמצע תפילת שמונה עשרה. "ברגע שאתה מרגיש שאיבדת את הריכוז", השיב לי הרבה, "קח את הברכה שאתה נמצא בה כרגע, והשתדל כמיטב יכולתך לכוון רק בה… ואם תשאל, 'מה לגבי כל הברכות שכבר אמרתי ללא כוונה'? אמשול לך משל למה הדבר דומה- אדם הולך בשוק, ובידו סל מלא תפוחים. לפתע הוא מבחין שיש חור בסל, והתפוחים מתפזרים לכל עבר!

במצב כזה עלול האדם לאבד את עשתונותיו, לעמוד חסד אונים ולראות בעיניים כלות כיצד עוברים ושבים חוטפים ממנו את התפוחים שהתפזרו. אולם הוא יכול לנהוג באופן נבון יותר- לבדוק מה ביכולתו לעשות כדי להציל את התפוחים שעדיין נותרו לו. וזה מה שמוטל על האדם לעשות", סיים הרבי, "חאפ (לתפוס) איזה חלק מהתפילה שנשאר. לא להיתפס לבהלה על שהחמצנו, אלא לשים לב לשאר התפילה, שעדיין אפשר להציל".

פגשתי את הרבי בתקופה שישיבת "נר יעקב" עשתה את צעדיה הראשונים במפת הישיבות של ירושלים. סיפרתי לו שאנחנו בשלבים התחלתיים, וכי הישיבה מונה מספר מצומצם מאוד של בחורים בלבד.

האדמו"ר הרגיעני ואמר "איך האב געעפנט די סלונימ'ער ישיבה מיט צוויי און א האלב בחורים- אני פתחתי את ישיבת סלונים עם שניים וחצי בחורים", אמר לי (בזמן פתיחת הישיבה הוא היה ראש הישיבה, וחמיו היה האדמו"ר מסלונים).

"שניים וחצי בחורים? מה הכוונה?"

"בישיבה היו שני בחורים בעלי חכמה ממוצעת, ועוד 'חצי בחור' שהתקשה מאוד בלימוד. בכל זאת פתחנו את הישיבה עם גרעין זה, ובסופו של דבר נעשו כל בני הקבוצה תלמידי חכמים ובני תורה בכל המובנים. אסור להתייאש אף פעם משום יהודי".

זו הייתה סיסמת חייו של הרב, ולאורה חי. הישיבה והחסידות שלו היו עדות חיה ונושמת להצלחתו בליטוש נשמות ישראל ובהדרכתן היאך להוציא את מלוא הכוחות הגלומים בהן לפועל.

מהרבי מסלונים למדתי לא להתייאש משום בחור שנכנס בפתח הישיבה שלי. במבט לאחור, בין תלמידיי היקרים היו רבים שהחלו את מסעם עם קשיים בלימוד, אולם על ידי עקביות ועידוד נעשו בסופו של דבר תלמידי חכמים ובני תורה נפלאים.

במאמר מוסגר, כשדיברתי פעם עם ר' נחום פרצוביץ, הזכרתי שאני מכיר את הרבי מסלונים. ר' נחום הגיב ללא רגע של שהות: "ער איז א גרויסער גרויסער תלמיד חכם- הוא תלמיד חכם גדול, גדול".

ר' נחום העריך מאוד את הרבי מסלונים על גדלותו בתורה, ולא הסתיר את הערכתו. ואני יכולתי להעיד שגדלותו התפרסה הרבה מעבר לקריאות בית המדרש. היא נחקקה בגישתו לקהילה ולחסידות, וניכרה בהערכתו לכל יהודית באשר הוא. הוא התייחס לכל יהודי כאל יהלום, וכך הצליח להרחיק מבט מעבר לבוץ וללכלוך, ולראות את הזוהר הטמון בתוך כל יהודי.

ספרו של הרבי, ה"נתיבות שלום", תפס מקום של כבוד לא רק בקרב חוגי החסידות, אלא נחשב ספר יסוד של מחשבה יהודית בעולם התורה כולו, עד כדי כך, שכמעט אי אפשר לדמיין את עולם התורה בלא אורו המופלא.

בהקשר לכך שמעתי סיפור מדהים מפי בעל המעשה:

לסמינר קירוב במלבורן שבאוסטרליה הוזמן מרצה מסוים. כפי שקורה למרצים רבים, ערב לפני השיחה עדיין לא היה בטוח הוא באיזה נושא עומד הוא לדון, ונרדם כשמוחו תר אחד המסר המושלם.

באמצע הלילה חלם הוא חלום- בחלומו נגלה אליו אדם בעל זקן לבן ארוך ומבט קורן, ומסר לפניו דבר תורה נפלא שעליו להשמיע בשיחה. המסר היה ברור וחד, הוא חש כאילו ישבו זה מול זה במציאות. וכאשר התעורר בבוקר, הותיר עליו החלום רושם על כל כך, עד שזכר כל מילה שנאמרה לו.

מעולם הוא לא פגש ברבי שהופיע בחלומו, אך דבר התורה ששמע היה נפלא, והוא החליט שזה המסר שסביבו תיסוב שיחתו. כשהתפלל תפילת שחרית באחד הכוללים המקומיים, ראה לראשונה בחייו את הספר 'נתיבות שלום' והחל לעיין בו. למרבה השתאותו, כשפתח את הספר הבין בדיוק בדבר התורה ששמע בחלומו! התברר לו למעלה מכל ספק שהרבי מסלונים עשה עמו חסד כשהדריכו אילו דברים להשמיע בפני הקהל. הכרה זו ריגשה אותו לחלוטין.

אחרי התפילה ניגש המרצה לראש הכולל, סיפר לו את השתלשלות העניינים ושאלו האם מכיר הוא את הספר, והאם מחברו עדיין בין החיים.

ראש הכולל השיב שהוא מכיר את הספר היטב, ומחברו חי וקיים בעיר ירושלים. כעבור זמן מה, פגש ראש הכולל בחסיד סלונים, שהגיע למקום כדי לגייס כספים עבור מוסדות סלונים, וסיפר לו את סיפור החלום. כששב החסיד לביתו, סיפר את הדבר לרבי בעצמו, והרבי נענה ואמר: "הייתי רוצה מאוד לראות את היהודי הזה כשיגיע לארץ ישראל".

כששב המרצה לארץ ישראל, יצר אתו קשר אחד מגבאיו של הרבי ואמר שהרבי מעוניין לפגוש בו. הוא כמובן מיהר למלא את רצון הרבי והוכנס אל הרבי.

"שב לידי בבקשה", אמר לו הרבי בחמימות. "שמעתי שיש לך סיפור על חלום הקשור לספר שלי. אנא, ספר לי את כל הפרטים".

המרצה סיפר כי לא ידע מה יהיה נשוא שיחתו, וכיצד החלום המופלא בהקשר לרבי וחידושו סיפק לו את המסר שעליו להשמיע בדבריו.

"האם בבוקר פתחת את הספר בעמוד הראשון, או בדיוק בעמוד שבו הופיע דבר התורה ששמעת בחלומך?"

כשנענה שפתח את הספר בדיוק בעמוד המתאים, חייך הרבי, ואחר כך אמר: "עלי להסביר לך מדוע שואל אני את כל השאלות הללו, ומדוע אני מתעניין כל כך בכל פרט המעשה".

הרב הסביר שעמל על חידושי תורתו לאורך שנים רבות, ורק כעבור זמן רב החליט לפרסם את חידושיו בספר. הוא התלבט האם לבקש הסכמות של גדולי תורה לספרו, ולבסוף הוציא את הספר ללא הסכמות.

"ברוך ה' הספר התקבל בכלל ישראל בחום ובהתלהבות, והדפסנו אותו מחדש כמה וכמה פעמים", סיפר הרב. "אך עדיין הסתפקתי אם נהגתי כשורה כאשר לא ביקשתי הסכמות של גדולי ישראל. מי אני שאעז לפרסם את הספר מבלי לעטרו בהסכמות?!" הסביר את הרגשתו בענווה.

"אבל עכשיו כששמעתי את סיפורך, ברור לי שבית דין של מעלה נותן את הסכמתו לספר, והספר ראוי לצאת לאור ולהתפרסם בעולם היהודי כולו".

הרבי ראה באירוע זה אישור מלמעלה להוצאת ספרו הקדוש לאור, והדבר שימח אותו מאוד. אין צורך לומר כי הרב חולם החלום היה אחוז השתאות מהרבי ומההצצה מאחורי הקלעים על ספרו הנודע.

(מתוך הספר 'בהיכלם' – הרב נחמן סלצר)

 

[מראה מקום]

צוואת הנת"ש זיע"א