פסח, חודש ניסן חצות בדברי הגרי"ז (מפוצל)

[איש תורה]

משנת יעקב בהל' יסודי התורה

 

[איש תורה]

ספר אפיקי ים (ביאורי אגדות) לרי"א חבר ז"ל (מו"ק ג, א):
וגם בזה יש כוונה עמוקה כי שלמה המע"ה בקהלת אמר (ג א) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, וצריך לבאר מה ענין זמן ועת, וכל א' הוא ענין אחר כי הזמן ידוע שמתחלק לג' עבר ועתיד והוה, והמשכיל יבין כי ההוה אינו בנמצא כלל כי כל רגע קטן שיוכל האדם להקטינו הוא מתחלק ג"כ לב' דרגין עבר ועתיד, נמצא שבאמת ההוה הוא הנקודה המרכזית של הזמן שאינו נתפס כלל ברעיון ואינו בגדר ישות כלל, רק הוא ענין רוחני המתלבש ומקיים הזמן שבלתו אין מציאות לזמן כלל, שהרי העבר כבר איננו והעתיד עדיין לא בא, נמצא שעיקר קיום הזמן הוא ע"י נקודה אמצעית שהוא ההוה הוא אינו בעולם כלל רק למעלה מן העולם וקיומו. והוא מ"ש לכל זמן וכו' ר"ל שזמן הוא ב' החלקים העבר והעתיד והוא מלשון הזמנה והכנה שהוא על ב' החלקים הנ"ל, ועת הוא נקודת ההוה והוא מלשון עתה ר"ל מה שהוא בנמצא עכשיו, והוא המתלבש תוך הזמן ומקיימו.
ובזה תבין ענין נפלא עומק דברי רז"ל וחכמתם מ"ש בפ"ק דברכות (ד' ד ע"א) שהקב"ה אמר למשה בחצות ומשה אמר כחצות שמא יטעו אצטגניני פרעה וכו', והענין כי באמת רגע התיכונה אשר הוא חצות לילה ממש אינה מורגשת כלל ואינה במציאות כלל, הגע עצמך שסוף רגע האחרון של סוף חצות לילה הראשונה שייך לחצי הראשון וא"כ אינה חצות ממש שהרי חצי השני עדיין לא התחיל, וא"כ הוא יותר בשיעורו ממה שעבר מחצות הראשונה, ולא היה אפשר למצוא חצות ממש כי אם היה רגע אמצעית נמצאת בין חצות ראשון לשני שאינה מכללה ודבר זה אינו כלל, ונמצא שחצות ממש אינה בהשגת אנושי כלל ואינה בגדר בריאה הגשמית הנופלת תחת הזמן, אבל הוא ענין מעולם הנבדל הרוחני ובו הי' מכת בכורות במצרים. ולכן ע"י הי' יצי"מ ובחירת ישראל שלקחם הוא ית' לו לעם שנתעלו באותו העת אשר הוא למעלה מן הזמן, ולכן הם תלויים בהנהגה ניסיית ואין מזל לישראל שאין להם שום תלי' במזל, שהמזלות הם תלויים בזמן שנעשה ע"י סיבוב הגלגל שבו עושה השעות ורגעים וימים וחדשים ושנים, משא"כ ישראל תלויים בעת ההוה שלמעלה מן הזמן והוא נקודה המרכזית של כל הגלגלים שאין לו סיבוב כלל ונמצא שאין בו זמן כלל.

 

[איש תורה]

מצורף

 

[איש תורה]

מפענח צפונות

 

[תורה תמימה]

רבי שמעון משה דיסקין זצ"ל ("אהל יהושע" פרשת בא) השיב על כך בחידוד נאה. אכן כן, אין רגע המכונה "חצות", אך גם אין רגע שבו מתים. כלומר, מיתה אינה תהליך, כי אם מציאות. עד רגע פלוני אדם היה חי, ומן הרגע שלאחר מכן היה מת. מעתה, כאשר נאמר בתורה שבכורי מצרים מתו בחצות, הכוונה היא לכך, שעד חצות הם חיו, נשמו ובעטו, וברגע שלאחר חצות, כבר היו מוטלים כדומן על פני השדה.

 

[תורה תמימה]

משאת המלך פרשת בא

 

[חויישב]

וזה מכבר שהבאתי ראי' שלא כדבריו ז''ל מד' הרשב''א ב''ב פרק מי שמת בסוגיא דמתנת שכי''מ שמבואר שם להדיא שמיתה שפיר הוי זמן, וא''כ הופרכה כל היסוד

לחץ כדי לכווץ...

יש להוכיח כך גם ממח' אביי ורבא בב"ב קלז. גבי מתנת שכ"מ מאימתי קונה - עם גמר מיתה או לאחר גמר מיתה

 

[גלגולים]

@AI אוצר תוכל לסכם את האשכול?