ספירת העומר חציו עבד וחציו בן חורין בספירת העומר

[הכהן הגדול]

המנ"ח [מצוה שו] הסתפק דהנה בשו"ע [תקפט ס"ה] לענין תקיעת שופר פסק שאינו יכול לתקוע לעצמו משום שצד עבד שבו לא יכול להוציא את צד הבן חורין שבו יד"ח אלא צריך הוא לשמוע תקיעת שופר מבן חורין, ולפי"ז יש מקום להסתפק מה דינו לגבי ספירת העומר דיש שיטות דס"ל שלא יוצאים בספירת העומר ע"י אחר דלפי הסוברים דבספירה מוציא את חבירו אם כן צריך לשמוע מב"ח גמור לצאת י"ח כמו שופר ומגילה דח"ע וחב"ח אף לעצמו אינו מוציא דלא אתי צד עבדות דידי' ומפיק צד חירות דידיה וצריך לשמוע מאחר, אך להפוסקים דא"י י"ח מאחר דספירה לכ"א בעינן אם כן הוא פטור מסה"ע כיון דהוא בעצמו צריך לספור וצד עבדות דידיה לא מפיק צד חירות דידיה אף דצד חירות חייב בכל המצות מכל מקום כאן מה יעשה כיון דהעבדות מצעכב עליו, ונשאר המנ"ח בצ"ע, ובביאור החילוק בין ספירת העומר לתקיעת שופר כתב במועדים וזמנים [ח"א ס"א ד"ה ועיקר] ומבאר שיש הבדל בין מצווה שהוא משתמש במשהו חיצוני כדי לקיים אותה כגון בשופר שאין המצוה בהמעשה גופא, רק השמיעה היא המצוה וכשתוקע מוציא עצמו חיובו בזה צריך לצאת מבר חיובא דוקא אבל במעשה המצוה שאינו בגדר מוציא רק יוצא בקיום המצווה פשיטא שגם חציו עבד חייב ויוצא עכ"ד, ומד' נחלק על המנ"ח ובאמת תמה שם על המנ"ח עי"ש, וכעי"ז כתב בצפנת פענח [פ"ב משופר ה"ג], אמנם מענין שלגבי תפילין המנ"ח [תכב] מצדד שחייב, (ואולי מצד שעבד חייב במצוות כאשה ואשה בתפילין יכולה להניח א"כ יניח ממ"נ וצ"ע).

 

[גרינפלד]

המנ"ח [מצוה שו] הסתפק דהנה בשו"ע [תקפט ס"ה] לענין תקיעת שופר פסק שאינו יכול לתקוע לעצמו משום שצד עבד שבו לא יכול להוציא את צד הבן חורין שבו יד"ח אלא צריך הוא לשמוע תקיעת שופר מבן חורין, ולפי"ז יש מקום להסתפק מה דינו לגבי ספירת העומר דיש שיטות דס"ל שלא יוצאים בספירת העומר ע"י אחר דלפי הסוברים דבספירה מוציא את חבירו אם כן צריך לשמוע מב"ח גמור לצאת י"ח כמו שופר ומגילה דח"ע וחב"ח אף לעצמו אינו מוציא דלא אתי צד עבדות דידי' ומפיק צד חירות דידיה וצריך לשמוע מאחר, אך להפוסקים דא"י י"ח מאחר דספירה לכ"א בעינן אם כן הוא פטור מסה"ע כיון דהוא בעצמו צריך לספור וצד עבדות דידיה לא מפיק צד חירות דידיה אף דצד חירות חייב בכל המצות מכל מקום כאן מה יעשה כיון דהעבדות מצעכב עליו, ונשאר המנ"ח בצ"ע, ובביאור החילוק בין ספירת העומר לתקיעת שופר כתב במועדים וזמנים [ח"א ס"א ד"ה ועיקר] ומבאר שיש הבדל בין מצווה שהוא משתמש במשהו חיצוני כדי לקיים אותה כגון בשופר שאין המצוה בהמעשה גופא, רק השמיעה היא המצוה וכשתוקע מוציא עצמו חיובו בזה צריך לצאת מבר חיובא דוקא אבל במעשה המצוה שאינו בגדר מוציא רק יוצא בקיום המצווה פשיטא שגם חציו עבד חייב ויוצא עכ"ד, ומד' נחלק על המנ"ח ובאמת תמה שם על המנ"ח עי"ש, וכעי"ז כתב בצפנת פענח [פ"ב משופר ה"ג], אמנם מענין שלגבי תפילין המנ"ח [תכב] מצדד שחייב, (ואולי מצד שעבד חייב במצוות כאשה ואשה בתפילין יכולה להניח א"כ יניח ממ"נ וצ"ע).

עי' חזו"א (או"ח סי' כט ס"ק ד) וחסד לאברהם (תאומים, קמא או"ח סי' ח).