ביאור חקירת הגמ' (ב"מ י:) אם חצר מדין יד או מדין שליחות: ע' דבר אברהם ח"א כא אות כג. וע' חי' הגר"ח סטנסיל סי' קמט (עמ' פז). וע' חי' הגר"ש שקאפ ב"מ סי' כג, ב.
חצר המשתמרת שקונה אף שאינו עומד בצידה – אם מדין יד או שליחות: להרא"ש (פ"ק דב"מ סי' לא) משום שליחות, ולהר"ן והנ"י (ב"מ יא:) משום יד.
בחצר שאינה משתמרת איך מועיל שעומד בצד שדהו: לרש"י (ב"מ יא. ד"ה אי עומד) דעי"ז משתמר. ולהרא"ש (פ"ק דב"מ סי' לא) משום שעי"ז הוי מדין יד.
האם מה שחצר קונה שלא מדעתו זה משום שסתמא דעתו או שא"צ דעת בעצם: בהג"א (ב"מ פ"ב סי' ט) משמע שמשום שסתמא דעתו לקנות. וכן נראה ממש"כ תוס' בב"ב נד. ד"ה אדעתא "דהא דחצר קונה שלא מדעתו היינו... ואם היה יודע היה רוצה לקנות." [וע"ע תוס' ב"מ כו. ד"ה דשתיך שחצר לא קונה דבר שיכול להיות שלא ימצאנו לעולם].
חצר המשתמרת שקונה אף שאינו עומד בצידה – אם מדין יד או שליחות: להרא"ש (פ"ק דב"מ סי' לא) משום שליחות, ולהר"ן והנ"י (ב"מ יא:) משום יד.
בחצר שאינה משתמרת איך מועיל שעומד בצד שדהו: לרש"י (ב"מ יא. ד"ה אי עומד) דעי"ז משתמר. ולהרא"ש (פ"ק דב"מ סי' לא) משום שעי"ז הוי מדין יד.
האם מה שחצר קונה שלא מדעתו זה משום שסתמא דעתו או שא"צ דעת בעצם: בהג"א (ב"מ פ"ב סי' ט) משמע שמשום שסתמא דעתו לקנות. וכן נראה ממש"כ תוס' בב"ב נד. ד"ה אדעתא "דהא דחצר קונה שלא מדעתו היינו... ואם היה יודע היה רוצה לקנות." [וע"ע תוס' ב"מ כו. ד"ה דשתיך שחצר לא קונה דבר שיכול להיות שלא ימצאנו לעולם].
