אולי בכלל הכיוון הוא ביטול עבודה זרה על ידי גוי שלא על ידי שבירה?
אעתיק מההערות שראיתי בספר פניני הלכה לרב מלמד:
ביזה הגוי את הפסל בכעסו, עדיין לא ביטלו, כמבואר למעלה. אבל אם ביזה אותו באופן קבוע, לדעת רבים ביטלו (רשב”א, ריטב”א, נמוק”י לע”ז נג, א, והמאירי מחמיר). כיוצא בזה, אם אמר לאחר מחשבה שאינו מאמין יותר באליל, לדעת רבים ביטל בכך את הפסל שלו (ראבי”ה, מרדכי, אגודה, ב”ח. ואף שבב”י הקשה עליהם, הרמ”א קמו, ז, הזכירם כדעת יש אומרים בלא להביא חולק, וכ”כ ש”ך ח, ט”ז ז).