הוא היה איש עסקים מצליח בתחום הטקסטיל. בסוף שנות הארבעים עבר להתגורר למשך תקופה בניו זילנד, לצורך גידול צמר כבשים עבור סחר הטקסטיל שלו.
יום אחד הוא נסע לבקר את בתו המתגוררת בניו יורק. הם נסעו יחד לביתה וכשנכנסו למעלית הבניין, הבחין באדם נוסף שעמד במעלית, איש צעיר בעל חזות רבנית ועיניים רציניות.
הרב הושיט את ידו ושאל: “מניין בא כבודו?”, והאיש השיב: “מניו זילנד”.
הרב הביט בו ושאל: “ומקווה טהרה יש בניו זילנד?”. איש העסקים היה נבוך מעט והשיב: “אני שוהה שם זמן קצר לצורכי עסקים בלבד”. “השם מכוון את צעדי האדם”, החזיר לו הרב. “כשיהודי מתגלגל למקום כלשהו, עליו לדאוג שהימצאותו שם תותיר רושם חיובי”.
המעלית עצרה, הרב נענע בראשו לשלום ויצא. איש העסקים הניו-זילנדי שאל את בתו מיהו הרב הזה, והיא סיפרה שזה הרב מנחם מענדל שניאורסון (מי שלימים התמנה להיות הרבי מליובאוויטש).
ארבעים שנה חלפו. איש העסקים כבר צבר הון רב והיה פנוי לחיות את חייו כלבבו. הוא עזב את ניו זילנד והתיישב בישראל. בשנת 1989 ביקר בארצות הברית והחליט לבקש את ברכתו של הרבי מליובאוויטש.
באחד מימי ראשון מצא עצמו ממתין בתור הארוך המשתרך בשדרת איסטרן פארקווי, ליד מרכז חב”ד העולמי. אלפי בני אדם מכל הסוגים – צעירים ומבוגרים, רבנים ומגודלי שיער, אישי ציבור ופשוטי עם – חיכו לרגע המיוחל בו יעמדו מול הרבי ויקבלו שטר של דולר לצדקה.
והנה הגיע הרגע. איש העסקים התכונן לקבל את השטר, אך הרבי לא מיהר. הוא נעץ בו מבט חודר ובעודו מושיט את השטר שאל: “נו, כבר יש מקווה טהרה בניו זילנד?”.
את הרגעים הבאים הוא לא זכר. למשמע שאלת הרבי נתקף סחרחורת עזה, שנרגעה רק כעבור כמה דקות טובות. ארבעים שנה חלפו, ואת הרבי עדיין מטרידה השאלה: האם יש מקווה בניו זילנד?
יום אחד הוא נסע לבקר את בתו המתגוררת בניו יורק. הם נסעו יחד לביתה וכשנכנסו למעלית הבניין, הבחין באדם נוסף שעמד במעלית, איש צעיר בעל חזות רבנית ועיניים רציניות.
הרב הושיט את ידו ושאל: “מניין בא כבודו?”, והאיש השיב: “מניו זילנד”.
הרב הביט בו ושאל: “ומקווה טהרה יש בניו זילנד?”. איש העסקים היה נבוך מעט והשיב: “אני שוהה שם זמן קצר לצורכי עסקים בלבד”. “השם מכוון את צעדי האדם”, החזיר לו הרב. “כשיהודי מתגלגל למקום כלשהו, עליו לדאוג שהימצאותו שם תותיר רושם חיובי”.
המעלית עצרה, הרב נענע בראשו לשלום ויצא. איש העסקים הניו-זילנדי שאל את בתו מיהו הרב הזה, והיא סיפרה שזה הרב מנחם מענדל שניאורסון (מי שלימים התמנה להיות הרבי מליובאוויטש).
ארבעים שנה חלפו. איש העסקים כבר צבר הון רב והיה פנוי לחיות את חייו כלבבו. הוא עזב את ניו זילנד והתיישב בישראל. בשנת 1989 ביקר בארצות הברית והחליט לבקש את ברכתו של הרבי מליובאוויטש.
באחד מימי ראשון מצא עצמו ממתין בתור הארוך המשתרך בשדרת איסטרן פארקווי, ליד מרכז חב”ד העולמי. אלפי בני אדם מכל הסוגים – צעירים ומבוגרים, רבנים ומגודלי שיער, אישי ציבור ופשוטי עם – חיכו לרגע המיוחל בו יעמדו מול הרבי ויקבלו שטר של דולר לצדקה.
והנה הגיע הרגע. איש העסקים התכונן לקבל את השטר, אך הרבי לא מיהר. הוא נעץ בו מבט חודר ובעודו מושיט את השטר שאל: “נו, כבר יש מקווה טהרה בניו זילנד?”.
את הרגעים הבאים הוא לא זכר. למשמע שאלת הרבי נתקף סחרחורת עזה, שנרגעה רק כעבור כמה דקות טובות. ארבעים שנה חלפו, ואת הרבי עדיין מטרידה השאלה: האם יש מקווה בניו זילנד?