טיפ בסיסי.
בעת תקיעת השופר נכון לאחוז בו כך: ביד ימין מחזיקים את פיית השופר סמוך לפה, וביד השנייה תומכים בגוף השופר. אחיזה זו מעניקה יציבות מלאה ומאפשרת לתקוע בקלות, מבלי צורך לשנות את תנוחת השופר במהלך התקיעה.
פרק א
כיצד מפיקים קולות מן השופר
קול השופר אינו נובע מנשיפת האויר
א. אפתח בעובדה מפתיעה: על מנת להשמיע קול תקיעה אין הכרח לנשוף אויר לתוכו. ניתן לבצע תקיעות ע"י שאיפה דרך השופר, ממש כשם שניתן לבצע אותן ע"י נשיפה!!! (אין כאן התייחסות לשאלה ההלכתית, אלא תיאור עובדתי של המציאות.) עובדה זו, שדומני...
נושא האימון הוא מאוד חשוב, כי כמו שכל אדם מבין שאי אפשר ביום אחד לרוץ כמה קלומטרים אלא צריך להתרגל לזה, כך אדם אינו יכול לתקוע בצורה קלה עשרות תקיעות ביום אחד בלי תירגול מראש.
יש להדגיש שיסוד הצלחת התקיעה אינה הכנסת האוויר לשופר, אלא קול שנוצר מחמת רעד השפתיים כמו פ' רפויה [פ... פ... פ...] ומטרת השופר הוא להגביר את הקול שיוצא מהשפתיים [רמקול].
בשלב ראשון צריך להתרגל ליצירת קול ע"י רעד השפתיים, ובשלב שני לעשות את אותה פעולה עם השופר.
לתרגל אטימה מלאה של השפתיים על השופר.
האימון קודם ר"ה
יש להתרגל לעמוד בשעת התקיעות בצורה ישרה וזקופה כדי שהאויר יצא בצורה טובה יותר.
למתחילים – קודם להתאמן רק על התקיעה, ובנוגע לתרועה להתאמן קודם על תנועה מהירה של הלשון בלי שופר, ואח"כ יש לעשות את אותה הפעולה עם השופר.
להתאמן לנשום עמוק לבטן ולא לחזה, ולהוציא את האויר לאט לאט, בשלב ראשון יש לעשות כן בלי שופר, ובשלב שני להתרגל לנשום לבטן תוך כדי התקיעות.
מיקום השופר הוא בתוך עובי השפתיים, בערך שליש מעובי השפה כלפי חוץ, ולא על השפתיים.
השפתיים הם שריר ככל שרירי הגוף, וככל שמאמנים אותם יותר הם פועלים בצורה טובה יותר, ולכן צריך להתרגל להדק היטב את השפתיים [לא בכח], כדי ליצור אטימה מוחלטת על השופר, דבר זה גורם שהקול יצא חזק וצלול ובלי מאמץ.
כמו כן התירגול המוקדם של הידוק השפתיים על שופר גורם למניעת פציעת השפתיים מהחיכוך עם השופר.
חשוב מאוד שאחיזת השופר תהיה בצורה ישרה ממול הפה לא כלפי מטה לא כלפי מעלה [בעיקר תעלת השופר], וכן יש להקפיד שפתח השופר יהי מכוון כנגד קו אמצע השפתיים.
יש להתרגל להניח את השופר במקום קבוע בשפתיים.
בין תקיעה לתקיעה יש להקפיד לנשום דרך האף, ולא להזיז את מיקום השופר בשפתיים, ואם השפתיים מתרופפות או שנוצר לחץ עליהם יש להזיז את השופר ולהניחו מחדש במקום הקבוע.
רוב בעלי התוקעים מחזיקים את השופר בשתי ידים, יד אחת קרובה לשפתיים ויד שניה שאוחזת את השופר במקום הרחב.
היד שאוחזת במקום הרחב של השופר משמשת רק כסטנד לשופר, ולכן צריך להשאיר אותה רפויה, דבר זה מועיל לשאר השרירים להשאר רפויים, ואז אפשר להוציא בקלות את האוויר מהבטן.
והיד שקרובה לשפתיים יש ללחוץ איתה חזק על השופר כמו צבת, פעולה זו גורמת שיהיה פחות לחץ של השופר על השפתיים.
כדי שיצא תקיעה בקול אחיד מומלץ להשתמש בלשון כפקק לפי השופר, בתחילת התקיעה להסיר את הלשון ובסיום התקיעה להחזיר את הלשון.
מומלץ שלא להעביר את השופר מאדם לאדם, דבר זה יכול לגרום להדבקות של פצעי הפה והשפתיים.
עיצות לתקיעות בר"ה
נשימת הרגעה: מומלץ מאוד קודם התקיעה הראשונה לנשום נשימה אחת עמוקה להרגעה, ורק אח"כ להכניס את השופר לפה, לנשום ולהתחיל לתקוע, דבר זה מאוד מועיל להורדת הלחץ שקודם התקיעות.
ישנם בעלי תקיעה שבמקרה שהם צריכים לחזור מחמת טעות, או כשיצא רק אוויר ללא קול תקיעה וכדו', דבר זה מוריד להם את הביטחון העצמי להמשך התקיעות, מן הראוי לציין מעשה שסיפר הגרש"ז ברוידא זצ"ל ר"י חברון שבהייתו בחור בישיבה ניגש להיות ש"ץ וטעה בדבר מסוים ומחמת כך היה קשה לו להמשיך להתפלל כבתחילה, לאחר התפילה ניגש אליו מרן הסבא מסלבודקא זצ"ל ואמר לו בעל גאוה! בעל גאוה! וכי אסור לאדם לטעות?...
הנסיון מוכיח שכשאדם מחדיר לעצמו שיכול להיות טעות, זה עצמו מוריד את מפלס הלחץ.
במקרה שהשופר מתמלא ברוק מומלץ לנקותו ע"י מנקה מקטרות, וכן לנשוף בחוזקה כלפי חוץ בחלק הרחב של השופר.
אחרי ר"ה
אחסון השופר: לאחר ר"ה להשאיר את השופר במקום פתוח כדי שיתייבש לגמרי, ולאחסן את השופר בנרתיק מבד [ולא בניילון].
נקיון השופר: במידת הצורך יש לנקות את השופר ע"י ארק, להכניס ולנער היטב מספר פעמים, דבר זה יעשה זמן רב לפני ר"ה כדי שהשופר יספיק להתייבש קודם ר"ה.