מטות טעם למספר אחד מן החמשים

[געגועים]

וַהֲרֵמֹתָ מֶכֶס לה' מֵאֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא אֶחָד נֶפֶשׁ מֵחֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת וכו' וְנָתַתָּה לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וכו'
וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים וכו' וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם.

בפי' רבינו אפרים ביאר אחד מת"ק לפי שאלעזר בא"ת ב"ש תכזע"ג בגי' ת"ק.

ואני בדרכו אעבורה לתת טעם לשבח למספר אחד מן החמשים שנתנו ללוים, לפי שלוי בא"ת ב"ש כפם, ובכף היד יש ה' אצבעות מרמז לחמישים [על דרך שאמרו באצבע עשר מכות וביד חמישים מכות] ליתן בכפם אחד מחמישים.

גם אפשר שהתורה עצמה רמזה הסיבה וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן ה', ולפני המשכן היה רֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים (שמות כז, יח), ולפי שהם שומרים לפני המשכן נתנו להם אחד מן החמישים.​