- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,455
- נקודות
- 1,280
בספר החינוך, מצווה פד, מובאים שלושה טעמים למצוות שמיטת קרקעות:
טעם ראשון– השמיטה היא כעין השבת: כשם שנצטווינו לשבות את היום השביעי בכל שבוע כדי לזכור שהקב"ה ברא את העולם (ולכן שובתים יום אחד כנגד כך שהקב"ה ברא עולם בששה ימים ופסק בשביעי), כך גם בכל מחזור של שבע שנים שובתים ממלאכה כל שנה שביעית (ולכן בשנה זו אנו לא רק שובתים ממלאכת הארץ אלא גם מוסיפים ומפקירים את הפירות, כי גם הפקרה זו מסמלת לאדם את העובדה שאדון הארץ האמיתי הוא הקב"ה).
טעם שני – ע"י המצווה, משריש האדם בעצמו את מידת הנדיבות והוותרנות (שהרי הוא מפסיק בשנה זו לעבוד בקרקע, ומפקיר פירותיו לאחרים).
טעם שלישי –האדם משריש בעצמו ובמשפחתו את מידת הביטחון בה' (כי הוא פוסק מלעבוד ומסכן את פרנסתו, על סמך אמונתו ובטחונו בקב"ה שציווה על כך). (לימוד יומי)
טעם ראשון– השמיטה היא כעין השבת: כשם שנצטווינו לשבות את היום השביעי בכל שבוע כדי לזכור שהקב"ה ברא את העולם (ולכן שובתים יום אחד כנגד כך שהקב"ה ברא עולם בששה ימים ופסק בשביעי), כך גם בכל מחזור של שבע שנים שובתים ממלאכה כל שנה שביעית (ולכן בשנה זו אנו לא רק שובתים ממלאכת הארץ אלא גם מוסיפים ומפקירים את הפירות, כי גם הפקרה זו מסמלת לאדם את העובדה שאדון הארץ האמיתי הוא הקב"ה).
טעם שני – ע"י המצווה, משריש האדם בעצמו את מידת הנדיבות והוותרנות (שהרי הוא מפסיק בשנה זו לעבוד בקרקע, ומפקיר פירותיו לאחרים).
טעם שלישי –האדם משריש בעצמו ובמשפחתו את מידת הביטחון בה' (כי הוא פוסק מלעבוד ומסכן את פרנסתו, על סמך אמונתו ובטחונו בקב"ה שציווה על כך). (לימוד יומי)
