לענ"ד,
אפשר לקרוא בפנים ולהבין, המקראות של אמ"ת מורכבים מכמה משפטים קצרים שמחייבים יכמה הפסקות באמצע שלא כמו בחומש שם יש הרבה פסוקים עם מפסיק אחד בלבד. וכתוצאה מכך יש שתי תופעות האחת היא ריבוי המפסיקים שצריך לעשות בהם סדר ומלבד זאת צריך טעמים מיוחדים שיש להם את היכולת לנהל את הטעם והנגינה בתוך קטע של מילים בודדות ממש, בעוד שבחומש אפשר לפרוש את הטעמים על קטע רחב יותר של מילים.