אם יש 'דין טענה': יל"ע במה שמצאנו בכמה מקומות שיש נפק"מ אם אדם טען איזה טענה או לא טען – אם הוא משום שזה שטען זה מהוה ראיה מסויימת שהדבר כך[1] או שדין תורה הוא לפסוק לפי הטענות. וע' כתובות טז. וברש"י (ד"ה כיון) דמשמע שענין הברי היינו משום שעי"ז קרוב יותר להיות אמת. והוכיח מזה הגרח"פ שיינברג (בספר זיכרון להגר"ח שמואלביץ) שאין 'דין טענה', וע"ש עוד שתמה על מה שנקטו ראשי הישיבות שיש 'דין טענה' מנלן ד"ז, והביא מקור מהפס' מי בעל דברים וכו', וצ"ע דבב"ק מו: ילפינן דרשא אחרת מזה. וע"ע שם (בעמ' תרכב) שכתב הגרח"פ שעיקר היסוד שיש 'דין טענה' "אינו מסתבר כלל, דאם היה יסוד של 'דין טענה' מגזה"כ לא היו הגמ' והראשונים שותקים מזה ולא מזכירים אפי' רמז מזה." וע' אג"מ חו"מ א כד. (הבאתיו לעיל בענין ברי ושמא בהערה, וע"ש עוד.) [ומה שיש טוענים שהב"ד אינם צריכים לפסוק לפי האמת המציאותית אלא להכריע איזה טענה יותר טובה – ע' מהרי"ק (קיח, ז) שאין לדון ע"פ הטענות אלא ע"פ האמת, והובא בב"י חו"מ סו"ס טו ובנו"כ שם.]
ובקוב"ש (ח"ב בקובץ שמועות ב"מ אות יב) נקט שיש דין טענה. וכן מבואר בשער"י ובקוב"ש שציינתי לעיל בענין טעם ברי ושמא, וע' מש"כ שם שהאחרונים הקודמים לא ס"ל כן. [ולכאורה ממש"כ התוס' דלא מהני ברי גרוע כנגד שמא טוב – מוכח דאין דין טענה שהרי שמא אינו טענה אף כשהוא שמא טוב, ומ"מ אין הב' יכול לזכות ע"י ברי (ואף שהברי נקרא 'גרוע' אין זה משום שיש ריעותא בטענתו, אלא רק שאין ראיה שהיא אמיתית, שהרי כל גריעותו היא מזה שחבירו אינו יכול להכיר בשקרו.) ולפי מה שהוכחנו (בערך ברי ושמא בהע') דברי גרוע לא מהני אף כשאינו נגד מוחזק מוכח שאין דין טענה כלל, ואף אם נאמר דכשאין מוחזק מהני מ"מ מוכח ד'טענה' אינה יכולה להוציא.]
אם יש טענת ברי באיסורין: ע' רא"ש (כתובות פ"ק סי' יח) ורשב"א (כתובות ט.) דמהני טענת ברי דידה להתירה. וע' בשאר הראשונים שם. ובפנ"י (שם) כתב שלהרמב"ם לא מהני טענתה, (וע"ש בקונטרס אחרון). ולכאורה מדברי הגרעק"א משמע שמפרש מדין ע"א ולא מדין ברי (ע' בחי' לכתובות יג: ד"ה וע' בהרא"ש). וע' קוב"ש כתובות (אות כו).
[1] יל"ע לפ"ז מדוע לא מהני ברי ע"י אחר. ואולי משום דנכלל בדין לא יקום ע"א כו'.
ובקוב"ש (ח"ב בקובץ שמועות ב"מ אות יב) נקט שיש דין טענה. וכן מבואר בשער"י ובקוב"ש שציינתי לעיל בענין טעם ברי ושמא, וע' מש"כ שם שהאחרונים הקודמים לא ס"ל כן. [ולכאורה ממש"כ התוס' דלא מהני ברי גרוע כנגד שמא טוב – מוכח דאין דין טענה שהרי שמא אינו טענה אף כשהוא שמא טוב, ומ"מ אין הב' יכול לזכות ע"י ברי (ואף שהברי נקרא 'גרוע' אין זה משום שיש ריעותא בטענתו, אלא רק שאין ראיה שהיא אמיתית, שהרי כל גריעותו היא מזה שחבירו אינו יכול להכיר בשקרו.) ולפי מה שהוכחנו (בערך ברי ושמא בהע') דברי גרוע לא מהני אף כשאינו נגד מוחזק מוכח שאין דין טענה כלל, ואף אם נאמר דכשאין מוחזק מהני מ"מ מוכח ד'טענה' אינה יכולה להוציא.]
אם יש טענת ברי באיסורין: ע' רא"ש (כתובות פ"ק סי' יח) ורשב"א (כתובות ט.) דמהני טענת ברי דידה להתירה. וע' בשאר הראשונים שם. ובפנ"י (שם) כתב שלהרמב"ם לא מהני טענתה, (וע"ש בקונטרס אחרון). ולכאורה מדברי הגרעק"א משמע שמפרש מדין ע"א ולא מדין ברי (ע' בחי' לכתובות יג: ד"ה וע' בהרא"ש). וע' קוב"ש כתובות (אות כו).
[1] יל"ע לפ"ז מדוע לא מהני ברי ע"י אחר. ואולי משום דנכלל בדין לא יקום ע"א כו'.
