סיון ט"ז סיוון - יומא דהילולא של רבי גדליה נדל (1 צופה)

[אחד יחיד]

רבי גדליהו נדל (תרפ"ג - ט"ז בסיוון תשס"ד) היה מרבני חוג חזון איש ותלמיד מקורב של החזון איש.

הערך עליו במכלול:

רבי גדליה נדל – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

מסופר שמעולם לא אכל גלידה, שכן מאכל זה גילם בעיניו את האכילה לצורך תענוג בלבד. עוד מסופר שכאשר שמע שאברך התקין בביתו מזגן (כשלא היה הדבר נפוץ) הפסיק את המלגה לאותו אברך באמרו שאין זה מתאים לאברך לחיות במותרות.

הרב נדל לא פרסם מכתביו בעצמו דבר. תלמידיו הוציאו את "חידושי ר' גדליה" (בני ברק, תשס"א),
שני כרכים של חידושים שנעתקו מכתב ידו. כתבים אלו הושלכו על ידו לגניזה והוצאו משם על ידי תלמידו.

 

[אחד יחיד]

כאן הוא מופיע כאחד המצויינים בישיבת לומז'א בפתח תקווה ("עילוי מצוין, מלא חריפות ובקיאות בש"ס ופוסקים"), יחד עם הגר"ח קנייבסקי ועוד:

 

[אחד יחיד]

תמונת מצבתו:



הקובץ הזה מתפרסם לפי תנאי רישיון קריאייטיב קומונז ייחוס-שיתוף זהה 4.0 בין־לאומי.

 

[אחד יחיד]

הסיפור דלהלן סופר ע"י בני משפחת כהן מרמת אלחנן, שהתגוררו בילדותם באותו בנין מפורסם ברחוב רשב"ם 10 בו התגורר הסטייפלער, והובא על ידי הרב משה מיכאל צורן שליט"א בביטאונה של רמת אלחנן – 'קול ברמה' שבעריכתו.

ומעשה שהיה כך היה: יום אחד התגלה סמוך לחלון-חדרו של מרן הסטייפלער זצ"ל קן-דבורים גדול, עם כל המאפיינים של קן שכזה, דהיינו עם 'המלכה', וכמות גדולה של צרעות ודבורים שקיננו שם. הדבורים חָדְרוּ לֹחַדְרוֹ של מרן והפריעו לו בלימודו.

אבי המשפחה יבדלחט"א, הרב כהן, הגבאי המיתולוגי של בית המדרש 'לדרמן', השתדל לעשות ככל שביכולתו על מנת למנוע את הסבל ממרן זצ"ל. הוא התקשר אל יהודי שנודע כמי שמתעסק בעניינים אלה, ויודע לסלק את הדבורים, וביקש ממנו לבוא ולטפל בקן שהתמקם ליד חלונו של הסטייפלער. אולם הלה אמר שהלו"ז שלו אינו פנוי, ואם רוצים הוא יכול להגיע בעוד כמה שבועות…

"אבל לא מדובר כאן ביהודי פשוט! אתה יודע מי זה הסטייפלער?! והרי הדבורים מפריעות לו ללמוד!" – נזעק הרב כהן, אבל האיש התעקש וטען שאין לו זמן מיותר בלו"ז העבודה. משכך, הרב כהן התקשר אל הגאון רבי גדליה נדל זצ"ל ושאל אותו מה לעשות.

כששמע הגר"ג במה מדובר, התקשר אף הוא אל איש-המקצוע, ומשזה המשיך להתעקש, הגיע רבי גדליה בעצמו אל ביתו של הסטייפלער, ולתדהמת הכל טיפס אל הקן של הדבורים ונטל במו ידיו, ללא פחד ומורא, את כל הקן, עם המלכה וצרעותיה…!

והפעם מתרחשת תופעה מופלאה: כל הדבורים זזות הצידה, מרחפות לידו, אף אחת איננה מתקרבת אליו, ובוודאי שאינה עוקצת אותו, והוא צועד כמלך ברחוב רשב"ם וכל הקן בידו, בדרכו לרחוב חזון איש הסמוך, שם הפריח את כל הדבורים אל תוך הפרדסים עם עצי ההדר שעדיין צמחו שם בתקופה ההיא…

לשאלת המקורבים כיצד העז לעשות זאת, ולא חשש מעקיצות הדבורים, השיב הגאון, שהיה ידוע ביראתו העצומה, ואמר: דעו לכם, יש שני בעלי-חיים – הכלב והדבורה – שכאשר מראים להם שלא פוחדים מהם, הם לא מעזים לפגוע בבני אדם.

נו, נו… זו היתה גרסתו של רבי גדליה לסיפור… ובוודאי שהדברים נכונים. ברם, המקורבים ובני הבית אמרו שברור להם שהסיבה העיקרית שהדבורים התרחקו מהגר"ג ולא עקצוהו נובעת מגדלותו בתורה וביראת-השמים שלו, ולא בגלל הסיבה שמנה רבי גדליה עצמו.

ואין ספק שגם הם צדקו בדבריהם… הדבורים פשוט פחדו ממנו, מדמות 'האדם' שהיתה בו!

 

[אחד יחיד]

במשך שנים ארוכות היה הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל מכין בעצמו את היין לקידוש ולהבדלה. כאשר חשב להתחיל להכין לבד יין, כמובן לא ידע כלל איך עושים זאת והחליט לשאול את ר' גדליה נדל שהיה עוסק הרבה בייצור יין. ר' גדליה חייך ואמר: יש הרבה שיטות בזה, יש שיטת הבבלי ויש שיטת הירושלמי, יש שיטת הר"ש ויש שיטת הרמב"ן, תגיד כמו איזו שיטה אתה רוצה לעשות וכך אומר לך". וכוונתו היתה, שלפי איך שכתוב בבבלי נראה שהיו מייצרים יין בצורה כזו, ומדברי הירושלמי נראה שהיו מייצרים בצורה אחרת, וכך גם בר"ש וברמב"ן, מכל אחד נראה שהיתה דרך אחרת בייצור היין, א"כ כמו איזו שיטה אתה רוצה לעשות.

אמר לו רבנו: תראה לי את הדרך הכי קלה. וכך ר' גדליה הדריכו ולימדו איך להכין יין. בתקופה ההיא היו מוכרים בכולל פוניבז' ענבים ליין, והיה קונה מזה כמות גדולה וסוחטם ומכין מזה יין לזמן רב. היין היה יוצא משובח מאוד, והיו אומרים עליו 'וטעמו כטעם לשד השמן'. אי אפשר לתאר את המתיקות שהיתה ביין, בטעמו ובריחו, וממש לא נמצא כדבר הזה ולא היה הסבר טבעי למה היין כל כך מצליח כאשר מעולם לא למד את רזי המקצוע ולא התמצא בסודות היין.

 

[אחד יחיד]

הגאון רבי גדליה נדל הלך עם נכדתו לראות דירה לקניה. אמר לה רבי גדליה: "דעי, דירה לא נמדדת לפי מספר הקירות ושטח הבית, אלא לפי יראת השמים שיש בבית, ואת יראת השמים האישה משרה בבית!"

 

[אחד יחיד]

הגאון ר' גדליה נדל אמר, למה פעם היו יותר למדנים מהיום? לא רק בגלל שפעם למדו יותר שעות – אלא בגלל שפעם למדו עם ריכוז של מאה אחוז רק בלימוד! היום רק קצת אחוזים בלימוד, וכל השאר – חושבים על הרבה דברים נוספים…

 

[אחד יחיד]

בימי שישי, ר' בן ציון פלמן למד בחברותא עם הגאון רבי גדליה נדל זצ"ל הלכות טריפות ותערובות, במשך כשנתיים (תשי"ח ותשי"ט). הלימוד היה בימי שישי בעזרת נשים של כולל ברסלב הישן ברחוב אלשיך, מקום שקט ללמוד בו ברציפות ובישוב הדעת. שעות הלימוד היו מהשעה 8:30 בבוקר, עד שעה ורבע לפני כניסת השבת, בחורף ובימי הקיץ.

ר' בן ציון אברך צעיר, תקופה קצרה אחרי החתונה, ור' גדליה מבוגר ממנו בשתים עשרה שנה.

ה'מנקה' המקומי, היה מגיע בשעה לא קבועה ונכנס לעזרת נשים לנקות, פעם בבוקר ופעם אחרי צהרים. כאשר ניקה את המקום בו הם ישבו, עברו לצד השני של החדר, עד שסיים לנקות וכך לא הפריעו לו. הם הבחינו בכל זאת כי משהו מפריע לו, הוא כעוס. אבל לא היה להם הרבה שהות לחשוב על כך. פעם שאלו אותו – האם מפריעים לו או משהו כזה, והשיב: חלילה, אני מנקה, והכל בסדר.

אך הוא היה כעוס. מדוע? כי במשך הזמן הבחין, כי תמיד הם נמצאים – שני האברכים השקדנים הללו, כל שעות היום.

הדבר הכעיס אותו: כיצד ביום שישי, כאשר כל בתי ישראל עסוקים וטרודים בטרדה של מצוה, בהכנות כלבוד שבת, מסוגלים שני האברכים הללו להיעלם מביתם, ולהיות ספונים בביהמ"ד במשך כל היום.

כיון שלא יכול היה לעכל את הענין, הגיע רגע שהצער שלו עלה על גדותיו עד שהחליט לקיים מצות תוכחה. ניגש אליהם והרים את קולו בתקיפות: "וכי אתם לא מתביישים לשבת כאן וללמוד ביום שישי במשך כל שעות היום, מבלי להגיש עזרה בבית?! וכי זו הדרך, היכן המידה של 'נושא בעול עם חברו', לעזור בבית לאשה ולילדים להיכנס לשבת ברוגע ובישוב הדעת?!"

עכשיו כבר הבינו, מה עומד לו על הלב בשבועות האחרונים. הוא כל כך צעק וכעס, עד שהם התפעלו מהקולות והברקים שיצאו מפיו. כנראה היו בתוכו כעסים נוספים על בעיות אחרות שלו, והוציא הכל בצעקות הללו, בקול רעש גדול…

שני תלמידי החכמים חלילה לא השיבו כנגדו, וגם לא נפגעו כי "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם". הם הקשיבו לכל מילה שצעק. שתקו ושוב הביטו והקשיבו.

כאשר סיים לצעוק, יצא מהמקום בטריקת דלת. וכשהוא יצא, רבי גדליה פנה לר' בן ציון ושאל: "נו, הוא טוען טענה" – כלומר, מה יש לנו לענות על טענותיו.

ר' בן ציון ענה: מאז שהתחלנו ללמוד, אני משכים קום ביום שישי לפנות בוקר, שעתיים לפני הזמן שאני קם מידי יום, ובשעתיים הללו הנני מסייע ומכין את הדברים שצריך להכין לכבוד שבת.

ר' גדליה היה מרוצה מתשובתו, ומיד המשיכו בתלמודם לתוך דברי הש"ך המחודשים בסימן מ"ג. המשיכו בהכנותיהם לשבת…

 

[אחד יחיד]

סיפר אחד, שאבא שלו פעם ניגש לגאון ר' גדליה נדל ושאל אותו איזו שאלה. בעלות השחר ר' גדליה דופק בדלת ביתם, אביו פתח את הדלת ור' גדליה נדהם: "מה, אתה עם פיג'מה?! זה אומר שהלכת לישון. הא, הקושיה לא באמת קשה לך. טוב, מצאתי תרוץ אבל אין לי מה לדבר איתך, שלום!"

– "לא, אבל הרב, מה…"

"אין לי מה לדבר איתך, שלום! אם הקושיה הייתה מעניינת אותך לא היית נכנס לישון"…

ר' גדליה הלך. אבא שלו היה חכם, הלך לג״ר יחזקאל ברטלר ושאל אותו, וחזר לר' גדליה עם התירוץ.

אמר לו ר' גדליה: "כן, זה התירוץ, אבל איך נרדמים עם כזו קושיה?!"

 

[אחד יחיד]

וכמעשה שהיה בהגה"צ רבי גדליה נדל זצ"ל שפעם דיבר בהערצה על הגאב"ד דטשעבין זצ"ל ושאלוהו אותו הרי הוא לומד בסגנון אחר משלנו ומדוע מזכיר דבריו בהערצה כה גדולה, והשיב שהגאב"ד דטשעבין זצ"ל יודע את כל התורה כולה בכל מקום והתורה פרושה לפניו, ולכן אף שלנו יש מהלך שונה משלו, אבל לכל מילה שלו יש צורה אמיתית של תורה

 

[אחד יחיד]

ט"ז סיוון - יום ההילולא של רבי גדליה נדל

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il