יְבָרֶכְךָ - שו"א נע, או שו"א נח?

[הצעיר שבחבורה]

אחד מכללי השו"א נע, הוא הדומות, שבהיות שתי האותיות דומות זו לזו והראשונה מנוקדת בשו"א, ינוע השו"א.

ויש להסתפק באותיות 'כ' ו'ך' וכן שאר האותיות מעין זה, האם נחשבות הן כאות אחת לענין זה, וא"כ יהיה השו"א במילת יברכך וכיו"ב נע, או שמא כב' אותיות הן וינוח השו"א?

ומשכבר הימים שמעתי מאדם גדול אחד, הבקי בדקדוק שדעתו היא שהשו"א נחה, ואיני יודע מה מקורו.

ובצאתי לתור מדי פעם אחרי הסידורים, לא מצאתי חבר לזה, ואציין מקצת מן הסידורים המציינים שו"א נע, והנה כולם הניעו השו"א.

​

 

[הצעיר שבחבורה]

ואינה ה' לידי, חומש הנדפס בכתב אשורית, ומצוי הוא באוצר החכמה.
ובו ראיתי שהניח השו"א במילת 'יברכך' וחברותיה

ועברתי על החומש אחת הנה ואחת הנה, וכן דרכו בכל המקומות בהם מופיעה המילה 'יברכך' בהטיותיה השונות, למעט מקום אחד שמצאתי בו שהניע השו"א
בפרשת לך לך

ואם כי, לא כן דרכו במילת "הוליכך/מוליכך" וכן במילת "מתוכך".
וכן במילת "ערכך"
בכל אלו הניע השו"א.
אולם למיעוט ידיעותיי, בשלושת מילים אלו ישנה סיבה אחרת להנעת השו"א (או תנועה גדולה, או דגושה).

ולא ידעתי לבאר מפני מה נעה השו"א בפרשת לך לך, ושמא טעות הסופר היא.

אשמח אם יוסיפו החכמים בעניין הנ"ל כפי ידיעותיהם וחכמתם, למיעוט ערכי בחכמת הדקדוק.
@קבוצה דקדוק וניקוד​

 

[דוד המלך]

השוא נח ויש לזה שתי ראיות
ראשית יש להקדים שכלל הדומות, לפי המקובל היום איננו כלל גורף, ובא רק לפי נוחות הקריאה במקומות מסוימים. וקשה לדעת תמיד האם הוא נע או נח, יעוין בסוף התנ"ך של ברויאר.

ולעניין יברכך השוא נח, וראיה ראשונה זה המתג, שבא בהברה הפתוחה הסמוכה לנגינת הטעם, ואם השוא הוא נע אזי המתג היה בא באות ר'.

ראיה נוספת היא מהסגול באות ר'. שהניקוד המקורי שם הוא צירה, יברֵךְ, אלא שהצירה בטל לשוא. וכעת יש שני שואים יְבָרְכְךָ. וכיון שלא יתכנו שני שואים נעים מפרקים אותם לתנועה קלה ושוא נח אחריו. רֶכְ, ותנועה זו תמיד נסגרת בשוא נח.

 

[מכנדבי]

יש להקדים שכלל הדומות, לפי המקובל היום איננו כלל גורף, ובא רק לפי נוחות הקריאה במקומות מסוימים. וקשה לדעת תמיד האם הוא נע או נח, יעוין בסוף התנ"ך של ברויאר.

לחץ כדי לכווץ...

לרוב יש מתג (געיא) בהברה שלפני השווא (ולעיתים בתחילת המילה), שבא לסמן על הנעת שוו"א הדומות.

 

[דוד המלך]

.

 

[אסיא דמגן]

ישנה מחלוקת המדקדקים
האם קיים כלל הדומות ובכל מקום שיש שני אותיות דומות שהראשונה בשווא השווא נע
או שאין כלל כזה, ורק במקומות מסוימים, יש מסורת שהשווא נע אע"פ שלא התקיימו ארבעת כללי השווא
ומומלץ להסתכל בקובץ המצורף ובמראי המקום שמביא

 

[חידודא]

יש בנותן טעם לומר שהג'רבאים מנקדים את שני הכ בפתח