סוכות, שמח"ת ושמ"ע יושב בסוכה פסולה בשמיני עצרת עובר בבל תוסיף? - כמה ספיקות

[עוזי ומגני]

ואף דמדאו' זמנה כל הלילה יש כח ביד חכמים לפטרו ממצות עשה כל זמן שעושין כן משום סייג או משום קיום המצוה עצמה,
וכ' דהכי חזי' גבי לולב בשבת וכו', ומבואר לכאו' דאם יטול בשבת לא קיים המצוה דרבנן פטרוהו, וזהו לכאו' גם דעת התוס' בשולחנו בתוך הבית

לחץ כדי לכווץ...

והאם לא חשיב ביטל מדאו' ורק ביטל מדרבנן משום שפטרו אותו מלקיים
או כיוון שגרם לעצמו שיפטרו אותו נחשב ביטל

 

[נדיב לב]

ברבינו יונה ריש ברכות כ' דמי שלא קרא ק"ש קודם חצות אין צריך לקרות אחר חצות,
ואף דמדאו' זמנה כל הלילה יש כח ביד חכמים לפטרו ממצות עשה כל זמן שעושין כן משום סייג או משום קיום המצוה עצמה,
וכ' דהכי חזי' גבי לולב בשבת וכו', ומבואר לכאו' דאם יטול בשבת לא קיים המצוה דרבנן פטרוהו, וזהו לכאו' גם דעת התוס' בשולחנו בתוך הבית.

לחץ כדי לכווץ...

אכן ציינתי את רבינו יונה באשכול אחר. וכרכתי את דבריו עם דברי התוס'. אמנם באשכול דנן הבאתי ביאור נוסף.

ובדברי הגרא"ב לא כ"כ הבנתי האם הכוונה שמיד אחרי שיאכל חזרו חכמים והקנוהו לו בחזרה,

לחץ כדי לכווץ...

אכן כך עולה מדבריו בפשטות.

 

[נדיב לב]

כל פעם בי"ד מפקיר מחדש?
כל שנה?
איזה בי"ד הוא עדה"ח הגרנ"ק?
דברים מחודשים מאוד

לחץ כדי לכווץ...

מכיון ויש סמכות לב"ד אף שאינו מוסמך, להפקיר ממון כדי 'לגדור פרצות הדת' (לשון הרמב"ם סנהדרין פכ"ד מסנהדרין ה"ו "וכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים ומאבד ונותן כפי מה שיראה לגדור פרצות הדת ולחזק הבדק או לקנוס אלם זה... שהפקר בית דין הפקר". וכתב הכסף משנה שם "וכן יש לדיין תמיד, פי' אפילו בזמן הזה, להפקיר וכו'. במקומות רבים בגמרא הפקר ב"ד הפקר מהם פרק השולח (דף ל"ו:) אמתני' דהתקין הלל פרוזבול, ופ' אלו מגלחין (דף ט"ז) ומייתי מקרא דמייתי לה רבינו"), ממילא לא מופקע לפרש דברי רא"ב, שגם לשיטות הראשונים שיכול להפקיע ולא להקנות (שלא כמו רוב הראשונים דס"ל גם להקנות), אבל להפקיע ולייחס הממון לעצמם לצורך התקנה, הרי זה חלק מהפקר ב"ד הפקר שתכליתו 'לגדור פרצות הדת וכו', וכאמור זו סמכות המסורה לכל ב"ד בדורו ולא משהו ערטילאי שתלויה דווקא בדעת המתקנים. וממילא יכולים להקנות לעצמם.

 

[עוזי ומגני]

מכיון ויש סמכות לב"ד אף שאינו מוסמך, להפקיר ממון כדי 'לגדור פרצות הדת' (לשון הרמב"ם סנהדרין פכ"ד מסנהדרין ה"ו "וכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים ומאבד ונותן כפי מה שיראה לגדור פרצות הדת ולחזק הבדק או לקנוס אלם זה... שהפקר בית דין הפקר". וכתב הכסף משנה שם "וכן יש לדיין תמיד, פי' אפילו בזמן הזה, להפקיר וכו'. במקומות רבים בגמרא הפקר ב"ד הפקר מהם פרק השולח (דף ל"ו:) אמתני' דהתקין הלל פרוזבול, ופ' אלו מגלחין (דף ט"ז) ומייתי מקרא דמייתי לה רבינו"), ממילא לא מופקע לפרש דברי רא"ב, שגם לשיטות הראשונים שיכול להפקיע ולא להקנות (שלא כמו רוב הראשונים דס"ל גם להקנות), אבל להפקיע ולייחס הממון לעצמם לצורך התקנה, הרי זה חלק מהפקר ב"ד הפקר שתכליתו 'לגדור פרצות הדת וכו', וכאמור זו סמכות המסורה לכל ב"ד בדורו ולא משהו ערטילאי שתלויה דווקא בדעת המתקנים. וממילא יכולים להקנות לעצמם.

לחץ כדי לכווץ...

וכל שנה הבי"ד עושה את זה?
זה תלוי בדעתם?
אם כל הבתי דינים בארץ לא יודעים מחידוש זה, זה לא חל?
בפשטות, אף שיש לכל בי"ד כח לעשות הפקר, מ"מ לא כל פעם צריך לעשות את זה מחדש,
הפקירו פעם אחת לכל מי שיעשה כך וכך,
וכיון שכן הדרק"ל, שאותו בי"ד שתיקן תקנה זו כבר לא עמנו היום, וא"כ אין גזל לשבת בסוכתם.

 

[נדיב לב]

וכל שנה הבי"ד עושה את זה?
זה תלוי בדעתם?
אם כל הבתי דינים בארץ לא יודעים מחידוש זה, זה לא חל?
בפשטות, אף שיש לכל בי"ד כח לעשות הפקר, מ"מ לא כל פעם צריך לעשות את זה מחדש,
הפקירו פעם אחת לכל מי שיעשה כך וכך,
וכיון שכן הדרק"ל, שאותו בי"ד שתיקן תקנה זו כבר לא עמנו היום, וא"כ אין גזל לשבת בסוכתם.

לחץ כדי לכווץ...

זה מותנה ועומד מתוקף סמכות כל ב"ד בדורו, על סמך תקנת הראשונים. וכביכול עובר מדור לדור. ובזה הוסרה טענתך.
וכשם שציטטתי לך את הר"מ והכס"מ שגם בזה"ז שאין ב"ד מוסמך נאמר כללא הפקר ב"ד הפקר. אבל כבודו מניח הנחות שבית דין לא יודע וכו'. רחוק מהשכל. בכל מקרה זו לא הערה על הרא"ב כי כפי שכתבתי רוב הראשונים נקטו שיכול גם להפקיע וגם להקנות. אני חושב שמיציתי.